שנת שמיטה

רוצים לאכול פירות וירקות שיש בהן קדושת שביעית? כל מה שאתם צריכים לדעת

אילו סוגי פירות וירקות קיימים בשנת שמיטה? באילו פירות וירקות יש קדושת שביעית? מה מותר ומה אסור לעשות איתם? מה עושים עם השאריות שנשארו? עושים לכם סדר עם כל השאלות

שתף במייל
| כ"ג תשרי התשפ"ב |
(צילום: shutterstock)
whatsapp
אא

האם מותר לרסק פירות או ירקות שיש בהן קדושת שביעית? האם מותר לכבד מהם לעובדת הזרה? האם אפשר להכין מטבוחה מעגבניות שיש בהן קדושה? האם אפשר לסחוט מיץ מתפוזים של שנה שביעית? כל מה שאתם צריכים לדעת על פירות וירקות שיש בהן קדושת שביעית.

 

מהם סוגי הפירות והירקות הנמצאים בשנת שמיטה?

בשמיטה יש שלושה סוגי פירות וירקות הנמצאים בשוק:

א) יבול נכרי או יבול חו"ל- סחורה של גוים שיש להם קרקעות בארץ ישראל ומשווקים לחנויות, או סחורה שמגיע מחו"ל (כגון תפוחי אדמה שמגיעים מרומניה או שאר פירות וירקות שמגיעים מירדן) וכן סחורה שמגיעה מאזור הערבה שדינה כחו"ל.

ב) אוצר בית דין- קרקעות של יהודים בארץ ישראל שמקיימים את השמיטה, ואוצר בית דין מטפל בלקיטת הפירות וירקות, ונמכרים במחיר העלויות של החזקת הפועלים והשיווק לרחבי הארץ. 

ג) היתר מכירה- קרקעות של יהודים שנמכרים לגויים על ידי הרבנות הראשית לישראל ודינם כקרקעות של גויים בארץ ישראל (לסומכים על המכירה).

לגבי קדושת שביעית בהם:

באוצר בית דין - יש קדושת שביעית וצריך לנהוג לפי כל דיני הפרטים.

בהיתר מכירה - לסומכים על ההיתר דינם כקרקעות של גויים בא"י. ולמי שלא סומך על ההיתר דינם כקרקעות של יהודים ונוהג בהם קדושת שביעית.

ביבול חו"ל (מסומן בדרך כלל באותיות י.ח על גב האריזה) - אין קדושת שביעית ויכול להשתמש בהם כרגילותו, וכן מותר לסחור בהם ולזרוק אותם בגמר השימוש (אם לא צריך להם עוד ובאופן שאין בזה איסור בל תשחית).

אמנם פירות וירקות שמגיעים מקרקעות של גויים בארץ ישראל (מסומנים בדרך כלל באותיות י.נ על גבי האריזה)  נחלקו הבית יוסף והרב המבי"ט אם נוהג בהם קדושת שביעית, ולמעשה בני ספרד אינם נוהגים בפירות אלו קדושת שביעית והרוצה להחמיר על עצמו נחלקו הפוסקים אם רשאי. ובני אשכנז הגרים בירושלים נוהגים כדעת הב"י שלא לנהוג בפירות אלו קדושת שביעית ובני אשכנז הגרים בבני ברק (וכן רובם ביתר הרי הארץ) נוהגים כדעת החזו"א שפסק כהמבי"ט לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרי. 

 

מהן הפירות והירקות שיש בהן קדושת שביעית?

פירות וירקות שגדלו בשנת השמיטה יש בהם קדושת שביעית שנאמר "כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כה, יב), ודרשו חז"ל 'מה היא קודש אף תבואתה קודש (דהיינו שגם הפירות והירקות מתקדשים בקדושת השמיטה). אלא שיש הבדל בין פירות העץ לירקות ופירות האדמה. בפירות העץ הקובע הוא זמן חנטת העץ ובירקות ופירות האדמה הקובע הוא זמן הלקיטה.

פירות העץ שחנטו (הביאו שליש גידול) אחר ראש השנה של שביעית, הרי שיש בהם קדושת שביעית אפילו אם ליקטם בשנה השמינית ואסור לאבדם או לסחור בהם כל זמן שראויים למאכל אדם או בהמה.

אבל פירות שחנטו בשישית, דהיינו שהגיעו לשליש מגידולם קודם שנת השמיטה, לא נוהג בהם קדושת שביעית אפילו אם נלקטו בשנת השמיטה. כלומר שברבע-חצי הראשון של שנת השמיטה לא נתקלים כלל בפירות שיש בהם קדושת שביעית, כיון שכולם חנטו בשנה השישית ואע"פ שנלקטו בשביעית אין בהם קדושה.

אמנם בירקות ופירות האדמה (אבטיח, מלון, אננס, פפאיה, פסיפלורה) הזמן הקובע הוא הלקיטה, ולכן ירקות שנבטו בשנה השישית ונלקטו בשביעית יש בהם קדושת שביעית.

וירקות שלא הספיקו לנבוט בשישית או לכל הפחות להשריש בשישית אלא התחילו לגדול בשביעית אסורים באכילה משום איסור ספיחין וצריך לעקור אותם.

יוצא מן הכלל זה האתרוג, לגביו ישנה מחלוקת אם הזמן הקובע בו הוא החנטה כמו פירות העץ או שהזמן הקובע בו הוא הלקיטה כמו פירות האדמה. ולמעשה, פוסק הרמב"ם שבאתרוג הולכים לחומרא וזמנו הקובע הוא גם זמן החנטה וגם זמן הלקיטה. דהיינו אתרוג שגם חנט בשישית וגם נלקט בשישית - אין בו קדושת שביעית, אולם אם חנט בשישית ונלקט בשביעית או חנט בשביעית ונלקט בשמינית יש בו קדושת שביעית, כיון שהולכים בו לחומרא גם בתר לקיטה וגם בתר חנטה.

לסיכום, בפירות העץ הזמן הקובע הוא החנטה (הבאת שליש גידול) ולכן פירות שחנטו בשישית אין בהם קדושת שביעית אפילו נלקטו בשביעית, ואסור ללוקטם ללא רשות הבעלים ויש בהם תרומות ומעשרות, ופירות שחנטו בשביעית יש בהם קדושת שביעית אפילו נלקטו בשמינית. אין בהם איסור גזל ולא תרומות ומעשרות.

בירקות או בפירות האדמה הזמן הקובע הוא הלקיטה ולכן ירקות שחנטו בשישית ונלקטו בשביעית יש בהם קדושת שביעית, ובתנאי שנבטו או לפחות השרישו בשישית (שאז אין בהם איסור ספיחין וכנ"ל).

באתרוג הזמן הקובע הוא גם החנטה וגם הלקיטה ולכן אתרוג שחנט בשישית ונלקט בשביעית או חנט בשביעית ונלקט בשמינית יש בו קדושת שביעית.

 

האם מותר לתת לנוכרי פירות שביעית?

אסור להפסיד פירות שביעית שנאמר "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" (ויקרא כה, ו), ודרשו רבותינו "לכם" - לכל צרכיכם, "לאכלה"- ולא להפסד.

כמו כן אסור לסחור בפירות שביעית כל זמן שראויים למאכל אדם או בהמה שנאמר "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" (ויקרא כה, ו), ודרשו רבותינו "לאכלה"- ולא לסחורה. והדברים חמורים שאמרו רבותינו שסוחרי שמיטה אינם רואים סימן ברכה לעולם, וכל הסוחר בפירות שביעית ואין לו אומנות אחרת פסול לעדות.

כמו כן אסור להאכיל לגוי פירות שביעית, שנאמר "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" (ויקרא כה, ו), ודרשו רבותינו "לכם" ולא לאחרים (נכרים). אולם זהו דווקא אם נותן לגוי פירות שביעית  בתורת מתנה, אבל גוי שנתארח בבית היהודי או שעובד אצלו (כגון עובד זר) מותר ליתן לו לאכול מפירות שביעית בתורת מזונות ובלבד שלא יתן לו אותם עבור שכרו. זאת אומרת שאסור לשלם לעובד זר בבית היהודי בפירות שביעית, אבל מותר ליתן לו לאכול מהפירות בתורת מזונות.

לסיכום, אסור להפסיד ולסחור בפירות שביעית וכן אסור להאכיל לגוי פירות שביעית אלא אם כן הגוי מתארח או עובד אצלו ואז מותר להאכילו בתורת מזונות ולא עבור שכרו.

 

איזה שימושים נוספים מותר לעשות בפירות שביעית?

כל שימוש שהנאתו וביעורו שווה (דהיינו שבאותו זמן שנהנה מהפרי הפרי מתבער וכלה) מותר לעשות בפירות שביעית. לפיכך פירות שביעית מותרים בסיכת הגוף, הדלקת הנר וצביעה לצורך האדם.
אלא שגם בדבר שהנאתו וביעורו שווה מותר רק אם דרך בני אדם בכך, ולכן בימינו אסור לסוך בשמן זית של שביעית מכיוון שאין דרך בני אדם לסוך בו.

ומה שאין הנאתו וביעורו שווה אסור לעשות בפירות שביעית, כגון בישול על להבת שמן של שביעית, שאין הנאתו וביעורו שווה שהרי השמן מתכלה תחילה בשעת הבישול והנאת האכילה רק לאחר מכן.

נחלקו הפוסקים בדין שמן של שביעית אם אפשר להדליק בו נרות חנוכה. מצד אחד, נחשב כמפסיד את השמן ולכן אסור להדליק בו.  אולם כל האיסור בפירות שביעית זה שמפסיד אותם ללא צורך כלל כגון שזורקם, אבל אם מקיים בהם מצוה אין בזה איסור, שנחשב שמשתמש בהם לצורך. אין חובה שהשימוש בפירות שביעית יהיה דווקא לצורך גשמי כגון שאוכלם או שנהנה מאורם אלא אפשר להשתמש בהם גם לצורך דבר רוחני כגון לקיים בהם מצוה. והוסיפו עוד טעם להתיר לפי שרק להשתמש לאורה אסור אבל ליהנות מאורה מותר, וכגון לשבת באורה ולא בחושך וזה מספיק בכדי להיחשב הנאה ולא הפסד.

להלכה, לכתחילה עדיף שלא להדליק נרות חנוכה בשמן של שביעית, יש מגוון רחב של שמנים אחרים בשפע ולמה יכניס עצמו למחלוקת, אבל אם אין לו שמן אחר או אפילו אם יש לו רק נרות שעווה או שמן של שביעית - יכול להדליק בשמן של שביעית ולקיים המצווה מן המובחר.

ובנרות שבת וכן בנר השמש של נרות חנוכה מותר להשתמש בשמן של שביעית, כיוון שמותר ליהנות מהם ונחשב הדבר שהנאתו וביעורו שווה בכל רגע שמתכלה השמן נהנה מהאור היוצא ממנו.

טיגון סופגניות בשמן שביעית מותר לכל השיטות לפי שאינו מתכלה השמן בטיגון, והשמן הנכנס לתוך הסופגניה נחשב הדבר שהנאתו וביעורו שווה ולכן מותר.

 

האם זה אכילת פירות שביעית נחשבת לקיום מצווה?

הרמב"ן (בספר המצוות בהוספות על מצוות עשה מצוה ג') כתב שיש מצות עשה הנלמדת מן הכתוב  "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" (ויקרא כה, ו). אולם החזו"א (סימן י"ד סק"י) כתב שאף לדעת הרמב"ן אין מצוה באכילתם, ומה שכתב הרמב"ן מצות עשה, היינו שאם סוחר בפירות שביעית עובר בעשה, אבל לכולי עלמא אין מצוה באכילתם. וכן כתב האול"צ (עמוד ל"ו).

לפיכך אין צורך לחזר אחר קניית פירות מאוצר בית דין אלא יכול לקנות פירות אחרים, מכיוון שאין מצוה באכילת פירות שביעית.

 

האם מותר לרסק פירות וירקות של שביעית?

אסור לשנות פירות וירקות של שביעית מצורתם הרגילה. ולכן מותר לרסק פירות וירקות אם עדיין צורתם קיימת עליהם ומזהים אותם, שהרי זה כחותך פרי לחתיכות שאין בזה איסור, ועוד שמעיקר הדין ברכתם לא משתנית.

אבל אם מרסק את הפירות והירקות על ידי בלנדר וכדומה באופן שכבר לא מזהים אותם ואין צורתם ניכרת, הדבר תלוי:
אם יש דרך לרסק את אותו הפרי - מותר, כיוון שסוף סוף גוף הפרי קיים ולא נאבד.
אבל אם אין דרך לרסק את הפרי- אסור.

בימינו כמעט בכל הפירות והירקות יש דרך לטחון ולרסק או לצורך תינוקות או לצורך עשיית מיץ (רוב המיצים כגון מנגו, אבטיח, מלון, תמרים ועוד נטחנים ולא נסחטים מלבד תפוז רימון וגזר שעוברים תהליך סחיטה), ולכן מותר לרסקם גם אם קדושים בקדושת שביעית.

 

האם מותר לסחוט פירות וירקות של שביעית?

הרמב"ם פוסק שאסור לשנות פירות וירקות של שביעית מצורתם הרגילה כדרך שאסור לשנות בתרומה. ובהלכות תרומה כתב שאין עושים דבש מתמרים ולא יין מתפוחים וכן כל שאר הפירות אין משנים אותם מברייתן, חוץ מזיתים וענבים בלבד.
מבואר מדברי הרמב"ם שסחיטת זיתים וענבים מותרת היות והדרך לסוחטם וגם שם משקה עליהם. אולם יתר הפירות אם אין דרך לסוחטם אסור, היות ואין על היוצא מהם שם משקה אלא זיעה בעלמא ולכן ברכתם שהכל.

ובשאר פירות שהדרך לסוחטם כגון גזר, רימון, ושאר פירות הדר כגון תפוזים, לימונים ואשכוליות, נחלקו הפוסקים:

דעת ה'אור לציון' - אסור לסחוט פירות הקדושים בקדושת שביעית אפילו שדרך לסוחטם ואף לימונים ותפוזים ושאר פירות הדר אסור, כיוון שאין על היוצא מהם שם משקה אלא זיעה בעלמא, ובסחיטתם מפסיד פירות שביעית שהרי מוריד אותם מדרגתם.

(צילום: shutterstock)

אולם דעת הרב יוסף שלמה אלישיב זצ"ל והרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל - מותר לסחוט את כל הפירות והירקות הקדושים בקדושת שביעית שהדרך לסוחטם, מכיוון שהדרך לסוחטם נחשב הדבר לצורת אכילה ומותר. האיסור הוא שלא יעשה בפירות שביעית דבר שאין דרכו בכך (וזהו גדר של הפסד) אבל אם כך הדרך והרגילות מותר.

ולדעת החזון איש סתם פירות וירקות שהדרך לסוחטם - אסור, אבל תפוזים, אשכוליות ולימונים מותר, כיוון שבהם כל בשר הפרי נסחט ונהפך למשקה ואם כן אין זה כמשנה מברייתו ומוריד מדרגתו של הפרי ומותר.

להלכה, אשכוליות תפוזים ולימונים מותר לסוחטם כיון שיש בהם שתי מעלות, גם הדרך לסוחטם וגם כל בשר הפרי נסחט ונהפך למשקה ולדעת החזון איש מותר, ולכן ודאי שאפשר להקל בהם. ובשאר פירות וירקות שהדרך לסוחטם כגון גזר ורימון המיקל לסוחטם יש לו על מה שיסמוך והמחמיר תבוא עליו ברכה.

מותר לאכול פרי ע"י כפית כמו שרגילים באשכוליות ובלבד שייקח מגוף הפרי יחד עם המשקה, ואע"פ שהפרי נסחט מעט תוך כדי האכילה, אין זה דרך סחיטה אלא צורת אכילה.

וכן מותר לקחת מעט לימון בכפית יחד עם מעט מהפרי כדי ליתן בתה או במרק, כיון שכך צורת ודרך האכילה.

וכשם שאסור לסחוט פירות שיש בהם קדושת שביעית (בהתאם לתנאים הנזכרים לעיל) כך אין לסחוט קליפות שיש בהם קדושת שביעית.

לסיכום, מותר לסחוט זיתים וענבים כיון שישנה דרך מקובלת לסוחטם ושם משקה עליהם. וכן מותר לסחוט פירות הדר כגון אשכוליות תפוזים ולימונים כיון שישנה דרך נהוגה לסוחטם ובשרם נסחט ונהפך למשקה.

אולם אסור לסחוט פירות שאין מקובל לסוחטם כגון אבטיח, מנגו ומלון. ובשאר פירות וירקות שהדרך לסוחטם המיקל יש לו על מה שיסמוך. ומותר לאכול על ידי כפית כמו שרגילים באשכוליות או לקחת מעט לימון בכפית ובלבד שייקח מגוף הפרי יחד עם המשקה.

 

האם מותר לבשל פרי או ירק בקדושת שביעית שרגילים לאכול אותו חי?

הרמב"ם פוסק שכל דבר שדרכו להיאכל חי לא יאכל אותו כמבושל, ודבר שדרכו להיאכל מבושל אין אוכלין אותו חי. זאת מכיוון שאין זה צורת האכילה הרגילה נחשב שמוריד את הפרי בדרגתו ומפסיד פירות שביעית.

