מפיצי העלונים נחשפים: "שמעתי אזעקת צבע אדום והמשכתי לחלק"

"סליחה, תוכל לתת לי עלון הידברות אחד?" את הבקשה הזו מכירים מאות רבים של אנשים המפיצים את עלוןהידברות ברחבי הארץ. מבחינתם זה כבר חלק מהשגרה.

זה לא סוד שעלוני הידברות הפכו בשנים האחרונות לעלוני השבת הנפוצים ביותר. אפשר למצוא אותם בבתי כנסת, כמו גם בחנויות, במסעדות, בבתי עסק ובריכוזים שונים. רק שבדרך כלל המפיצים נשארים מאחורי הקלעים, וכמעט איננו שומעים עליהם.

בתקופה זו, בה יודע העלון התפתחות מיוחדת, כאשר מתווספים לו עוד ועוד מפיצים מכל רחבי הארץ, יצאנו לשוחח עם המובילים שביניהם, לשמוע מהם מה הוביל אותם לכך, ומהם הסיפורים המרתקים ביותר שיכולים לקרות רק להם.

 

"בזכות הידברות זכיתי להתחזקות"

אצל גבריאל סופר, בעל 'פיצה דומינו' ברמת פולג בנתניה, משתלב סיפור חלוקת העלונים, יחד עם סיפור פרטי של התחזקות. קשה לשמוע אותו ולא להתרגש.

"את הפיצה שלי מכירים כולם כ'פיצה של גבריאל'", הוא מספר, "היא קיימת בנתניה כבר הרבה מאוד שנים, ומכיוון שהכשרות היא מהדרין, באים אליי הרבה מאוד לקוחות מהמגזר הדתי וחרדי".

הוא מכיר את המגזר מצוין ומודע גם לצרכיו, אך בכל זאת עד לפני כשנה הוא לא היה חלק ממנו. "הגדרתי את עצמי תמיד כשומר מסורת, אך לא הקפדתי על כל מה שצריך", הוא אומר.

לפני שנה, עם פרוץ הקורונה, החל שינוי משמעותי בחייו. "בתקופה הראשונה היה לחץ גדול מאוד בעסק כאשר נאלצנו לסגור את הפיצה או לצמצם את שעות הפעילות. בינתיים גם בבית לא הלך הכל חלק. אשתי היא יועצת מס והלקוחות שלה היו לחוצים מאוד, בכל רגע התקשרו בדחיפות ורצו לדעת מה לעשות ומה יעלה בגורלם. הייתה אווירה מאוד לא טובה והרגשנו שאנו חייבים למצוא פתרון דחוף".

באחד מן הימים הוא מצא את עצמו מגיע לאחיו המתגורר בזיכרון יעקב. "אחי חזר בתשובה לפני מספר שנים", הוא מספר, "הוא הציע לי לבוא אליו למספר ימים, ובאמת הרגשתי שזה עושה לי רק טוב. במשך הימים האלו שוחחנו שיחות מעמיקות שהובילו אותי להתחזקות מיוחדת. התחלתי לחבוש כיפה וללבוש ציצית, גם שמרתי שבת כמו שצריך, לאחר שקודם לכן הקפדתי על קידוש בלבד. חזרתי משם אדם חדש ממש".

את תהליך ההתחזקות הזה ליווה לאורך הדרך עלון הידברות. "תמיד הרגשתי חיבור מיוחד לעלון", הוא אומר, "זה לא רק שהייתי מחלק אותו ללקוחות שלי, אלא אני בעצמי הייתי קורא בו ונמשך אליו. אבל מאז שהתחזקתי אני מרגיש אליו קשר מיוחד, וגם מבין איזו זכות יש לי בכך שאני לוקח 100 עלונים מידי שבת ומחזק את הרבים".

מיהם האנשים שאתה מחלק להם?

"מדובר במגוון גדול מאוד של אנשים. יש כאלו שבאים לאכול בפיצה, ויש כאלו שמגיעים במיוחד כדי לקחת את העלונים. הייתה תקופה ארוכה בה היו קיימים מנייני רחוב בסביבת החנות שלי, ונשלחו אליי נציגים מכל מניין. כל אחד ביקש לקחת עשרה עלונים בלבד, כי היה אסור להתקהל יותר מעשרה אנשים".

ויש לגבריאל גם תחביב מיוחד: "אני שומר לפחות עותק אחד מכל עלון, מתחילת השנה", הוא מגלה, "אני מניח את העותקים בכניסה לפיצה, וכך כל אחד שנכנס יכול לראות את כל הגיליונות. מדהים איך שאנשים עומדים כאן מרותקים. זה מרגש אותי בכל פעם מחדש".

