ארכיאולוגיה מקראית: ממצאים מרתקים בעקבות הבית המיוחד, שאין דומה לו

בלעם הרשע קינא בבני ישראל, "מה טובו אהליך יעקב". הוא לא הכיר את התרבות הזו של צניעות, שכאשר מקימים אהלים או בונים בתים, לא מכוונים דלת כנגד דלת. אנשים שרוצים להצניע את פנים ביתם, ולא שכולם יראו את המנורות היפות או הרהיטים היקרים...

אך האם זו תופעה שהתחילה רק באהלי ישראל במדבר? ומה בדבר מגורי ישראל בארץ? ועוד קודם לכן, במצרים?

ארכיאולוגים שחפרו בשכבות של תקופת יישוב הארץ על ידי בני ישראל, גילו בית מיוחד במינו, שאין דומה לו בארצות השכנות, או בשכבות אחרות. בימים ההם לא היו בתי ספר לאדריכלות, ולא היו מעצבים שתכננו צורות שונות של בניה. הבניה היתה פשוטה ופונקציונלית, וכלליה היו ידועים ומוכרים, ולכן צורת הבניה היתה תופעה כללית של כל הדור, בהרבה ארצות. ההבדלים נבעו לכל היותר מתנאי השטח: במצרים בונים על חול, בבבל אין הרבה אבנים ולכן יוצרים לבנים מחימר, וכו'.

אבל בית ארבעת המרחבים הוא בית מיוחד במינו. חדר המגורים הנמצא בחלקו הפנימי, מופרד בקיר מן הפתח הראשי. המעבר אליו הוא דרך מרחב פתוח בלתי מקורה, כמין "חצר" פנימית, שיוצרת פרטיות מלאה בחדר המגורים.

הבתים האלו מהווים אמצעי זיהוי למקום יישוב ישראלי, שכן אין בהם שרידי חזירים, שאותם אכלו הכנענים בשפע, אבל לא הישראלים. גם אין בהם כתובות וציורים אליליים, המצויים בשפע בתרבויות קדומות.

חוקרים (ממשיכי דרכו של בלעם, כנראה...) ש"לא אהבו" את הרעיון של צניעות, ניסו לספק הסברים שונים ומשונים לבניית הבית הזה על ידי בני ישראל, אך כל ההסברים נדחו כרעיונות מודרניים שלא מתאימים למציאות בימי קדם, ובעיקר: לא מסבירים מדוע רק הישראלים אימצו רעיונות אלו.

והנה, בשנים האחרונות נתגלו שרידים של בתים כאלו גם באיזור הדלתא, שפך נהר הנילוס לים התיכון, שהוא כנראה "ארץ גושן" שבה גרו אבותינו. הנילוס, שזורם כנהר אחד לאורך חלק גדול מאפריקה, ממפלי ויקטוריה ועד הים, דרך הערים המצריות הגדולות, מתפצל עם הגיעו אל הים למאות ערוצים קטנים, שהופכים את הארץ לאחו מוריק ענק, מקום שמתאים לרועי צאן, כפי שמתאר יוסף לפרעה, כנימוק לכך שהוא מושיב את אחיו בארץ גושן. בכך הוא הרוויח את הרחקתם מהתרבות המצרית הקלוקלת, ואפשר להם לבנות בתים ששומרים על הצניעות על פי המסורת הישראלית.