תפילה מיוחדת להערב ומחר, כ"ד בשבט, מסוגלת לביאת הגואל. אל תפספסו

בכ"ד בשבט, בשנה השניה למלכות דריווש התנבא זכריה את נבואתו, בה נאמר: "כה אמר ה' שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת; וקוה (וְקָו) יִנָּטֶה, עַל-יְרוּשָׁלִָם... עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי, מִטּוֹב; וְנִחַם יְהוָה עוֹד אֶת-צִיּוֹן, וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם".

במסכת סנהדרין (ק"א, א') נאמר: "כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר: 'ודבר בעיתו מה טוב'. גם במסכת סופרים (פרק י"ח הלכה א') מובא: "כל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן".

על כן ראוי הערב ומחר, יום רביעי, כ"ד בשבט, 15.2.2023, לקרוא את הפסוקים הבאים, להביא טובה לעולם, וייחשב הדבר כאילו בנינו מזבח והקרבנו עליו קרבנות לרצון:

זכריה פרק א

בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר יְהוָה, אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר. רָאִיתִי הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד, בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה; וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים. וָאֹמַר, מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי; וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, אֲנִי אַרְאֶךָּ, מָה הֵמָּה אֵלֶּה. וַיַּעַן, הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין-הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר: אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה, לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ. וַיַּעֲנוּ אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה, הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים, וַיֹּאמְרוּ, הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ; וְהִנֵּה כָל-הָאָרֶץ, יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת. וַיַּעַן מַלְאַךְ יְהוָה, וַיֹּאמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה, זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה. וַיַּעַן יְהוָה, אֶת-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טוֹבִים: דְּבָרִים, נִחֻמִים. וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, קְרָא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן, קִנְאָה גְדוֹלָה. וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף, עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט, וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה. לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה, שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת; וקוה (וְקָו) יִנָּטֶה, עַל יְרוּשָׁלִָם. עוֹד קְרָא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי, מִטּוֹב; וְנִחַם יְהוָה עוֹד אֶת צִיּוֹן, וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם.

לקריאת ספר זכריה עם פרשני המקרא המופלאים, לחצו כאן.