 

"אנשים מתנפלים על העלונים"

אורי מנייב הוא בני ברקי, אך עובד במשרד רואי חשבון בתל אביב. את עלוני הידברות הוא מחלק ב-200 עותקים ברחבי בני ברק, פרדס כץ וגם בתל אביב. "אשתי עומדת מאחוריי והיא זו שמאשרת לי את כל התקציבים", הוא מספר. "כבר כמה שנים שאנו עוסקים בכך, ומתכוונים בעזרת ה' גם להמשיך הלאה".

מנייב מציין כי דווקא בגלל שהוא מחלק במקומות כל כך שונים הוא רואה את הדרישה המגיעה ממש מכל חלקי האוכלוסייה. "העסק שלי הוא באזור המלונות בבן יהודה על יד הים, וכבר בדרך למשרד יש כאלו שניגשים אליי ומבקשים לקחת עלונים, רבים מאוד נמנים על הציבור החילוני.

"לעומת זאת, בשבת אני מגיע לבתי כנסת בפרדס כץ ורואה דווקא את ההתעניינות בקרב האברכים. לאחרונה קרה דבר מעניין – בתקופת הקורונה בה היה אסור להתקהל, תליתי שקית עם עלונים על שער בית הכנסת. לפתע ראיתי את האברכים מתגודדים על יד השער הסגור, כשהם קוראים את הסיפור בהמשכים, לא מסוגלים להתנתק.

"התחושה האישית שלי היא שהעלון הזה מאחד את כל הגוונים ואת כל העדות", הוא מוסיף, "הוא גורם לכל כך הרבה שמחה ולקידוש ה'. קורה לפעמים שאני לא מחלק ביום רביעי אלא בחמישי, ואנשים פונים אליי ממש בבהלה ושואלים למה לא הבאתי להם, הם מפחדים ששכחתי אותם. "אנחנו מאוד אוהבים את הרב זמיר כהן ואת ארגון הידברות", מסכם מנייב. "תמיד יש ביקוש לעלונים והם נחטפים עד האחרון שבהם. אף פעם זה לא מספיק".

 

עלונים בצבע אדום

"קשה לתאר איזה תענוג זה בשבילי לחלק את העלונים", אומרת מירי סיאני, מנהלת קונדיטוריית 'בית האופה' בשדרות – קונדיטוריה חדשה ומשופצת, בהשגחת בית יוסף.

"בכל יום שישי בבוקר מגיעים אלינו לקוחות, כשברקע מתנגנים שירי שבת. הם קונים חלות ומאפים, ויוצאים כשהניחוחות מלווים אותם יחד עם עלון הידברות ביחד. ממש מרגישים את אווירת השבת שמשפיעה על כולנו", היא מתארת.

למעשה, כבר כמה שנים שהם מחלקים את העלונים בקביעות. "זה התחיל מכך שהתגוררתי מול בית הכנסת ובכל שבת מחדש ביקשתי מבעלי שיביא לי את העלון. עד שהגיע יום בו שאלתי את עצמי למה שאני בעצמי לא אהפוך למפיצה. מאז אותו יום אנו  מפיצים במאפייה שלנו את עלוני הידברות, ונדהמים בכל פעם מחדש לראות כמה ביקוש שיש להם, בעיקר בקרב נשים, אך לא רק".

מהו לדעתך הסוד של העלונים? למה הם מבוקשים כל כך?

"אני חושבת שמה שמיוחד בהם זו העובדה שהם באמת נוגעים לכל אחד ואחד, כל מי שלוקח אותם פשוט מוצא את מה שמתאים לו. אני יכולה לספר באופן אישי שיש לי נכדים שמבקשים ממני בקביעות את העלון. כל אחד מהם אוהב משהו אחר, כל אחד מתעניין בטור אחר. יש שם היצע מדהים ומגוון כל כך".

מירי מדגישה שהיא מקפידה להמשיך ולחלק את העלונים בכל מצב. "בתקופה זו של הקורונה אנו מחלקים אפילו יותר מהרגיל", היא אומרת, "וכך גם בימים בהם יש אזעקות בשדרות. כעיר מוכת קסאמים אנו מכירים את הצורך הגדול בחומר קריאה טוב גם בזמני אזעקות. אנשים מגיעים אלינו כמעט בחירוף נפש, והמדהים הוא שהם מבצעים את הקניות במהירות שיא, אך לא מוותרים על עלוני הידברות".

 

"העלונים נחטפים כמו לחמניות"

יוסף כמון, המנהל של חנות 'משכן התכלת' במרכז ירושלים, מתגורר בכלל בשכונת פסגת זאב. במשך תקופה ארוכה הוא חילק את העלונים בבתי הכנסת, עד שבשלב מסוים עלתה בו המחשבה שאם הוא ממילא מגיע מידי יום למרכז העיר ועובד בחנות, הוא יכול להפיץ אותם גם שם.

"כך יצא שהזמנתי כמות גדולה יותר של עלונים והתחלתי להפיץ אותם. מהר מאוד גיליתי עד כמה שאנשים חוטפים אותם ממש כמו לחמניות טריות. זה לא יאומן. הייתה פעם שהלכתי ברחוב עם שקית, ממנה הציצו העלונים, וכבר בדרך אנשים עצרו אותי וביקשו לקחת. באופן אישי אני מרגיש בכל פעם מחדש סיפוק אדיר. יש הרגשה כל כך טובה כשאתה רואה שאנשים נהנים. היו לי כמה פעמים בהם התמודדתי מבחינה כלכלית ולא היה לי קל להמשיך לחלק את העלונים, אבל אשתי אמרה לי: 'את העלונים אתה משאיר ולא מוותר', וזה בדיוק מה שעשיתי. הרווח בסופו של דבר כולו שלי, כי זו זכות עצומה".

בשונה מהחלוקה בבתי הכנסת, שם הצליח כמון להשאיר תמיד עלון אחד גם עבורו, במשכן התכלת הוא מגלה מידי שבוע שהעלונים נחטפים ותמיד אוזלים. אפילו בתקופת הסגר, בה הוא היה בטוח שיהיו מעט לקוחות וממילא יישארו עלונים מיותרים, הוא נדהם לגלות שהעלונים אזלו עד האחרון שבהם.

הוא שותק לרגע ומוסיף בחיוך: "לפעמים קורה שהעלונים נגמרים לגמרי, ולא נשאר לי עלון לעצמי, אבל ברוך ה' שאפשר למצוא אותם בכל מקום, והקב"ה עוזר לכך שתמיד אני מוצא עלון אחד בבית הכנסת". 

 

מאות עלונים, מפיץ אחד

אבל את המקרה המעניין ביותר השארנו לסוף, כי אין ספק שהחלוקה של מנחם פרג' היא ייחודית מסוגה. מנחם, תושב שכונת בית וגן, התחיל כבר לפני כמה שנים לחלק את העלונים בבית הכנסת ברחוב שערי תורה. מעט לאחר מכן הוא הזדמן לחנות בקרבת מקום, שם שמע המוכר על כך שהוא מפיץ את עלוני הידברות, וביקש ממנו לקבל ערימת עלונים עבור לקוחותיו.

"למעשה, התחלתי מחמישים עלונים בלבד, אבל מהר מאוד הוספתי עוד חמישים עבור החנות", הוא מספר. "בהמשך היה עוד מוכר ששמע על כך שאני מפיץ וביקש גם כן לקבל, וכך הוספתי חמישים עלונים נוספים. מכיוון שאני נוהג להסתובב ברחבי השכונה, מצאתי את עצמי מוסיף עוד ועוד, כי כל הזמן פגשתי אנשים שביקשו להפיץ ולחלק, לפעמים בבתי כנסת, לפעמים מחוץ להם, ואפילו בבית החולים שערי צדק חילקתי במשך תקופה".

נכון להיום הוא מחלק בתשע נקודות מרכזיות בשכונה. "זה ממלא לי את כל היום", הוא אומר בחיוך, "כי בכל פעם אני מקבל את העלונים בבוקר, ומיד מתחיל בחלוקה ברחבי השכונה. אני שומע בכל פעם מחדש סיפורים מרגשים על אנשים שמגלים לי עד כמה שהעלון מחזק אותם ותורם להם. היה למשל מישהו שבקביעות לקח שני עלונים. כשלא התגברתי על סקרנותי ושאלתי אותו מדוע, הוא הסביר לי שיש אדם שאינו דתי שמחובר מאוד לעלון, אך מתבייש לבוא לקחת אותו. בתקופה בה הגעתי לשערי צדק, גם שמעתי שוב ושוב על חולים ששכבו בודדים במחלקות, והדבר היחיד שחיזק אותם היה עלון הידברות".

איך אתה מצליח לחלק כל כך הרבה? זה לא קשה?

"החלוקה אינה קשה, אבל הסחיבה אינה פשוטה", הוא צוחק, "תחשבו מה זה לסחוב תשע חבילות... אבל בכל פעם שאני מרגיש שהידיים שלי כמעט נקרעות, אני מזכיר לעצמי שמספיק שיהיה יהודי אחד שיהרהר הרהור אחד של תשובה בזכות העלון – והרווחתי. אני לגמרי מאמין שזו הדרך לחזק את עם ישראל, זו הדרך לקרב את הגאולה".