גם לעמוד ולחכות לאוטובוס זו עבודה. אפילו קשה

"אחרי שבעלי נסע לשבת למירון" מספרת לי חברה,"אמרתי לו: "נראה לי שצריך לארגן 'שבת מירון' לנשים! נסעת לשבת עם חברים, הייתה לכם שבת התעלות וחוויה, נסעתם לכם כמו בחורים משוחררי כל עול, נשות האברכים נשארו בבית עם הילדים וכל מה שזה כולל. צריך פעם אחת לעשות הפוך, שבת לנשים. נקודה".

"נראה לך?", הוא ענה לי. "זה בכלל לא כזה פשוט, היינו צריכים להתארגן וכו', זה היה קשה!".

"הסתכלתי עליו עם ראש מוטה קצת הצידה", היא ממשיכה. "ברצינות? גיחכתי, היה לכם ק-ש-ה ל-ה-ת-א-ר-גן ולנסוע לשבת חופשה, אני מבינה, אהה".

היא לא באמת מבינה.

בעלה התכוון לכל מילה, הוא לא גיחך.

כשבעלי אומר לי: "מה זה משנה אם אני בבית או לא? את ממלא עם הילדים כל היום בראש השנה" - אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות. גברים הם עם אחר, ולא מבינים את מה שמשנה או לא משנה. אבל גם אנחנו כנשים לא מבינות אותם.

אני עדיפה לצחוק ולהבין שלגבר, לעמוד בתחנה ולחכות לאוטובוס, למשל, זו עבודה לא פשוטה. לחכות לאוטובוס זה אומר לעמוד כל הזמן, להסתכל במאמץ לכיוון הרכבים המגיעים מימין, לתופף ברגל ולראות אולי האוטובוס כבר נראה בקצה שורת המכוניות. זה ממש מלחיץ. הבן אדם בריכוז מלא.

אם הוא צריך בנוסף לשמור על הילדים שישבו יפה על ספסל התחנה ויחכו אתו ביחד, זה הרבה. מאוד.

אם יש עמוד שמראה עוד כמה דקות האוטובוס מגיע, אז צריךלהסתכל גם לכיוונו, על הדקות שמשתנות בלי שום קשר למציאות בשטח. כשהחץ מורה שהאוטובוס בתחנה, ובעצם הוא ממש לא, וגם לא באופק, זה כבר ממש "סטרס".

קיצורו של עניין, כשגבר "מחכה" לאוטובוס, זו עבודה רצינית ומשמעותית בשבילו, כמו בשבילך לקלח שישה ילדים לפחות, כולל להלביש אותם תוך כדי שאחד מתנגד, וגם להוציא לילדה צורחת כינים.

לא פלא שאם את מתקשרת באמצע שהוא מ-ח-כ-ה לאוטובוס, הוא לא יכול לדבר אתך עד שהוא נרגע כמה דקות, מתיישב בקדמה והאוטובוס "יצא מהעיר".

שלא תביני לא נכון. אני לא מתלוצצת, אני רצינית ביותר.

הגעתי להבנה שנכון שזה אופורי ונחמד לנסוע לראש השנה לבד, אבל זו גם "עבודה", ויש כאן אפילו סוג של "שיווין זכויות".

אבל באמת, אני לא מחפשת את השוויון, אני מחפשת את הזכויות.

ללא ספק, כל אישה נמצאת בצד הזכויות.

כל גרגירי הזכויות שנאספו במהלך השנה שחלפה מטים את הכף לטובה.

לא רוצה להכביר בדוגמאות כי אין לדבר סוף,

אבל כן רוצה לתת תקוה וכן רוצה לתת עידוד, כי גם נקיפות המצפון בצד שלנו.

בברכת שנה טובה, מתוקה ומחויכת.

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהיתpid38a@gmail.com