חנוכה
סביבון סוב-סוב-סוב: מה גורם לסביבון להסתובב בלי ליפול?
איך זה שהסביבון מצליח לעמוד ולהסתובב על חוד דק כל כך - ואם הוא מצליח, מה גורם לו ליפול?
- דבי רייכמן
- י"ט כסלו התש"פ
(צילום: shutterstock)
חנוכה כבר כאן, והילדים (וגם המבוגרים, כמובן) נהנים סוף סוף מהמשחק שהכי מזוהה עם חנוכה: הסביבון. מספרים שהיהודים היו מתחבאים ולומדים תורה בסתר, וכשהגיעו אליהם היוונים, אשר אסרו על היהודים ללמוד תורה – היו מחביאים את הספרים ומשחקים בסביבונים. כיום אנחנו משחקים בסביבונים, ומציינים עליהם את הנס, באותיות נ' – נס, ג' – גדול, ה' – היה, פ' – פה (ובחו"ל ש' – שם).
אבל חשבתם פעם איך הסביבון מסתובב בכלל?
הרי אם תקחו את הסביבון ותעמידו אותו על חודו, הוא ייפול מיד. אז למה כאשר הוא מסתובב הוא כן מצליח לעמוד על החוד הקטנטן שלו?
אחד מחוקי התנועה שגילה אייזיק ניוטון קובע שכל חפץ נשאר במצבו הנוכחי, עד שמצב זה ישתנה באופן אקטיבי. כלומר, חפץ שעומד במקום – יישאר במקום עד שכוח מסוים יזיז אותו; חפץ שנע – יישאר בתנועה עד שכוח מסוים יעצור אותו. הכוח שאנו מפעילים על הסביבון בתחילת התנועה יוצר את הסיבוב. לכן גם כאשר הסביבון נוטה מעט הצידה, ולכאורה אמור ליפול, התנועה הסיבובית מושכת אותו להמשיך את הסיבוב, כך שכל נקודה שנמצאת למטה – הנקודה שמולה בסביבון נמצאת למעלה, והצדדים ממשיכים להתחלף בגלל התנועה הסיבובית. במצב כזה, לכאורה, הסביבון אמור להישאר על חודו ולא ליפול לעולם.
אלא שיש גם כוחות אחרים שפועלים על הסביבון כשהוא מסתובב: נוצר חיכוך עם הרצפה, וגם עם האוויר שסביב הסביבון. לכן לאורך זמן, הסביבון מאבד מן האנרגיה הסיבובית שמשפיעה עליו. ככל שהאנרגיה הסיבובית פוחתת, והחיכוך גדל, הסביבון מתחיל לנוע לאט יותר, ולנטות יותר על צדו, עד שלבסוף – הוא נופל. ככל שהסביבון רחב יותר, וככל שהחוד שלו חד יותר – כך הוא ייפול לאט יותר.
עכשיו נותר רק לראות על איזו אות הוא נפל...