האברך עשה "טריק" לרופאים. תגובת הרב: "אתה צריך לבכות על זה"

זה לא עוד סיפור של סיפורי צדיקים מלפני 200 שנה, שרחוק שנות אור מעולם המושגים שלנו. זה קרה בדור האחרון, ממש פה לידינו. מקרה לכאורה כל כך פשוט, אבל עם מסר כל כך עוצמתי, שמזכיר לנו את היסודות הפשוטים ששכחנו בגלל שאנחנו חיים בעולם של מונחים אחרים, של נורמות חברתיות, של כללים חברתיים מומצאים כמו ששקר לבן לא נחשב בכלל שקר.

ואז פתאום שומעים כזה סיפור, ומקבלים הנחתה. הנחתה שיש כאלה שעדיין לא איבדו את הרגישות, שלא התחספסו מ"מה שמקובל".

הסיפור המיוחד הזה התפרסם ברבים, משום שהפשטות שבו זועקת לנו מושגים ששכחנו, ומזכירה לנו לאמץ אותם מחדש.

הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, מגדולי הפוסקים של הדור האחרון וראש ישיבת 'קול תורה', התקשר לאברך תלמיד חכם, וסיפר לו על קשיש חולה שהיה מאושפז בבית-חולים, והרופאים טענו שאין ביכולתם עוד לסייע לו, ולכן הוא שוחרר מבית החולים למרות מצבו המסובך, ונמצא בביתו ללא השגחה רפואית. הרב אויערבאך ביקש מהאברך שיחשוב על איזשהו רעיון כיצד ניתן להחזיר את החולה לאשפוז בבית החולים, כיוון שמדובר בפיקוח נפש אמיתי.

האברך לקח את הדברים ברצינות, והתחיל לחשוב איך אפשר להחזיר את החולה לאשפוז בבית החולים למרות שחרורו על ידי הרופאים. לבסוף הוא לקח את החולה מביתו במונית לבית החולים, וכשהגיע לכניסה של בית החולים הודיע לצוות הרופאים שמצא את האיש ברחוב יפו בירושלים חסר הכרה, ואין לו מושג מיהו, ונדרש לטפל בו.

הרופאים אשפזו אותו והעניקו לו טיפול רפואי. האברך, שהיה מרוצה מאוד שככה הדברים הסתדרו והוא הצליח במשימה, ניגש לבשר לרב אויערבאך בפנים מחויכות ושמחות שמילא את התפקיד שהוטל עליו ,תוך שהוא מספר את מה שעשה כדי לאשפז את החולה. הוא היה בטוח שהרב ילחץ את ידו בשמחה, אלא שבמקום זה הראה לו פנים זועפות ואמר לו שאינו מרוצה ממנו. ואז הסביר לו הרב "אני אמנם מודה לך על מה שעשית, אבל מדוע אתה בא אליי בפנים מחויכות שכאלה? הרי לכאורה עשית זאת על ידי איסור שקר. ולמרות שהיית מחויב לעשות זאת בגלל הפיקוח נפש שהיה בדבר, אבל למה לספר בשמחה כה גדולה על השקר שנאלצת להוציא מפיך?  היית צריך לספר לי את העניין מתוך בכי ולא מתוך שמחה".

(צילום: shutterstock)

השקר – היפך הברכה, השמחה והשלום

התורה מצווה אותנו "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז), כלומר יש פה לא רק לשון איסור אלא לשון ריחוק. גם בתהילים (פרק קיט) נאמר ״שקר שנאתי ואתעבה״, ואף במשלי (פרק יב) ננקטה לשון קשה על דברי שקר - ״תועבת ה׳ שפתי שקר״.

המלב"ים מבאר על הפסוק במשלי ״תועבת ה׳ שפתי שקר״: "מי שמבטיח לעשות דבר, בין דבר מצוה בין דבר חסד וטוב לחברו, אם עשה הבטחתו - דיבר אמונה ונאמן בדברו, ואם לא עשה - דיבר שקר. והרגיל להבטיח ואינו עושה הוא 'שפת שקר' והיא תועבת ה', באשר אין הדיבור מסכים עם המעשה".

מה עוד אמרו גדולי ישראל על השקר? הנה כמה ציטוטים עוצמתיים על חומרת השקר:

1.ספר החינוך (מצווה עד): "השקר נתעב ונאלח בעיני הכול, אין דבר מאוס ממנו, והמארה והקללה בבית כל אוהביו, מפני שהשם יתברך א-ל אמת וכל אשר איתו אמת. ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמיתיים כמו שהוא א-ל אמת, ולהיותם מרחמים כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם גומלי חסדים כמו שהוא רב החסד. אבל כל מי שמעשיו בהפך מידותיו הטובות, והם בעלי השקר שהם בהיפך מידותיו ממש. כמו כןתנוח עליהם לעולם מה שהוא היפך מידותיו, והיפך מידת הברכה שהיא בו [בקב"ה א-ל אמת]  - היא המארה והקללה, והיפך השמחה והשלום והתענוג שהם איתו [עם הקב"ה א-ל אמת] - הוא הדאגה והקטטה והצער".

2.החפץ חיים כותב בספרו 'שפת תמים': "צא ולמד שלאנאמרבשוםעבירהלשוןהרחקהכמובזו ,להעירלנועלההרחקההגדולהוהבריחההגדולהשצריך לברוחמזה. אפילו מגררא דשקר, דהיינו שאין מוציא בעת מעשה מפיו שום דבר שקר, רק שטמון בתוכו איזה ענין של שקר גם כן צריך להתרחק.

"מי שיש בו מדה רעה זו [של שקר] הוא חרפת אדם ובזוי עם לעיני הכול, שדרך הוא שיתגלו שקריו, וקונה שם רע לעצמו שהוא שקרן. וכל המדבר אמת קונה שם טוב לעצמו, ואם לפעמים ישנה מפני השלום וכדומה יהיו דבריו נשמעים.

"ואפילו לבניו הקטנים מצוה להזהירם תמיד שיתרחקו מדיבורי השקר. וכבר הזהירו רבותינו ז"ל (סוכה מ״ו) לא להבטיח לעשות לו או לקנות לו, ולבו לא כן יחשוב, כדי שלא ילמדו לשקר. אלא אם הבטיח להם – יקיים. וממנו יראו שמקפיד על דבר אמת, וכן יעשו. ויעמוד על המשמר עליהם תמיד שלא ימצא בפיהם לשון שקר ותרמית".

3. החפץ חיים עוד כותב בספרו 'שפת תמים': "וכמה גדולה היא מעלת האמת שהיא אחד מן העמודים שהעולם עומד עליהם כמו שאמרו חז״ל, והמתחזק בזה הוא כאילו מקיים את העולם, ומרבה בזה טובה לעולם. כדאיתא בילקוט תהלים מזמור פ״ה על הפסוק 'אמת מארץ תצמח' - בזמן שהן אמת בארץ הקב״ה עושה צדקה עם הבריות ומציל אותם מפורעניות, וטובה באה לעולם".

4.החזון איש כותב בספרו 'אמונה וביטחון': ״ראוי לקבוע הדיבור במידת האמת המתוקנה ולא במידת השקר המקולקלה, כי חז"ל החמירובזהמאדוקלקולהמצוימאדוהפסדיה עצומים״.

5.  עוד כותב החזון איש שם: ״בן אדם שדיבר שקר לשעתו - צורתו צורת אדם ויש בו חטא, אך המתמיד בשקריו - צורתושקרן ואישיותונעדרת״.

הרב חיים זאיד ודורון ביטון במפגשים מרתקים, והפעם - מדבר שקר תרחק. צפו:

הרב שי עמר בשיעור קצר על אמת ושקר: