לכל ילד יש סיפור: הכלב הנובח

אוּשִׁי וְרוּבִי הָיוּ בְּדַרְכָּם לְבֵיתָם שֶׁל סַבָּא וְסַבְתָּא.

אוּשִׁי וְרוּבִי אוֹהֲבִים מְאֹד לָלֶכֶת לַבַּיִת שֶׁל סַבָּא וְסַבְתָּא. סַבְתָּא מְכַבֶּדֶת אוֹתָם בְּעוּגוֹת שֶׁאָפְתָה בִּמְיֻחָד בַּעֲבוּרָם, וְסַבָּא מְחַלֵּק סֻכָּרִיּוֹת טוֹפִי הֲכִי טְעִימוֹת בָּעוֹלָם.

רַק אֶת הַדֶּרֶךְ לַבַּיִת שֶׁל סַבָּא וְסַבְתָּא אוּשִׁי וְרוּבִי לֹא כָּל כָּךְ אוֹהֲבִים. לָמָּה? כִּי בַּדֶּרֶךְ לַבַּיִת שֶׁלָּהֶם יֵשׁ הַרְבֵּה מְאֹד כְּלָבִים.

בְּיוֹם זֶה, בְּנִגּוּד לְתָמִיד, לֹא נִרְאוּ הַכְּלָבִים בָּרְחוֹב. הֵם נִשְׁאֲרוּ בַּבָּתִּים, אֲבָל נִשְׁמְעוּ הֵיטֵב.

גַּם נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים לֹא הָיוּ אֲהוּבוֹת עַל אוּשִׁי וְעַל רוּבִי.

בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּשְׁמְעָה נְבִיחַת כֶּלֶב, אָחַז רוּבִי חָזָק חָזָק בְּיָדוֹ שֶׁל אוּשִׁי, כֻּלּוֹ רוֹעֵד מִפַּחַד.

"אַל תִּפְחַד", נִסָּה אוּשִׁי לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ. "הֲלֹא אַתָּה כְּבָר יוֹדֵעַ שֶׁכְּלָבִים שֶׁנּוֹבְחִים – אַף פַּעַם אֵינָם נוֹשְׁכִים".

"אֲנִי יוֹדֵעַ", הִמְשִׁיךְ רוּבִי לִרְעֹד מִפַּחַד. "אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת זֶה, אֲבָל אֲנִי רַק פּוֹחֵד שֶׁהַכְּלָבִים הָאֵלּוּ לֹא יוֹדְעִים אֶת זֶה".

הִמְשִׁיכוּ הַשְּׁנַיִם לָלֶכֶת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵיתָם שֶׁל סַבָּא וְסַבְתָּא.

סַבְתָּא וְסַבָּא קִבְּלוּ אֶת הַשְּׁנַיִם בְּשִׂמְחָה רַבָּה. סַבְתָּא חָתְכָה לְכָל אֶחָד פְּרוּסָה מֵעוּגַת הַתַּפּוּחִים שֶׁאָפְתָה בְּאוֹתוֹ יוֹם. סַבָּא חִלֵּק לְכָל אֶחָד מֵהֶם אַרְבַּע סֻכָּרִיּוֹת טוֹפִי, אֲפִלּוּ שֶׁאוּשִׁי טָעַן שֶׁהוּא כְּבָר בֶּן שְׁמוֹנֶה, וּמַגִּיעוֹת לוֹ שְׁמוֹנֶה סֻכָּרִיּוֹת וְלֹא אַרְבַּע.

אַחַר כָּךְ אָרְזָה סַבְתָּא בַּחֲבִילָה קְטַנָּה אֶת קְצִיצוֹת הַבָּשָׂר שֶׁהֵכִינָה כְּדֵי לִשְׁלֹחַ לְאִמָּא. גַּם אֶת הַסְּוֶדֶר שֶׁסָּרְגָה לְרוּבִי הַקָּטָן צָרְרָה בִּצְרוֹר.

לְבַסּוֹף לִוּוּ סַבָּא וְסַבְתָּא אֶת אוּשִׁי וְאֶת רוּבִי אֶל הַדֶּלֶת וְנִפְרְדוּ מֵהֶם לְשָׁלוֹם.

חָזְרוּ אוּשִׁי וְרוּבִי בְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ בָּאוּ.

אָמַר אוּשִׁי לְרוּבִי: "אִלּוּ לֹא הָיְתָה נִקְרֵאת הַשְּׁכוּנָה הַזּוֹ 'שְׁכוּנַת-הַכּוֹכָבִים', הָיִיתִי קוֹרֵא לָהּ 'שְׁכוּנַת הַכְּלָבִים'. זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מַתְאִים".

רוּבִי לֹא עָנָה. כָּל הַנּוֹשֵׂא הַזֶּה שֶׁל הַכְּלָבִים בִּכְלָל לֹא הִצְחִיק אוֹתוֹ. הוּא פּוֹחֵד מִכְּלָבִים וְזֶהוּ, אֲפִלּוּ שֶׁהִסְבִּירוּ לוֹ אֶלֶף פְּעָמִים שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְפַחֵד בִּכְלָל.

שׁוּב אָחַז רוּבִי בְּחָזְקָה בְּיָדוֹ שֶׁל אוּשִׁי, וְהַשְּׁנַיִם הִמְשִׁיכוּ בַּדֶּרֶךְ.

"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַכְּלָבִים כְּבָר הָלְכוּ לִישֹׁן", אָמַר לְפֶתַע רוּבִי. "אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ שֶׁהֵם לֹא נוֹבְחִים?".

מִיָּד הֵבִינוּ הַשְּׁנַיִם שֶׁרוּבִי טָעָה. קוֹל נְבִיחָה מַפְחִיד נִשְׁמַע מֵאַחַת הַחֲצֵרוֹת הַסְּמוּכוֹת.

"הַצִּילוּ! אֵיזֶה כֶּלֶב זְאֵב עֲנָקִי!", שִׁקְשְׁקוּ שִׁנָּיו שֶׁל רוּבִי.

"אֵין לְךָ מַה לְּפַחֵד. הוּא קָשׁוּר", הִרְגִּיעַ אוֹתוֹ אוּשִׁי.

"וְאוּלַי הוּא חָזָק?", הִצְטַמְרֵר רוּבִי, "אוּלַי הוּא חָזָק מְאֹד מְאֹד וְיַחְלִיט פִּתְאוֹם לָרוּץ מַהֵר וּלְהִשְׁתַּחְרֵר, וְאָז תִּקָּרַע לוֹ הָרְצוּעָה?".

צָחַק אוּשִׁי: "מַה פִּתְאוֹם, רוּבִי. אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה הָרְצוּעָה שֶׁלּוֹ חֲזָקָה. אִלּוּ לֹא הָיְתָה כָּל כָּךְ חֲזָקָה, יָכוֹל הָיָה הַכֶּלֶב לָצֵאת כְּבָר מִזְּמַן מֵהַמָּקוֹם וְאוּלַי אֲפִלּוּ לִבְרֹחַ אִלּוּ רַק הָיָה רוֹצֶה...".

"אֲבָל הוּא לֹא רוֹצֶה לִבְרֹחַ", אָמַר רוּבִי. "כָּאן הַמְּלוּנָה שֶׁלּוֹ. כָּאן הַבַּיִת שֶׁלּוֹ. אַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה לִבְרֹחַ מֵהַבַּיִת שֶׁלּוֹ".

"יִתָּכֵן שֶׁאַתָּה צוֹדֵק", מָשַׁךְ אוּשִׁי בִּכְתֵפָיו. "וְאַתָּה יוֹדֵעַ, רוּבִי, לָמָּה הָאֲנָשִׁים הָאֵלּוּ מַחְזִיקִים כְּלָבִים?".

"לָמָּה?", שָׁאַל רוּבִי.

"כִּי הֵם גָּרִים בְּבַיִת חַד-קוֹמָתִי, וְהֵם חוֹשְׁשִׁים. הֵם מַחְזִיקִים אֶת הַכְּלָבִים הָאֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַל הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם מִפְּנֵי גַּנָּבִים!", הִסְבִּיר אוּשִׁי.

"בֶּאֱמֶת?", הָעֵינַיִם שֶׁל רוּבִי נִרְאוּ מְפֻחָדוֹת. "אֵיךְ הַכְּלָבִים שׁוֹמְרִים עַל הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים?".

"זֶה פָּשׁוּט מְאֹד", הֵשִׁיב אוּשִׁי. "כְּשֶׁהַגַּנָּב מוֹפִיעַ - הֵם נוֹבְחִים וְנוֹבְחִים, כָּךְ בַּעַל הַבַּיִת מִתְעוֹרֵר, וְהַגַּנָּב פּוֹחֵד וּבוֹרֵחַ. מֵבִין?".

"כֵּן", רוּבִי הֵבִין. עַכְשָׁו הוּא נִרְאָה שָׁקֵט וּמְהֻרְהָר, וְכָךְ הִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת לְצַד אוּשִׁי.

סוֹף סוֹף הִגִּיעוּ הַשְּׁנַיִם לְסוֹף הָרְחוֹב. הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן נִצַּב לִפְנֵיהֶם - בַּיִת בֶּן קוֹמָה אַחַת.

בַּחֲצַר הַבַּיִת רָאוּ כֶּלֶב יָשֵׁן.

הַכֶּלֶב יָשַׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה. הוּא לֹא פָּקַח אֶת הָעֵינַיִם אֲפִלּוּ כְּשֶׁאוּשִׁי וְרוּבִי חָלְפוּ עַל פְּנֵי הֶחָצֵר, וְהוּא לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ גַּם כַּאֲשֶׁר עָבַר טְרַקְטוֹר קוֹלָנִי בַּכְּבִישׁ הַסָּמוּךְ וְקוֹלוֹ הִרְעִיד אֶת הָרְחוֹב.

עַכְשָׁו רָאוּ אוּשִׁי וְרוּבִי אֶת בַּעַל הַבַּיִת נִגָּשׁ אֶל הַכֶּלֶב, דּוֹפֵק עַל גַּבּוֹ וְקוֹרֵא לוֹ בִּשְׁמוֹ. הַכֶּלֶב פָּקַח עַיִן אַחַת, מִצְמֵץ וְהִמְשִׁיךְ לִישֹׁן כְּאִלּוּ לֹא קָרָה כְּלוּם.

נִבְהַל רוּבִי וְלָחַשׁ לְאוּשִׁי: "בּוֹא, אוּשִׁי, נִבְרַח מַהֵר. בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנַחְנוּ גַּנָּבִים. עַכְשָׁו הוּא אֲפִלּוּ מֵעִיר אֶת הַכֶּלֶב שֶׁלּוֹ שֶׁיִּנְבַּח עָלֵינוּ".

חָשַׁב אוּשִׁי לְתַקֵּן אֶת רוּבִי וּלְהַזְכִּיר לוֹ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַכֶּלֶב רוֹאֶה גַּנָּב הוּא נוֹבֵחַ וּמֵעִיר אֶת אֲדוֹנָיו, וְלֹא בַּעַל הַבַּיִת מֵעִיר אֶת הַכֶּלֶב כְּדֵי שֶׁיִּנְבַּח - אֲבָל הוּא הֶעֱדִיף לִשְׁכֹּחַ הַכֹּל וְלַעֲזֹב מַהֵר כְּכָל הָאֶפְשָׁר יַחַד עִם רוּבִי אֶת "שְׁכוּנַת הַכְּלָבִים".

לרכישת ספרי מנוחה פוקס, לחצו כאן.