אמנם דבר שהדרך גם לאוכלו חי וגם לבשלו - מותר, ולכן מותר לשים חתיכות לימון בתבשיל דגים כיוון שהדרך בכך. וכן מותר לבשל קליפות של אתרוגים או תפוזים ולעשות מהם ריבה כיוטן שדרכם בכך.

חשוב לציין שלא צריך שיהיה ממש רוב בני אדם שדרכם בכך אלא אם כך צורת האכילה אצל חלק גדול מהציבור ולא מיעוט קטן הרי זה נחשב דרך ומותר. ולכן פירות וירקות שדרך אכילתם חיים ומבושלים מותר לאוכלם כרצונו אפילו אם דרך אכילתם באופן אחד מרובה מן האופן האחר.
לדוגמא, עגבניות, רוב בני האדם אוכלים אותם חיים, אמנם חלק גדול מהציבור מבשלים אותם ועושים מהם סלט מבושל וכדומה, ולכן אע"פ שיותר בני אדם אוכלים אותם חיים מאשר מבושלים מותר לבשלם ואין בזה הפסד פירות שביעית כיוון שחלק גדול מהציבור רגילים גם לבשלם.

מוסיפים הפוסקים וכותבים שפרי או ירק שדרכו להיאכל מבושל ורק מיעוט בני אדם כגון אוכלים אותו חי (כגון קישואים וחצילים), אסור לאוכלו חי אפילו לאותם מיעוט שרגילים בכך, מכיוון שנחשב דרך רפואה ולא דרך אכילה, ואין יכול האדם לומר זה דרכי או דרך עדתי או דרך בני קבוצתי, אלא צריך שיהיה דרך וצורת אכילה של רוב בני האדם או לכל הפחות חלק גדול מהציבור.

(צילום: shutterstock)

לסיכום, דבר שדרכו להיאכל חי אסור לבשלו וכן דבר שדרכו לאוכלו מבושל אסור לאוכלו חי משום הפסד פירות שביעית, ואין להקל בזה אפילו למיעוט בני אדם שאוכלים בדרך אחרת מכלל הציבור. בדבר שדרך רוב בני האדם לאוכלו חי ומבושל - מותר לאכלו חי או מבושל.

כשם שאסור לבשל דבר שדרכו להיאכל חי כך אסור לכבוש דבר שדרכו להיאכל חי או מבושל כגון תפוח עץ או אבטיח, אולם דבר שדרכו להיכבש כגון מלפפונים, גמבה וכדו' מותר.

מותר לערב יין של שביעית בתבשיל בשר או עוגות כיון שדרכו בכך, וכן מותר להכניס שביבי תפוחים לעוגה כיון שכך דרך בני אדם כשרוצים להכין עוגת תפוחים.

 

מה עושים עם שאריות מאכלים הקדושים בקדושת שביעית?

מאכלים הקדושים בקדושת שביעית אסור לאבדם, ולכן אסור לזרוק לפח האשפה שיירי מזון או קליפות הראויות למאכל אדם או בהמה כמו שהן כדי לא להפסיד פירות שביעית וגם שביזיון הוא לפירות שביעית להניחם בכלי המיועד ללכלוך.

אלא שכותבים הפוסקים ששיירי מזון שאין דרך אנשים החסים על ממונם לשומרם - מותר לזרוק, וכן כתב ה'אור לציון' שמה שנשתייר בצלחת או בכוס או בסיר באופן שהדרך לזורקו בכל ימות השנה - מותר לזורקו גם אם קדוש בקדושת שביעית.

כתב ה'אור לציון' שמותר למזוג יין של הבדלה על כל גדותיו כדי שישפך וכן מותר לכבות בשארית היין את נר ההבדלה וליקח מהיין וליתן ע"ג עיניו כנהוג היות וכך רגילותו תמיד. אלא שרבו החולקים על פסק זה, ולשיטתם אסור למלאות את היין על כל גדותיו כדי שישפך וכן אסור לכבות את נר ההבדלה בשאריות היין  וליתן על גבי עיניו. וטעם האוסרים הוא כיוון שיש חילוק גדול בין זריקת שיירי מזון שהדרך המקובלת היא כך לבין שפיכת היין ונתינתו על גבי עיניו, שבשיירי המזון זה דבר שנגרם מאליו ולא הפסיד אותם בידיים, מה שאין כן ביין שבידיו גורם את ההפסד. ועוד שביין זה רק עניין סגולי ולא צורת אכילה שנשאר שאריות וזורקים אותם לפח, ולכן אין להתיר בזה.

