זכות הבחירה – השאלה של מי

"את לא תקבעי עלי", צעק הילד על אמו בחנות הצעצועים הגדולה. "אני רוצה דווקא את המכונית הגדולה!", הוא רקע ברגליו.

"אתה תשמע מה שאני אומרת לך!", צעקה האם בחזרה, "אם לא – אנחנו הרגע הולכים הביתה".

לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו במקום של וויכוח עם ילדנו: הוא רוצה לאכול דווקא בחדר הילדים, ואנו מתעקשים שיאכל על שלחן המטבח.

היא רוצה ללכת דווקא לרותי, ואני רוצה שתלך היום לציפי.

הוא החליט שלא מתחשק לו לאכול היום פתיתים, ואני טוענת שהוא חייב, כי זה מה שהכנתי.

לפעמים הילד מוותר, לפעמים אני מוותרת.

לפעמים זה ויכוח שקט וקטן, לפעמים זה ויכוח מרקיע עד שחקים.

אבל,

אפשר בלי זה.

כן, בלי ויכוח, בלי עיקשות, בלי לחץ ובלי עצבים.

אפשר למנוע.

בואו נזכיר לעצמנו שיש דבר כזה שנקרא: "זכות הבחירה".

זכות הבחירה לא שמורה רק לקלפיות הבחירות למיניהן, היא גם שמורה למשפחה!

ברגע שתאמצו את הזכות הזו לעצמכם ולידיכם, יהיה לכם קל יותר בחיים.

עכשיו נסו לומר לעצמכם, עם כל ויכוח שפורץ עם ילדיכם, יותר נכון, טרם פורץ ויכוח כזה ביניכם: האם עלי להכריח את ילדי לאכול את מה שהכנתי?

אולי זה מיותר? אולי זה לא לצורך?

אולי מה שהוא מכניס לגופו, זה עניין שלו?

אולי לא יקרה לו כלום אם לא יאכל את זה? ומי בכלל החליט שזה בטוח טוב?

על חלק מהדברים תוכלו לענות בצורה הזו, על חלק לא.

ודאי שאם תצטרכו שהילד ילך מיד לחנות, לפני שהיא נסגרת, לא תוכלו כרגע להרחיב בדיבור, ודאי שלא לתת לו בחירה אם ילך או לא.

אבל במקרה שהילד לא רצה את הכיפה שהגשתם לו, תנו לו שייגש למגירת הבגדים שלו ושייקח כיפה כלבבו.

הוא לא רוצה את מה ששמתם לו בצלחת? הוא יכול לבחור מה שהוא רוצה לאכול, מבין המאכלים שמונחים על שולחן ארוחת הערב.

הוא מבולבל מרוב בחירה? הציגו לפניו רק שני דברים ודי.

ילד שנותנים לו לבחור, ידע לבחור גם בעתיד.

אתם יודעים כמה פעמים יצטרך לבחור דברים, כשלא תהיו לצדו?

אז אם אפשר להרוויח גם שקט היום וגם חינוך עתידי, למה לא לעשות זאת?