הרבנית חגית שירה
מהי התרופה הזולה והזמינה לנפש? הרבנית חגית שירה מסבירה
אין לנו בית מקדש, לא קורבן ולא מזבח. אבל יש לנו רפואה זמינה וזולה לנפש - להתחזק באמירת פרשת הקורבנות
- הרבנית חגית שירה
- י"ט אדר ב' התשפ"ב
(צילום: shutterstock)
"כדור אחד שלוש פעמים ביום", אמרה הרוקחת, "למשך עשרה ימים, אחרי האוכל". אוף, אנטיביוטיקה...
אבל מה לעשות? הילדה עם דלקת גרון, חום וכאבים. אני חוזרת הביתה, מכינה מרק עוף טרי ובריא ומזהירה אותה לאכול טוב ולהוריד את כל ה"שטויות" והמתוקים למיניהם.
עשרים וארבע שעות חולפות, והילדה ברוך השם כבר נראית טוב יותר, חזקה יותר.
כן, לפעמים לא מרגישים טוב וצריך לקחת תרופה או לקחת משהו לחיזוק, או לנקות קצת רעלים...
וכך כותב רבנו יונה זצ"ל בשערי תשובה: "כדרך שיש לגוף חולי ומדווה, כן יש לנפש. ומדווה הנפש וחליה - מידותיה הרעות וחטאיה. ובשוב אדם מדרכו הרעה ירפא השם יתברך חולי הנפש החוטאת, כמו שנאמר בתהילים: "ה' חנני, רפאה נפשי כי חטאתי לך".
כמו שהגוף לעיתים חולה וצריך תרופה, ניקוי וחיזוק, כך צריכה הנפש חשבון, פשפוש במעשים, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. התרופה לנפש היא חיזוקים, אמונה, שמחה פנימית ובעיקר תפילה.
הפרשה שלנו מציעה לנו תרופה זולה, זמינה ופשוטה - הקורבנות!
לאחר אחד הפיגועים הקשים, בתגובה לפיגוע אמר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, רבה של רמת אלחנן: "הבה נתחזק באמירת הקורבנות!". הוא התמקד בחיסרון הגדול, שאין לנו בית מקדש ואין עבודת הכוהנים שתכפר עלינו, וכך הוא אמר: הבה נאמץ לעצמנו את "הרפואות הזולות" הללו, ונחזור לומר את פרשת הקורבנות! הוא הוסיף והביא את דבריו של החפץ חיים, שאמר שכיום, כשאין לנו אפשרות להקריב קורבנות בפועל, ודאי שמצווה עלינו להתחזק באמירת הקורבנות, וייחשב לנו כמעשה הקרבה.
אחותי, אין לנו בית מקדש. לא קורבן ולא מזבח, את לוקחת את פיך ולשונך ואומרת להם: אתם תהיו בית מקדש (סידור שירת חיי).
"כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה, בפרשת חטאת, כאילו הקריב חטאת, בפרשת אשם, כאילו הקריב אשם" (מנחות קי, א'). פרשת הקורבנות בבוקר לפני התפילה עוסקת בקרבן עולה, חטאת, אשם, תודה ועוד...
קרבן חטאת ואשם הוקרבו בבית המקדש ככפרה על חטאים שונים. קרבן תודה הוקרב כהודאה להשם על ישועה או על נס. קרבן עולה הוקרב ככפרה על הרהורי הלב. כן, לפעמים נופלים בהרהורים רעים ובמחשבות לא טובות. "עולה מכפרת על העולה על רוח בני האדם..." (שערי תשובה). זכרי, כל עברה מתחילה בהרהור שעולה. הרהור הוא פנימי, ולכן הוא פוגם בפנימיות שלנו, והוא שורש רע שלפעמים יכול לגלגל אותנו למטה, חלילה. זכרי, פרשת הקורבנות מנקה ושוטפת ממך עוונות, הרהורים ומחשבות. היא רפואה לנפש, ונוגעת בך בנקודה פנימית ועמוקה.
וכך כותב הפלא יועץ: כל העוסק בסדר קורבנות, כאלו הקריבן, ומוחלין לו על כל עונותיו.