פורום מומחיות
למה הילד שלי מתרחק מהמצוות?
למה המתבגר איבד חשק לתפילה וללימוד, ואיך אפשר ליצור קרבה בין בני זוג?
- הידברות
- ח' אייר התשפ"ב
(צילום: shutterstock)הבן שלי בישיבה קטנה. הוא איבד כל חשק לתפילה וללימוד. בישיבה הוא עומד במטלות, אך בשבת הוא יכול לקום בעשר, לרוץ לתפילה ולחזור אחרי חצי שעה. הוא כן מחובר לבית ולא מתעניין בדברים לא טובים, אך לא מספר מה עובר עליו. האם להעיר? לבקש? להתעלם?
בגיל ההתבגרות, המתבגרים עוברים בו זמנית שינויים פנימיים רבים – פיזיולוגיים, מנטליים, נפשיים וחברתיים. שינויים אלו מטלטלים אותם ומביאים לשינוי בהתנהגותם. מה שאת מתארת נורמטיבי לחלוטין. הדבר הנכון, במצב כזה, הוא לתת לבחור מרחב לשינוי הפנימי שהוא חווה. היכולת שלכם, כהורים, להכיל ולאפשר את השינויים שעוברים עליו, בלי להילחץ ובלי להלחיץ, יאפשרו לנער, ללמוד ולהכיר את עצמו ולפתח דרכי התמודדות וכלים לבניה של אישיותו המתפתחת.
יחד עם נתינת המרחב שמאפשרת לנער להתפתח חשוב לחזק אצלו את התחושה שהוא מוגן ומוחזק ע"י הורים אוהבים, אכפתיים וחזקים. לכן חשוב שהבית יהיה סביבה יציבה, בעלת ערכים ברורים, וכללים מוגדרים. השילוב של כללים שמבוססים על ערכים ומרחב פעולה יעזרו לבנכם, עם הזמן לגדול ולהתפתח לבחור בוגר וערכי שיכול ורוצה להתאמץ כדי להביא את הערכים והשאיפות שלו לידי מימוש.
כדי לעודד שיח ושיתוף מצד הנער, כדאי לטפח אוירה של שיחה ושיתוף בין שאר בני הבית. גם אם ערוץ השיח עם בנך לא פתוח כרגע, את יכולה לעודד, במרחב המשפחתי המשותף, שיחות עם שאר האחים ובינך לבין בעלך. אוירה נעימה וחמה של שיחות קלילות מזמינה להצטרף ומעלה את הסיכויים שבנך יצטרף לעיתים לשיחות אלו. מכאן נפתחת הדרך לשיחות אישיות על מה שעובר עליו.
(פנינה נחמוני, מנחת הורים ומאמנת אישית, יועצת במחלקת יהלו"ם)
* * *
אנחנו נשואים 12 שנה, ולנו 4 ילדים מקסימים. אני לא מרגישה שבעלי קרוב אלי. הוא מגיע הביתה ויוצא מהבית, ולא משאיר אחריו סימן. כשמגיע הביתה בשעה מאוחרת הוא ממהר לענייניו, יושב, אוכל, קורא בעיתון, יוצא להתפלל וחוזר, ואחר כך כבר עייף ושוכב לישון. אני מרגישה כאילו זה שאני שם זה ברור מאליו. האם לא אמורה להיות פה איזו מילת קרבה?
אכן, אמורה להיות מילה כזו וגם יותר מאחת, אבל אני מבינה שהיא איננה.
את ודאי סבורה שנסתם הגולל, ולבית הזה אין תקומה. לפני שאת בטוחה בזה, הרשי לי להציע לך לעשות מעשה.
לא אבקש ממך לגשת לבעלך ולתקן אותו. לא אציע לך לומר לאחרים מה לעשות.
אני רוצה לחדש לך, שאת, במילה אחת בודדה, יכולה להביא את היחסים ביניכם למקום אחר. את יכולה לחדש את הקשר ולמלא את הבית באור.
נראה שהדרך ארוכה, אבל לא. היא לא ארוכה מידי. נראה שהדרך סתומה, אבל לא. היא לא חסומה. היא פרוצה ומחכה לך שתעברי בה.
את מספרת כל הזמן על בעלך שאינו אומר מילה טובה, את מספרת עליו שחושב על עצמו ושוכח שאת שם, את מספרת על לקיחתו אותך כדבר מובן מאליו, מבלי להתייחס אלייך ולו במילה אחת.
ואני רוצה כאן לתת לך עצה קטנה.
כשמישהו אחר לא עושה את המלאכה, עשי אותה את! פתחי לו פתח כחודו של מחט. הוא יפתח אותו עד לגודלו של אולם. מעתה את תהיי מלכת המילים היפות.
התחילי במשהו קטן. הוא חוזר הביתה, לענייניו, ואת נקרית לדרכו. במקום לקבלו בפנים חתומות, קבלי אותו בסבר פנים יפות. אל תתייחסי אליו כמובן מאליו. הוא לא מובן מאליו. הראי לו שאת כאן, הראי לו שהוא פה. הוכיחי לו שיש לך מה לומר.
לאחר זמן מה, שבו את תלמדי את עצמך להתקרב ולהתעלות על עצמך, תגלי שגם הוא בעניין.
פתאום תשמעי את אותן מילים שאת מרעיפה עליו, נזרקות החוצה. ובמידה שתמדדי את, בזו בדיוק גם הוא ישתמש.
לפעמים אנחנו יודעים יפה מאוד לומר מה השני לא. איננו שמים לב שגם אני לא במקום הנכון. כשאחזור למקומי, יש סיכוי רב יותר שגם השני ישוב אתי.
(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)