3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: "מתי הוא כבר חוזר?!"

1. "לא מגיע לי שהוא יאחר!"

"איך הוא יכול לאחר בכל פעם? מסיים את העבודה בשש בערב, אני רוצה שבשש וחצי מקסימום הוא יהיה פה!".

"למה הוא עושה לי את זה? כמה זמן אני צריכה לחכות לו שיופיע".

למה נשים מרבות להתרגז כשהבעל מאחר הביתה? מה אכפת להן שהוא לא כאן?

האם באמת מה שאכפת להן זה שהוא חסר פה? האם מה שמפריע להן זה שהילדים לא יפגשו אותו?

על פי רוב, מה שמפריע לנשים זה לא מה שהן אומרות, אלא מה שהן סבורות שמגיע להן.

"מגיע לי שהוא יהיה פה עכשיו!".

"מגיע לי קצת שקט מהילדים".

"מגיע לי שהוא יעשה משהו בשביל הבית הזה!".

במילים אחרות: "הוא עובד אצלי!".

כשאישה משחררת מעט, ולא מרגישה כל הזמן שהוא מחויב לה, צריך להישמע לה, חייב לעשות כרצונה, אז גם הבעל משחרר.

נסו לבדוק כמה מאחר בעל לאישה שלא הראתה מעולם שזה מעניין אותה.

תגלו ששם הוא מגיע בזמן כמעט תמיד. שהוא כמעט אף פעם לא מאחר. שנושא השעה בכלל לא אישיו אצלו.

למה זה קורה?

כי רוב האנשים מתקשים לעשות מה שאומר להם אדם שתלטן, שיושב לך על הווריד, כמו שנקרא.

ברגע שתסירו את השליטה, הוא יגיע בחיוך על הפנים.

איך בעצם עושים את זה? איך מסירים שליטה?

מחליטים שמותר לו. מכניסים לראש שהוא אדם לעצמו. אם אני בבית והוא פוגש חבר, למה שלא יתרועע עמו?

הטעות: לא משחררים שליטה.

2. זה לא עניין של כאן ועכשיו, סבלנות, דברים ישתנו ויסתדרו!

אנשים רבים אוהבים לקבל את מבוקשם בכל עת שהם מבקשים אותו.

אין להם אורך רוח לחכות, לצפות, לשבת בשלווה ולהרפות. אין.

האישה שמצפה לבעלה צריכה לקחת בחשבון שאולי קרה לו משהו, שאולי הוא נהנה ממשהו, שאולי הוא סתם יצא לקנות משהו.

במקום כל זאת, מה חושבת האישה?

"למה אני צריכה תמיד לחכות?".

אז אם אתם רוצים שלא לשקוע בעצבות ובעצבים, אמרו לעצמכם: "זה בסדר! מותר לו! הוא אישיות בפני עצמה, בדיוק כמוני, יודע מה רוצה מעצמו!".

כך תמצאו את עצמכם שלווים ביחס אליו.

הטעות: חושבים רק על עצמנו, ובלי טיפת סבלנות.

3. רוב הזמן אני יכולה לסמוך עליו, אז למה לקלקל?

באמת? הוא מאחר בכל יום?

ואולי בגלל שאת כעוסה כל כך, נדמה לך שזה תמיד ובכל יום?

באמת אין הדבר כך. רק לעיתים רחוקות הוא מאחר.

הנה, אתמול הוא הגיע חצי שעה מוקדם יותר, שלשום בכלל לא יצא כל היום,

ביום שלפני כן היה חג והוא לא הלך לשום מקום,

ביום שלפני שבוע הוא אחר בחמש דקות בלבד.

הי, רוב הזמן אפשר לסמוך עליו.

אז למה אני מקלקלת? למה?

הטעות: נותנים לכעס לשנות את האופן שבו אנו רואים את המציאות.