למעשה, היותר נכון להחמיר ולא למלאות את היין על כל גדותיו, וכן לא לכבות את הנר בשאריות היין ולהעביר על גבי עיניו, והמיקל בזה יש לו על מה שיסמוך.

כמו כן, אסור לשפוך יין של שביעית באמירת דצ"ך עד"ש באח"ב בליל פסח כיוון שאין חיוב לעשות זאת ונמצא מפסיד את היין.

  • אסור להפסיד פירות שביעית, אולם שיירי מזון שנשארו בצלחת, בכוס או בסיר שאין דרך אנשים החסים על ממונם לשומרם - מותר לזורקם.
    נכון להחמיר שלא למלאות כוס הבדלה על כל גדותיו ביין של שביעית וכן לא לכבות את הנר בשאריות היין ולהעביר על גבי עיניו והמיקל יש לו על מה שיסמוך.

לגבי זריקת גרעיני זיתים לפח הדבר תלוי, אם נשאר בהם מבשר הפרי - יש בהם קדושת שביעית ואסור לזורקם כמו שהם לפח, אלא צריך לשים אותם בתוך שקית ורק אז לזרוק לפח. אבל אם אין בהם מבשר הפרי וגם אין לחלוחית - אין בהם קדושת שביעית ומותר לזורקם.

מים שבישלו או כבשו בהם פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית וטעמם טפל וכגון שבישלו בהם תפוח אדמה (והדרך לשפכם אחר כך), או שכבשו בהם זיתים ומלפפונים - אין בהם קדושת שביעית ומותר לשפכם היות ואין הדרך לשתותם.

 

אופן זריקת פירות שביעית

מותר לשים פירות שביעית בתוך שקית (ואם חושש שהשקית תקרע ישים בשתי שקיות) ולהניחם, ואין בזה משום ביזיון פירות שביעית והפסדם כיון שהשקית מבודדת וחוצצת בין הפירות הקדושים בקדושת שביעית לשאר הלכלוך שבפח הגורם לריקבון והסרחה.

ואף על פי שבנתינת הפירות בתוך השקית גורם לפירות שיתעפשו יותר מהר (כיון שאין להם אוויר), מכל מקום אין בזה איסור שכן זהו גרמא, ואין איסור להפסיד פירות שביעית בדרך גרמא.

(צילום: shutterstock)

יש הנוהגים לייחד פח מיוחד לשמיטה, ובמקומות אלו ישנם שני פחי שמיטה. בפח הראשון שמים את הפירות והירקות הקדושים בקדושת שביעית, ולאחר שהפח התמלא לא זורקים אותו לפח הראשי מחשש שמא לא הרקיבו כל הפירות שבו ולא נפסלו עדיין ממאכל בהמה, אלא ממלאים את הפח השני. ולאחר שהתמלא הפח השני מרוקנים את הפח הראשון לפח הראשי שאז מסתבר שכל הפירות שהיו בתוכו נרקבו. לאחר הריקון ממלאים אותו שוב, וכן הלאה, לאחר שהתמלא הפח הראשון מרוקנים את הפח השני לפח הראשי וממלאים אותו שוב, וכן על זה הדרך.

אולם גם אותם המשתמשים בפח שמיטה לא זורקים את הפירות והירקות ישירות בפח אלא שמים אותם בשקית ורק אח"כ מניחים אותם בפח השמיטה, כיוון שאם זורק פרי או ירק הראוי למאכל בהמה לתוך הפח שבו נמצאים פירות וירקות רקובים נחשב שמפסיד את הפרי או הירק הטוב בידיים.

מתוך הספר 'הליכות שמיטה'. ניתן לרכוש את הספר כאן בהידברות שופס.

הידברות שופס

ספר דניאל עם פירוש נזר חזיונות של הרב זמיר כהן

45לרכישה

מוצרים נוספים

סט ארכיאולוגיה תנכ"ית הרב זמיר כהן

חבורת תריג 9 - בתעלומת הזהב

זה אפשרי - הרב יצחק פנגר

גביע קידוש מוכסף

מקראות שלובות - מגילת איכה

הקרב על המקדש

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה