האם גם בדרך אל הצדק אנחנו נשארים צודקים?!

בואו תראו כמה עם ישראל צדיקים. באחד מאירועי הספורט שהיה לאחר פטירת רבנו הגדול מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, ביקשו המארגנים מקהל האלפים שהגיע למקום לעמוד על רגליהם דקה דומיה ולהתייחד עם זכרו של מרן הרב עובדיה.

מעמד מרגש זה, היה לְשִׂכִּים בעיניו של עיתונאי אחד, ולאחר האירוע הוא ראיין את אחד השחקנים, ושאל: "האם אתה יודע מה הרב עובדיה כתב עליכם? אתה יודע שהוא אמר עליכם פעם: "אומה זו אין כוחה אלא בפה ולא ברגלים, עם ישראל הכח שלהם בלימוד תורה ולא ברגלים לשחק בכדור, יהי רצון שיזכו לחזור בתשובה שלימה ויפסיקו לשחק". כך הוא אמר, ואתה עמדת לכבודו אתמול?! ענה לו השחקן: "אמן כן יהי רצון, כל מה שאמר הרב אני מקבל, אנחנו משחקים רק בלית ברירה, בגלל המשכורת, והרב צודק בכל מילה, הלוואי ונחזור בתשובה שלמה ולא נשחק". הכתב העיתונאי רצה "לקלל" ונמצא מברך...

להישאר צודק גם בדרך אל הצדק

משפחה יושבת סביב שולחן לארוחת הצהרים, הכל נעים וטוב, פתאום נשמעת יבבה קולנית, יוסי בן השש דחף את חלי בחוזקה, היא נפלה ארצה בחבטה, יורד לה דם מהאף ומהשפתיים, והיא בוכה מכל הלב... אמא מנסה להרגיעה, ויחד עם זאת מפנה מבט כועס אל יוסי, ושואלת: "למה דחפת אותה?". יוסי לא נלחץ, הוא בטוח בצדקתו, ועונה לאמא בביטחון: "כי חלי לקחה את המזלג שלי...". "יוסי, אתה צודק, היא לא צריכה לקחת לך, אבל האם בגלל זה מותר לך להתנהג כך?!". לכולנו ברור שיוסי הגיב לא נכון. אף על פי שמקודם הוא היה צודק, כעת כבר לא, והוא יענש...

כעת נבדוק, האם אנחנו הגדולים איננו מתנהגים כמעט כמוהו, ממש כמו ילדים קטנים: אדם גר בבניין רב-קומות, מעליו מתגוררים שכנים שילדיהם השובבים כמעט בכל יום משליכים אל מרפסת ביתו שאריות מזון, עטיפות חטיפים ועוד. גם היום, נמאס לאחד מילדי השכנים מהארטיק שלו, והוא השליך אותו למטה, הארטיק נחת אחר כבוד למרפסת ביתך, נמס בשמש הקופחת ואחר כך התייבש ונעשה דביק... זה באמת לא בסדר! אבל האם בשל כך מותר לצעוק על השכן או על השכנה ליד שאר השכנים ולהלבין את פניהם?!

כבר מתחילת השנה שמתם לב שהגננת של הבת לא מתייחסת אליה כמו שהייתם רוצים באמת, אתם צודקים שזה מפריע לכם, אבל האם בשל כך מותר לדבר עם ההנהלה שיפטרו אותה מיידית?!

משפחת חפצי מסרבים לשלם לוועד-בית, דיירי הבניין מתקוממים ומעירים להם, אך הם מתעקשים על שלהם, זה בהחלט מכעיס, אבל האם בשל כך מותר להלשין עליהם לעירייה שהוציאו מרפסת ללא רישיון?!

עלינו לדעת שיש הנהגה של התורה גם לנפגעים כיצד מותר להם לנהוג. העובדה שמישהו הכאיב לי, איננה מתירה לנקום ולעשות ככל העולה על רוחי. ברור שאין הכוונה שאם קיבלתי סטירה בלחי ימין, אושיט גם את לחי שמאל, אבל עלי לנהוג אך ורק לפי מה שההלכה מתירה, אפשר לנסות לדבר, לפשר, אפילו להגיע לדיון בבית-דין רבני, אבל אין היתר להלשין, לרכל, לפגוע או להזיק לשני, חלילה.

