האם אסור לנעול נעליים לבנות? האם מותר לחזור להתפלל בבית הכנסת? ואיך מברכים בשמחה על הרעה?

1. מעניין אותי לדעת מה היהדות אומרת או מעדיפה, אישה רווקה כבת 38 ללא זוגיות וללא ילדים, וללא עתיד של משפחה, או בת 38 הנישאת לגוי ומביאה ילדים לעולם ועובדת על לגייר את הבעל הגוי? מה עדיף, רווקות לנצח או נישואים והבאת ילדים יהודים מבעל גוי?

ברור שעדיף רווקות לנצח בעולם הזה, ולזכות בזכות מסירות נפשך לחי נצח בעולם הבא, מאשר הנאה רגעית בעולם הזה, ולהיכרת לגמרי מהעולם הבא, לסבול חיי נצח, ולהפסיד את כל הייעודים המיועדים לנו לעולם הבא. בנוסף לכך עדיין לא נגזרו עלייך חיי רווקות לנצח, בגיל 38 אפשר עדיין למצוא יהודי הגון, שתוכלי לבנות איתו בית נאמן לה` ולתורתו, למרות אכזבות העבר, ולא תחיי חיי רווקות כל חייך.

וה` יהיה בעזרך לבל תיכשלי בחטא.

* * *

2. ב"ה אני וחברתי לומדות הלכותצניעות מדי יום ביומו מתוך הספר "הלבוש כהלכתו". הגענו ללימוד הלכה לגבי נעילת נעליים, אחת מהלכות הייתה שאין לנעול נעליים נוחות דווקא בצבע לבן (בנוסף לאדום). רצוננו לדעת, מה הסיבה?

אכן לא רצוי שנשים ינעלו נעלי ספורט לבנות בולטות בגלל שהן מקרינות אווירה משוחררת, ואין הדבר מתאים למעמדן המכובד בחברה. אבל בנעליים רגילות בצבע לבן אין בעיה אם הן עדינות ומכובדות.

כמו כן, אין כל רע בנעילת נעלי ספורט לבנות בהזדמנויות חריגות, כגון ביום כיפור, בתשעה באב, בטיולים וכדומה, כיון שבאותן הזדמנויות מקובל להתלבש בבגדים פחות נאים ולא כל-כך מכובדים.

מקורות: הרב פסח אליהו פאלק זצ"ל בספר עוז והדר לבושה (עמודים 331-332).

* * *

3. אם כשם שחייב לברך על הטובה מברך על הרעה, אם כן לכאורה מברך בשמחה. אז אם כן, איך זה לכאורה לא סותר לאבלות? וכי יעלה על הדעת שאדם בבית קברות שמברך "דיין האמת" יברך כולו בשמחה?

לשון הטור והשלחן ערוך אורח חיים (סימן רכ"ב סעיף ג'), "וחייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ונפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי השם הוא טובתם ושמחתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם שהיא שמחה לו".

וכתב הבית חדש שם, שרבינו הטור דקדק ואמר בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה וכו', והוא לפי שאי אפשר לאדם שיהא שמח ברעה, וצריך לפרש, כשם שהוא מברך על הטובה בשמחה, שאז מברך בדעת שלימה ובנפש חפצה, כך יברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה. ותיקן עוד שמה שכתוב שמברך על הרעה בשמחה, הוא לפי שבקבלת רעה זו הוא עובד השם והעבודה היא שמחה לו.

* * *

4. לפני כשבוע שמעתי בשם גדולי הדור שמי שחושש ומעדיף להתפלל יחיד יכול לעשות כן לכתחילה. מה הדין כיום? האם חייב לחזור למניין? והאם חייב לחבוש מסכות בחוץ ובבית הכנסת?

כרגע נראה שאין כל סיבה להימנע מלהתפלל בבית הכנסת תוך שמירת ההוראות ולבישת מסכות בשעת התפילה כפי הכללים.

ברגע שהדבר אפשרי - ודאי שיש מצווה להקפיד על תפילה בציבור.

* * *

5. יש לי רשימה של חולים שאני מתפלל עבורם יום יום לרפואה שלימה. בכל פעם אני מוסיף לרשימה בקשות נוספות לרפואה שלימה. מאחר ואני לא מכיר את מרבית החולים ואני גם לא יודע את מצבם העדכני שאלתי היא: האם להמשיך להתפלל עבור כולם בכל עת?

אם מדובר בחולה שנשקפת סכנה לחייו, ואתה לא יודע מה מצבו העדכני, אי אפשר להתפלל עליו לרפואה שלימה, כי יש חשש תפלת שוא ח"ו, שמא נפטר מן העולם. ולכן יש להתפלל שלא יאונה רע לפלוני, ותפילה כזו שייכת גם על אדם שנפטר מן העולם.

מקורות: ראה לרבי אהרן וירמש זצ"ל (תלמיד השאגת אריה זצ"ל) בספר מאורי אור (חלק באר שבע דף כ"ז עמוד א'), והובא בארחות חיים (ספינקא, סימן קי"ט אות א').

(צילום: shutterstock)

6. רציתי בבקשה לשאול האם חובה לקבל היתר מהרב לגבי מניעת הריון? הכוונה, זו חובה? יש הלכה כזו?

אסור לבטל ממצוות פריה ורביה ללא סיבה נכונה שהיא לצורך בריאות האישה גופנית או נפשית, ועל כן יש להתייעץ עם רב לראות האם אכן יש מקום להתיר למנוע את מצוות פריה ורביה.

כמו כן לא כל המניעות מותרות, ויש להתייעץ איזה מניעה אכן מותרת.

* * *

7. היום נודע לי לצערי הרב על בן דודי שהתאבד ל"ע, אני יודעת שהנשמה נענשת קשות על דבר זה, ואני מסרבת לעכל זאת. אני מבקשת לדעת מה אפשר לעשות על מנת להעלות את נשמתו, ועד כמה זה יכול לעזור לו. והאם אפשר לעשות משהו רק מרגע שנקבר?

ה´ ישמור את כל עם ישראל מגזירות ובשורות קשות ורעות.

כיוון שכיום רבו חולי הנפשות, ונפשות בני האדם מלאות בתסביכים שונים ומשונים, מקובל כי אין מי שמאבד עצמו לדעת, מי משאבד את עצמו בוודאי עשה זאת שלא בדעת.

אעתיק לך לצורך העניין, קטעים מדבריו של מרן רבי עובדיה יוסף שליט"א בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ו - יו"ד סימן ל"ו):

"נשאלתי בדין המאבד עצמו לדעת האם מצוה על בניו לומר אחריו קדיש ולעשות הלימודים בלילי השבעה והשלשים וביום פקודת השנה, לעילוי נשמתו, כמו שנוהגים לעשות לשאר נפטרים, או מכיון שאמרו חז"ל המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב, אין שום תועלת בקדיש ובלימודים לעילו נשמתו, ושב ואל תעשה עדיף?

"בשו"ת חתם סופר כתב: 'מה שרגיל בפי אנשים שאין אומרים קדיש אחר המאבד עצמו לדעת, לא ידעתי טעם הגון לזה, וכי מפני שלא עשה מעשה עמיו לא נצילהו מרדת שחת?', ומאריך בדבריו להוכיח שרשאי הקרוב לומר עליו קדיש, שכל מה שיכול הבן לזכות לאביו עושה אע"פ שהיה רשע גמור, וסיים דבריו: 'והמעיין יקיש לכל דבר שיש בו עילוי ותיקון לנפש המת, שראוי להתאמץ הרבה ולהוסיף עליו יותר משאר מתים ותהוי ארכא לשלוותיה והיתה מנוחתו כבוד'. ע"כ.

"ויש להוסיף עוד טעם, ע"פ מ"ש המדרש תלפיות (ערך חלק לעוה"ב) בשם רבינו בחיי (ס"פ אחרי מות), שכל אלו ששנינו בהם ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, פי´ אין להם חלק ידוע בפני עצמן, אבל ניזונים ונהנים הם מכמה אוצרות צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו, כעני שאין לו מה יאכל וסמוך על שלחן חברו. והוסיף על זה: 'אמר המחבר: וכן השיב לי רוח אחד שנכנס באשה אחת על שאיבד עצמו לדעת, וגם הודה שבעל אשת איש, ואמר שבצאתו מהאישה הזאת ילך י"ב חדש לגיהנום ומשם לגן עדן, ושאלתיו והרי אמרו חז"ל הבא על אשת איש אין לו חלק לעולם הבא כשלא עשה תשובה? והשיב, שאין לו אותו החלק הידוע שהראוהו לו קודם בואו לעולם, אבל הקב"ה נתן לו בתורת צדקה חלק אחר אחר קבלת עונשו'".

ולפי זה יש תועלת רבה באמירת הקדיש והצדקות שעושים לעילוי נשמת הנפטר המאבד עצמו לדעת, שיוכל ליהנות ביתר שאת מאוצרות הצדקה הגנוזים לאותן שלא זכו. וכן יש תועלת באמירת הפטרה בצבור, ובאמירת השכבה ותפלה לעלוי נשמתו.

וכן אפשר לזכות את הנפטר בזכויות גם בטרם נקבר.

ושלא תדעו עוד מצער.

* * *

8. אם אמי מרגישה לא טוב ברגליה, האם מותר שבתי בת ה-12 תעסה את רגליה בשבת (ללא שמן, לא מקצועי, רק להרגעת המקום)?

אם היא מעסה בנחת ולא בכוח עד שגורמת לה להזיע - מותר.

מקורות: יעויין חזון עובדיה שבת חלק ג' (עמוד שפ"ו) ואור לציון חלק ב' (פרק ל"ו תשובה י"א).

* * *

9. באלו תפילותנשים מחויבות?

לפי מנהג בנות אשכנז יש חיוב להתפלל כל יום שחרית ומנחה (משנה ברורה סימן קו סק"ד).

ולפי מנהג בנות ספרד יש חיוב להתפלל תפילה אחת ביום. ויכולות לבחור אם להתפלל שחרית או מנחה או ערבית. אמנם ישנה עדיפות שיבחרו בתפילת שחרית (שו"ת יביע אומר חלק ו' חלק אורח חיים סימן יז).

* * *

10. האם באמת אדם, לפני שהוא נפטר, יודע על כך 30 יום לפני?

אמנם מובא בזוהר הקדוש (פרשת ויחי דף רי"ז עמוד ב') בשם רבי יהודה, ששלושים יום לפני פטירתו של האדם, צלם האדם נחשך, והדמות שנראית בארץ נמנעת. ע"ש. אולם כתב האור החיים (בראשית מ"ז כ"ט) שידיעה זו משוללת מבני אדם, ורק צדיקים מרגישים ויודעים בה כמו כל דבר רוחני. ע"ש.