"הילדים פשוט גרמו לי לבכות, ובצד, כשאף אחד לא ראה, בכיתי, ולא רק עליהם"

כשהייתי מורה ורכזת מעורבות חברתית בתיכון שבו לימדתי, הייתי אחראית על הפעילות ההתנדבותית של כל הבנות בשכבות י'-י"ב. כל שכבה התנדבה במקום אחר. אחת בבתי אבות, השניה במע"ש (מרכז עיסוק שיקומי לאנשים על הרצף האוטיסטי) ושכבה שלישית העבירה פעילויות של קירוב בחמישה בתי ספר יסודיים ולא דתיים בעיר.

אני זוכרת, כשהתחלנו את הפעילות בבתי הספר היסודיים, הילדים שמחו לקראתנו, אבל הצוות קצת פחות... הוא כל הזמן נבהל מאיתנו, שחלילה לא נחזיר בתשובה את הילדים. מצד אחד הבנתי את החשש הכבד שלהם. מצד שני, בכל פעם מחדש הופתעתי כמה אנחנו, בתור עם יהודי, מפחדים מעצמנו...

אני זוכרת שבתור רכזת על כל הפרויקט האדיר הזה, צפיתי בבנות שלנו, כיצד הן מעבירות פעילות חיזוק. השאלות של הילדים פשוט גרמו לי לבכות, ובצד, כשאף אחד לא ראה, בכיתי, לא רק עליהם, ועלי כשהייתי קטנה וגדלתי בלי טיפה של יהדות, אלא בעיקר על המצב בארץ.

אני זוכרת מקרה אחד במיוחד, שגרם לי להזיל דמעות, כשהתלמידות שלי העבירו להן פעילות על הפסוק "שמע ישראל", וכמה שה' שומר עלינו, אוהב אותנו ורוצה בטובתנו (וזה היה עוד לפני כל עניין ה"הדתה" שנכנס לבתי הספר. אחר כך נהיה קשוח יותר...).

היו ילדים מתוקים שביקשו שנכתוב להם במחברת איך אומרים את הפסוק הזה, שהם יוכלו גם לומר אותו בלילה לפני השינה. והמורה, רחמנות עליה, אמרה לי בחשש כבד שיש ילד ערבי בכיתה, ואיך הוא ירגיש כשמלמדים את כולם שמע ישראל, והוא לא קשור לזה? עניתי לה שבגלל ילד אחד ערבי, כיתה שלמה לא צריכה להפסיד את היהדות שלה.

כמובן אמרתי את זה בנעימות, ושיתפתי אותה, שאני עד גיל 19 לא ידעתי על הפסוק "שמע ישראל". כשחזרתי בתשובה אמרתי לעצמי שזה לא ייתכן שיש כאן ילדים שגדלים בארץ ישראל ולא יודעים מילה אחת שקשורה ליהדות שלהם. זה ציער אותי כל כך אז, שאמרתי לעצמי שה' ייתן לי כוח, ואנסה לעשות מהפכה בעניין.

לא יודעת אם הצלחתי לעשות מהפכה בעניין, אבל להוסיף משהו קטן בידיעה היה לי חשוב. שלפחות עוד מאות הילדים בבתי הספר שאליהם נכנסנו, יידעו מה זה שמע ישראל.

אבל העבודה רבה, וזה לא מספיק. אי אפשר להסתפק בזה, צריך להמשיך ולפעול, לעשות ולשנות, בנועם ובדרך ארץ אך בנחישות ובעקביות. שנפסיק לפחד מעצמנו, ממי שאנחנו. שנחיה בשלום עם הזהות העצמית שלנו. אני חושבת שאחרי הטבח הנורא קל יותר להרגיש קרובים למי שאנחנו ולמי שיצר אותנו, ועדיין צריך לתחזק את זה כל יום מחדש. איך? כשאנחנו נלך בגאון יעקב עם היהדות שלנו, זה ימשוך, כי אור מושך אליו. התורה היא אמת, ואי אפשר לראות אמת ולא להימשך אחריה.