מעשה נורא

באחד מימי שישי העמוסים, המתינו אנשים רבים בתחנה לאוטובוס שבושש מלהגיע. כשסוף סוף הגיע האוטובוס לתחנה, אנשים שעטו לעברו, והתפתח ויכוח בין הנהג לאחד הנוסעים. בשלב מסוים, אמר הנהג האתיופי בחמת זעם לנוסע: "אתה צריך לתקן את השכל שלך"... הנוסע הפגוע לא נשאר חייב, והשיב לנהג: "ואתה צריך לתקן את הצבע שלך". הנסיעה חלפה ואולי כבר נשכחה, אבל בורא עולם לא שכח ממנה. אמנם אותו אחד חשב שאם הנהג דיבר אתו בזלזול, אז מותר לו לנקום בו בכפליים, אך הוא נענש על כך משמים. לאחר פרק זמן נולד לו בן עם בעיות קשות בעורו... לאחר חשבון נפש, ושאלת רב מה עליו לעשות ולתקן? הובילו אותו לחפש אחר הנהג האתיופי ולבקש את מחילתו.

"צדק צדק תרדוף"

הגאון ה"חזון איש" זצ"ל היה אומר שההבדל בין הרודף לנרדף, הוא דק ביותר, הרבה פעמים  אנשים שומעים מישהו צועק וזועק על עוולה שעשו לו, ובאותה עת הוא לא שם לב שהוא מרשיע הרבה יותר מאותו שחטא כלפיו. זהו שאמרה תורה: "צדק צדק תרדוף", גם כשפגעו בך ואתה הצודק, ועל כן אתה משנס מותניים ורודף בכל הכח אחר הצדק, אך שים לב להישאר הצודק...

עוד דרשו חז"ל בפסוק: "צדק צדק תרדוף", שהגם שאתה צודק, אבל "צדק משלך ותן לו", ובדרך רמז ניתן לפרש, דהיינו שתיקח את הצדק שלך שאתה בטוח שאתה צודק, ותתן מזה גם על חברך, כלומר תדון אותו לכף זכות, וככה יקל עליך לחשוב עליו שגם הוא צודק. וכמו שהיה רגיל לומר הגאון רבנו בן ציון אבא שאול זצ"ל, שכאשר אתה מתווכח ודן עם חברך, תשים לב היטב שכמו שאתה חושב שאתה צודק 100%, כך גם הוא חושב שהוא צודק 100%, וממילא תשאיר מקום וצד גם להבנה שלו.

מעשה בהלל הזקן שהזמין אורחים לסעודה בביתו. והנה לפני הסעודה, בא עני על הפתח ואמר לרבנית: צריך אני לשאת אשה היום, ואין לי כלום לסעודת הנישואין! נטלה הרבנית את כל הסעודה והביאה לעני. חזרה מיד ולשה עיסה אחרת, ובשלה שוב תבשילים חדשים לסעודה בביתה. כמובן שהסעודה הגיעה באיחור רב. אמר לה הלל: בתי, מפני מה לא הבאת לנו מיד? סיפרה לו את כל המעשה. אמר לה: בתי, גם אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות, שבוודאי כל מה שעשית - לשם שמים עשית.

כמה אנחנו רוצים שידונו אותנו לכף זכות, שיבינו אותנו, שלא יכעסו עלינו, שידעו שגם אם שגינו - היתה זו מעידה, ויתכן שאף יש לכך סיבה, אולי אפילו מוצדקת. כמה טוב יהיה אם כל אחד מאיתנו נחשוב כך על חברנו, ולא נמהר לכעוס עליו. אם חברנו נהג שלא כשורה, לא נכעס עליו, אלא נברר אצלו את העניין. לא נבוא ישר במתקפה, אלא נדבר בנחת, בטון של בירור, של רצון להבין בנועם וברוך: "למה עשית כך וכך?" ואכן ברוב המקרים נופתע לגלות, כי הכעס שלנו לא כל כך מוצדק, ויש צדק גם עם החבר. הרי לרוב, בני אדם אינם רעים, ואינם מתכוונים להרע, אלא יש טעויות, אי הבנות או אילוצים שונים. מה שאנו צריכים - זה קצת יותר עין טובה כלפי הזולת, לא למהר לכעוס, לא למהר להאשים. והכל על מקומו יבוא בשלום.