פרשת ניצבים: ה' תמיד שומר עלינו. במיוחד בזמן הגלות

הפרשה מביאה את החלקים האחרונים של נאומו של משה לעם ישראל, והיא פותחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי השם אֱלֹקֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית השם אֱלֹקֶיךָ וּבְאָלָתוֹ, אֲשֶׁר השם אֱלֹקֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם" (דברים כ"ט, ט'-י"א).

הזכרנו פעמים רבות, שכל פסוק בתורה נדרש בארבעה רבדים – פשט, רמז, דרש וסוד. חכמי הקבלה מגלים לנו, שכל פעם שמוזכרת בתורה המילה "היום", מעבר לפשט הדברים, הכוונה גם  ל"היום" – בה"א הידיעה – של השנה. מהו היום החשוב ביותר? ראש השנה כמובן, ה"ראש" של השנה.

משה רבנו אומר לעם ישראל: "אתם נצבים היום כולכם". בסוף הפרשה הקודמת הרחיבה התורה רבות בעניין הקללות העלולות לבוא על עם ישראל. לצערנו, את חלקן הגדול עם ישראל חווה בכל מני דרכים כואבות. כעת אומר משה, שלמרות הכול – "אתם נצבים היום". "נצבים" בלשון הווה – "מול כל הייסורים הקשים שתוארו כאן – עדיין אתם ניצבים ועמידתכן איתנה וקומתכם זקופה. כל הייסורים יעברו על ראשיכם ואתם תבלו את כולם... יתר על כן, הייסורים עצמם מבטיחים את קיומכם הנצחי, שהרי הם יביאו לידי שיפור מעשיכם".

"כמו כן, אתם נצבים! אתם חיים וקיימים לעד! אני נאסף אל עמי וגם יהושע שאני מוסר אתכם לידיו, עתיד להיאסף אל עמיו וכן כל המנהיגים שיקומו אחריו מדור דור – כולם ילכו לעולמם ותכונת המנהיגים תתחלף. רק אתם, האומה היא בת אלמוות, נצחית וקיימת לעד... האומה היא ה"מצבה", העמוד הנצחי של תורת השם" (רבי שמשון רפאל הירש).

ואכן, בהמשך הפרשה, משה מפרט ומנבא את העתיד להיות עם בני ישראל אם יסורו מדרך השם. הוא מתאר את הגלות ואת הייסורים שיבואו עליהם – "וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם, עַל מֶה עָשָׂה השם כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת, מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה? וְאָמְרוּ: עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית השם אֱלֹקֵי אֲבֹתָם, אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם. אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם. וַיִּחַר אַף השם בָּאָרֶץ הַהִיא, לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה. וַיִּתְּשֵׁם השם מֵעַל אַדְמָתָם, בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל, וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים כ"ט, כ"ג-כ"ז).

אולם ממשיך משה ומביא את ההבטחה השמימית - שלמרות הכול, עם ישראל חי וקיים – "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ השם אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה, וְשַׁבְתָּ עַד השם אֱלֹקֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב השם אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ השם אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ השם אֱלֹקֶיךָ, וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ השם אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ, וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (ל', א'-ה').

עם ישראל ישוב בתשובה, והשם ישיב אותם אל אדמתם.

השם תמיד שומר על עם ישראל, גם, ואולי אף בעיקר – בתקופת גלות.

רבי שמשון רפאל הירש מוצא רמז נאה בתוך הפסוק: "וַיִּתְּשֵׁם השם מֵעַל אַדְמָתָם, בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל, וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה". האות למ"ד שבמילה "וַיַּשְׁלִכֵם", כתובה בספר התורה באופן מוגדל ביחס לשאר האותיות. הלמ"ד הגדולה באה ללמד על ההיסטוריה. הלמ"ד הגדולה "מעמידה בצל" את האות שי"ן שלפניה, כך שבמילה "וישלכם" כתובה המילה "וַיֹלִיכֶם", או "וישכם" מלשון יש. כלומר, גם כשאנו נראים "מושלכים", האמת שאנו "מולכים", מנותבים וקיימים על ידי הבורא.

כשם שכך הם הדברים ביחס לכלל ישראל, כך הוא ביחס לכל אדם ואדם באופן פרטי. אדם מתרחק ומתרחק מדרך השם, אך הוא לא מוכן למחוק את דמותו של הרועה. אחת הסיבות שבני ישראל משולים ליונה – "הנך יפה רעייתי, הנך יפה - עינייך יונים" (שיר השירים), משום שטבעם של גוזלי היונה, לא לאבד קשר עין עם השובך. הם יעופו ויתרחקו מהשובך, אך רק למרחק ששומר עדיין קשר עין עם השובך.

כזה הוא עם ישראל. חלקים ממנו מתרחקים מהשובך ומהבית החם, אבל לשמחתנו הוא עדיין שומר על קשר עין. כמעט כל יהודי פונה במהלך חייו לאלוקים, אם זה בעתות צרה או בהזדמנויות נוספות.

כל אחד מאתנו – "מרחוק השם נראה לי" (ירמיהו ל"א, ב'). לפחות מרחוק, אם לא מקרוב.

לכל אדם יש בחייו תקופות שונות. תקופות טובות בהם אדם מרגיש מחובר לבורא עולם ולאמת הפנימית שלו, ותקופות בהם אדם מרגיש "בגלות", רחוק מהבורא וממקומו הטבעי, ומנותק מנקודת האמת הפנימית שלו. כשם שלכלל ישראל יש הבטחה שהם יהיו יציבים וקיימים, כך כל אדם ואדם, גם אם הוא מרגיש בגלות, עליו לדעת שהשם עמו בכל מצב. גם אם הוא מרגיש בתוך מנהרה חשוכה, אם יסתכל טוב טוב הוא יראה את אורו של הקדוש ברוך הוא נמצא "מרחוק". רחוק שהוא קרוב. 

דווקא עכשיו, בסמוך לראש השנה, כשאדם עושה חשבון נפש וסוקר את השנה שחלפה, על כל תמורותיה ומצביה השונים, יתכן שאדם ישאל את עצמו "עַל מֶה עָשָׂה השם כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת? מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה"? אולם התשובה היא המשך הפסוק – "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית השם אֱלֹקֵי אֲבֹתָם". אם אדם חפץ בשנה טובה, עליו לזכור ש"תשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה". אם יקבל על עצמו להיות קרוב יותר לבורא, אזי יזכה לשנה טובה יותר.

אסור לאדם להתייאש מעצמו בשום פנים ואופן. בורא עולם הבטיח שהוא לעולם לא ייטוש את עם ישראל, והוא אוהב כל יהודי ויהודי בכל מצב שהוא. ידו של הבורא מושטת בכל מצב, וכשאדם רוצה לשוב, כל שעליו לעשות הוא להושיט יד לידו של הבורא.

אם ניגש אל ראש השנה מתוך ידיעה זו, נזכור שמצד אחד הבורא תמיד שומר עלינו, ומצד שני הקשר שלנו לאלוקים טמון בכל אחד מאתנו - נזכה לשנה טובה ומתוקה.