סיפורים בהמשכים

"יופי לי, ברחתי מהישיבה כדי לצייר גרפיטי". פרק מתוך הספר "ירח נגוס"

"למה כיף?", זיק של סקרנות נדלק בעיניו של פיני. "ככה, כי יש לך סיפוק, כי אתה עושה משהו שאתה אוהב, כי אתה מרוויח קצת כסף בשביל לחיות"

שתף במייל
| כ"א סיון התשפ"ב |
whatsapp
אא

"כיכר ציון" בלעה לתוכה בחדווה את המון האדם שבא לנפוש בירושלים בחופשה הגדולה, הרוח הירושלמית הנעימה שברה את החום ששרר בצהריים. האנשים התיישבו על הגדרות העגולות שהקיפו חלקות אדמה זעירות, כאלו שצומחים עליהן גזעי עצים הסוחבים עליהם ענפים קשיחים ומעטים.

רוני חיכה ללילה. לא התחשק לו לפגוש בן דוד או קרוב משפחה שבא לבלות את החופשה בירושלים, ולהסתכן בבושות. הוא נכנס לאחת הסמטאות, והתיישב על ספסל מגולף ונאה, מנענע את רגליו הנה ושוב. מזווית זו ניבטה לעברו רחבת המדרחוב העליזה.

כבר ערב, אך הרחובות הצבעוניים של המרכז לא מתרוקנים מהר כל כך בחופשות. המדרחוב מציג בפני העוברים ושבים, בין השאר, את אומני הרחוב השונים.

גבר די מבוגר עמד באחת מקרנות הרחוב עוטה על גופו לבוש מיוחד, צבעוני ומלא מסכות תלויות, בוקסה עם שירים מרעימה בקולה לידו, והוא מקבל את מנת תשומת הלב שלו מהעוברים ושבים. שני נערים תפסו פינה נוחה, מציגים בגאווה קסמים לילדים. מעיפים כדורים בזה אחר זה, ותופסים במיומנות. מציגים סוגים שונים של קלפים וממהרים להוכיח לקהל את מומחיותם. הקהל צוחק.

פיני, חבר לעבודה הלילית, יושב בכל יום מימות החופשה באמצע הרחבה הגדולה על שרפרף קטן שקנה בעשרה שקלים בבזאר הסמוך, אוחז את הגיטרה עטורת המדבקות הצבעוניות, עוצם עיניים ושר. נראה שהרוח הרעידה את מיתרי הלב של פיני, והפיקה צלילים קסומים מהכלי הפשוט שבידו.

המנגינות חדרו בעדינות גם ללבו של רוני, והניחו בו נגיעות קטנות של עצב.

זקנה ענייה החזיקה שלט גדול, ועליו מילים צפופות בכתב חרטומים, מעוררת את רחמיהם של האנשים, פיה חסר שיניים, וידיה רועדות, כשהקופה שבידה משקשקת בקול רם. אנשים הלכו בקבוצות, צוחקים, מדברים, חלקם מצטרפים לשירה. מהם אוחזים בידיהם כוס ענקית של שייק פרות, או אייס קפה קריר.

"כולם ביחד, ורק אני בודד", הייתה המחשבה המייסרת פוקקת את לבו, מקמטת ופוצעת. "ואין לי אפילו מה להציע. בימים אני רק נספח לעולם".

שעתיים תמימות עברו בחוסר מעש, ורוני נשם בהקלה, כשהבחין שהרחובות מתרוקנים בהדרגה. סופסוף, אפילו פיני כבר הניח את הגיטרה שלו על אחת מגדרות האבן, התמתח ושתה בקש מפחית קוקה קולה שקנה לו מן הסתם בכסף שהרוויח בערב העמוס הזה.

רוני התקרב אליו: "אתה לא מתבייש לאסוף ככה כסף ברחובות?", שאל אותו.

"לא", הישיר אליו פיני מבט עז. "אני מרוויח את זה ביושר. יושב כאן שעות ומנעים את זמנם של העוברים ושבים, אני לא מכריח אף אחד לתרום לי. הנרתיק של הגיטרה מונח פתוח על הרצפה, ורק מי שמעוניין - זורק לתוכו מטבע".

"כיף לך", פלט רוני, והתחרט מיד.

"למה כיף?", זיק של סקרנות נדלק בעיניו של פיני.

"ככה, כי יש לך סיפוק, כי אתה עושה משהו שאתה אוהב, כי אתה מרוויח קצת כסף בשביל לחיות".

"ומה מונע מאדוני הנסיך המפונק לצאת גם הוא לעבוד?", התכעס פיני.

כל החבר'ה הכירו את משנתו הסדורה של רוני באשר לעבודה, ואף ריכלו עליו מאחורי גבו בשל כך.

רוני שלח לעבר פיני מבט מלא בוז: "שונא את שוק העבדים הכפוף הזה. מילא אתה, יושב ומנגן, ואתה אוהב את זה, וגם לא חייב. אם מתחשק לך - אתה כאן, ואם לא - אתה מטייל בצפון הארץ", עקץ אותו. אך שניהם ידעו מדוע לא יכול היה רוני להצטרף לטיול בצפון בשבוע שעבר.

"נכון", לפיני נמאס להתווכח. הוויכוח הזה חזר על עצמו באלף וריאציות בשבועות האחרונים. "אתה בא הלילה לגרפיטי?", שאל בענייניות.

"ל'יודע", רוני הרים את תיק הגב הכבד, התיק בו שכנו כל חפציו, על כתף אחת דקיקה, והלך, הליכתו שפופה ואיטית. השעמום אכל אותו, הימים הקיציים היו מלאים וארוכים, והשמש שהציקה בימים לא הזמינה לנוח על ספסל או בגינה מזדמנת, והכריחה אותו לחפש מקום ממוזג.

אתמול נכנס לבית קפה והתיישב על אחד מהכיסאות שם. אך לא עברו יותר מעשר דקות, ואחד העובדים הזעיק את בעל הבית לשולחנו, והלה הודיע לו חד משמעית שאם הוא לא מתכוון לקנות משהו בחנות, שפשוט לא ייכנס. מושפל ומובס שירך צעדיו החוצה, מוחה בחשאי דמעת עלבון קטנטנה.

"מה יהיה בחורף?", דאג, ומיתר נקרע בתוכו. "אי אפשר לגור ברחוב בקור הירושלמי".

בחורף שעבר עוד ישב בהיכל הישיבה המחומם, צלילי לימוד עטפו אותו מכל עבר. קיבל ארוחת צהריים חמה, מזינה ומשביעה, וחדר עם מיטה נוחה ושמיכה מחממת. מלבדו בחדר היו שלוימי, חיימי ושמעון, שהתאספו מידי ערב, ניהלו שיחות עמוקות בצוותא, הפריחו בדיחות לאוויר, צחקו ביחד, פטפטו. הו, כמה היה נותן כעת כדי לחזור לשם.

"ברחתי בשביל למצוא סיפוק, ברחתי כדי שאוכל לצייר גרפיטי מתי ואיך שבא לי, בלי שראש הישיבה יאיים עלי.

"יופי לי.

"ירושלים הרוויחה קירות מעוטרים, ואני הרווחתי בדידות פוצעת ושעמום".

מתוך הספר "ירח נגוס" - ספר מאתגר שמשאיר קצוות נגוסים אך מאיר פינות שלא הכרתם, מאת רותי קניג - סופרת, יועצת רגשית ומנחת סדנאות.

לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.

הנקראים ביותר
הידברות שופס

מגילת רות ופרקי אבות - הרב זמיר כהן

149לרכישה

מוצרים נוספים

זה אפשרי - הרב יצחק פנגר

מראש שניר - הרב שניר גואטה

וזאת התורה לילדים (7 כרכים)

ספר תורה לילדים

פרקי אבות לילדים

גביע קידוש מוזהב

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה