כתבות מגזין
"קם לפנות בוקר ולא נח"; תלמידיו של הרב אלבז חושפים את סדר יומו
ארבעה מתלמידיו של הרב ראובן אלבז מספרים על הילד שעלה ממרוקו ללא הוריו, על המלחמה מול כל העולם, המפגש עם הסטייפלר, הסליחות בישיבה, ועל המפעל האדיר שהקים
- אריק נבון
- י"ז כסלו התש"פ
ישיבת 'אור החיים' נראית כיום כמו חלק בלתי נפרד מהנוף הירושלמי. למעשה, קשה לתאר את עולם התשובה בלעדיה. גם ראש הישיבה, הרב ראובן אלבז, האבא של האלפים שחזרו דרכה בתשובה, נראה כמי שמאז ומעולם ניצב על מקומו וקירב לבבות לאביהם שבשמיים.
אלא שמסתבר שכמו הרבה דברים גדולים, גם כאן, ראשיתו של המפעל הענק הייתה בחלום קטן ובהרבה חזון.
הרב אליהו רפאלי, החברותא של הרב אלבז עוד משנת תשכ"ט (1968), מספר על כך: "לאחר מלחמת ששת הימים הגיע ראש הישיבה שליט”א למקום בו הייתה ישיבתו של מרן 'האור החיים' הקדוש, רבינו חיים בן עטר זצוק“ל, בעיר העתיקה בירושלים, ונדהם לראות כי המקום שומם. באותו מעמד הוא החליט כי חייבים לבנות מקום בו קול התורה יישמע ללא הפסקה, שייקרא על שמו של האור החיים הקדוש.
"למעשה, ראשית דרכה של הישיבה החלה ברחוב קטן וצר בשכונת הבוכרים בירושלים. בתוך דירת שני חדרים הצטופפו ארבעה עשר בחורים, שקובצו על ידי ראש הישיבה לישיבה הראשונה של בעלי התשובה. עם הזמן, הצטרפו לקבוצה זו בחורים נוספים מכל רחבי הארץ. כך, בעזרת ה’, הוקמה הישיבה הקדושה - ישיבת אור החיים, המתנוססת היום לתפארה בירושלים עיר הקודש, אשר אלפים ורבבות מכל חלקי החברה הישראלית חזרו דרכה בתשובה שלמה".
נגד כל העולם
הרב ראובן אלבז נולד בט"ו בסיון תש"ד(יוני 1944) בפאס שבמרוקו, להורים שמוצאם מהעיר בוז'עד. עד גיל 11 הוא למד בתלמוד תורה ששילב בין חצי יום לימודי קודש לחצי יום לימודים כלליים. בשנת תשט"ז (1956) הוא עלה לישראלעם אחיו בן העשר ואחותו בת הארבע עשרה, דרך עליית הנוער, ללא הוריו (שלא הורשו לעלות עקב מדיניות ההפרד ומשול שנהגו שליחי הציונות), שהצטרפו לאחר זמן. בדרך כלל הילדים שהגיעו באותן שנים היו מועברים לקיבוצים של השומר הצעיר, אבל הילד ראובן הבין כי עליו להתעקש על מקום רוחני. כך, במשך שנתיים, הוא למד בבית ספר של תנועת פא"י, עד גיל בר מצווה.
"ראש הישיבה למד בישיבת תפארת ישראל בחיפה, בראשות הרב דב מאיר רובמן", מספר הרב רפאלי, "הוא גם היה סועד על שולחנו בערבי שבתות וחגים. כמו כן הוא למד גם אצל הרב רפאל שפירא, אצלו היה כבן בית. כעבור שלוש שנים, לאחר התייעצות עם הרב יעקב ישראל קנייבסקי ('הסטייפלר'), עבר ללמוד בישיבת מגדיאל אצל רבי נחום לסמן, ולאחר מכן עבר לישיבת נובהרדוק- בית יוסף בירושלים אצל הרב בן ציון ברוק וחתנו הרב אברהם נח גרבוז. לאחר נישואיו המשיך ב'מתיבתא הראשון לציון' אצל הרב עובדיה יוסף, שם קיבל סמיכה לרבנות ולדיינות. הוא למד אצל הרבה רבנים, אך ראש הישיבה לא מפסיק לדבר בהרבה הזדמנויות על הקשר ההדוק עם הרב לסמן."
לרב רפאלי חשוב להעביר מסר: "המשפט השגור בפיו של ראש הישיבה הוא 'רק העקביות מביאה להצלחות'. אפשר לראות שראש הישיבה פיתח דבר שלא היה בעולם עד אז, וזה 'תשובה עולמית'. הוא ממשיך עם זה בעקביות, כי להבנתו זה הפתרון של כל הבעיות שיש לעם ישראל".
סיפרת על הקשר הקרוב שהיה לו עם הרב לסמן. איך התחיל הקשר הזה?
"כאשר סיים ראש הישיבה ללמוד בישיבת תפארת ישראל בחיפה, אצל הרב דב מאיר רובמן, הוא רצה מאוד להתקבל לישיבת פונוביז'. הוא ניגש לרב עמנואל טולידנו שהיה אז תלמיד בישיבה (כיום הוא מראשי ישיבת שארית יוסף ובעל מחבר ספר 'עטה אור'). הוא הסביר לראש הישיבה שלא כדאי לו להגיע לפונוביז', כי השיעורים הם באידיש, שפה שלא שגורה על לשונו. הם החליטו להתייעץ עם הסטייפלר זצ"ל, ומה שיפסוק - זה מה שיעשה. הם נכנסו אליו הביתה ושאלו את השאלה. הסטייפלר חשב והשיב: 'שמע מה אומר לך, תלמד אצל רבי נחום לסמן שנה אחת. אחר כך איפה שתלך - תצליח, אבל כדאי לך לחוות שנה אחת אצלו. הוא, 'לית מאן דפליג' (משחק מילים על השם לסמן – ליס-מן-דפליג), כלומר - הוא גאון גדול'. משם בעצם החל הקשר האדוק של ראש הישיבה עם הרב לסמן".
בגיל עשרים וחמש מונה הרב אלבז לרבה של שכונת בית ישראל בירושלים, ולמד פסיקה הלכתית בחברותאעם הרב בן ציון אבא שאולזצ"ל. משנת תשכ"ט (1969) משמש הרב אלבז כראש ישיבת אור החיים ומוסדותיה בשכונת הבוכרים בירושלים. במסגרת פעילותו להחזרה בתשובה, הקים קהילות לומדים בערים בישראל, המסונפות למוסדות אור החיים. הרב אלבז מוסר שיעורים רבים, בהם שיעורו המפורסם 'דר וסוחרת' המועבר בימי חמישי דרך לוויין. בשבתות הוא מוסר שיעורים בפרשת השבוע. רבים משיעוריו משודרים באינטרנט ובתחנות הרדיו. בשנת תשע"ה (2015) לקראת הבחירות לכנסת ה-20, ולאחר לחצים מראש הישיבה חכם שלום כהן, הוא הסכים להתמנות לחבר מועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס, ומאז הוא נושא גם בתפקיד חשוב זה.
אהבה ללא גבולות
מפעים לשמוע על פועלו של הרב. מהי אם כן הנקודה המרכזית שהביאה את ראש הישיבה להצלחות כה רבות?
"מי אני הקטן שידבר על גאון ישראל?" שואל אותי הרב יריב אבנעים, מהתלמידים הוותיקים, "קטונתי מלספר, אבל זיכני הקב"ה להיות במחיצתו של מורי ורבי ראש הישיבה כבר מעל עשרים שנה. ראש הישיבה הוא זה שלמעשה הציל את חיי".
הוא מספר בנימה אישית: "ההיכרות שלי עם הרב התחילה מביקור בזק בישיבה, מאז נמשכתי אל ראש הישיבה, הפכתי לתלמיד, ובעשרים שנה האחרונות אני זוכה לארגן את כל הכנסים וההרצאות בכל הארץ בכל ימות השנה. אני מגיע אל אולמות האירועים לפני ראש הישיבה, מכין את השטח ומארגן את המקום. כך, כאשר ראש הישיבה מגיע, הוא יכול מיד לפתוח בדרשה. הנקודה העיקרית שאני רואה אצל ראש הישיבה בכנסים, היא המפגש עם עם-ישראל. רואים את אהבת האדם באשר הוא, כי ראש הישיבה רואה אצל כל יהודי את הניצוץ האלוקי שבו, ואת זה הוא מגדל. הוא פונה לבן אדם באהבה ובחיבה ואומר לו 'כמה אתה נשמה', 'כמה אתה מלאך', 'כמה אתה גדול'. במילים אחרות, ראש הישיבה מתכוון לומר לו: 'לא מתאים לך'. הייתי עד לאהבתו לכל יהודי באשר הוא, ללא הבדל שייכות והתנהגות. היה זה לפני שבע עשרה שנה, הלכתי עם ראש הישיבה לדרשה ביישוב בית אל. לאחר הדרשה ניגש אל ראש הישיבה יהודי ושאל אותו: 'הרב זוכר אותי?'. ראש הישיבה אמר לו: 'יצחק, איך אני יכול לשכוח אותך?'. יצחק כמעט התעלף במקום. 'איך יכול להיות שהרב זוכר אותי? הרי אני פגשתי אותו פעם אחת ויחידה, לפני שלושים ושתים שנה בבסיס חצרים'. להבנתי, יש בכוחה של מעשיה זאת לספר את המאפיין של כל עבודת הקירוב שראש הישיבה עושה: לנצור כל יהודי בליבו ולזכור אותו גם בשמו. זאת אף על פי שהוא פוגש כל יום עשרות ומאות אנשים".
מבחינה מספרית, מציין הרב יעקב דוידוב, מזכירו של ראש הישיבה, כי כיום לומדים בישיבה כ-380 בחורים, לבד מכ-280 אברכים כן ירבו, וכל זה רק בסניף המרכזי ברחוב עזרא.
"אלו בחורים שבעבר היו רחוקים מכל זיק של יהדות", הוא מספר, "ביניהם קצינים ולוחמי סיירות מובחרות מהשייטת ומשלד"ג, רופאים, מדענים, מהנדסים, שחקני כדורגל ועוד. יותר מ-100 תלמידים בכל מחזור, ממלאים את כריסם בש”ס ובפוסקים, לומדים ושוקדים בתורה, ומפה יוצאים מורי הוראה ודיינים בישראל. במסלול הזה הם זוכים להקים את ביתם הנאמן בישראל על אדני התורה. רבים מהאברכים נשלחים לבחינות על כל חלקי השולחן ערוך, ועוברים בהצטיינות רבה את מבחני הרבנות. בוגרי מוסדות אור החיים עוסקים מידי יום בהרבצת תורה ובקירוב לבבות ישראל לאביהם שבשמיים, ומהם רבים הפכו לרועים רוחניים, רבנים, ראשי ישיבות, מנהלי תלמודי תורה, ראשי כוללים, מנהיגי קהילות ומדריכים רוחניים בארץ ובעולם. כמו כן נשלחים בוגרי הישיבה לקהילות קודש בגולה, על פי בקשת אותן קהילות. מלבד הישיבה, מוסדות 'אור החיים' הקימו למעלה מ-250 סניפים בכל רחבי הארץ שכוללים מעונות יום, גני ילדים, תלמודי תורה, בתי ספר, ישיבות קטנות וגדולות, כוללים להוראת דיינות, סמינרים להקמת הבית היהודי לזוגות נשואים, פשיטות תורניות ושיעורי תורה. בכל שבת מארחת הישיבה עשרות בני נוער, אשר זוכים לטעום חוויה רוחנית בלתי נשכחת של עונג, שמחה ורוממות. מתוכם רבים זוכים להצטרף אל הלומדים בישיבה. בין היתר עוזרים המוסדות ליתומים, לעולים חדשים ולמשפחות מצוקה".
הרב דוידוף גם מוסיף כי מידי שנה מבקרים בחורי הישיבה את ילדי ישראל, אשר חולים במחלה הנוראה, לא עלינו, במטרה לשמח את ליבם ולתת להם ולהוריהם, את הכוחות להמשיך ולא לאבד תקוה.
מצפון ועד דרום
הרב דודידוף, מהו להבנתך הקסם של ראש הישיבה?
"להבנתי, אלה החזון והיצירתיות, תנופה עם הרבה אהבת חינם, שבסופה מנצחת את כל ההיגיון. אני בטוח שללא האהבה השופעת שלו, ההשפעה האמוציונליות, יכולתו הרטורית, הכריזמה והקסם האישי, הכושר הארגוני השופע, רוחב האופקים התורניים, דבקות במטרה, מסירות נפש - לא היה ראש הישיבה מגשים את החזון, שעורר תחילה רק ספיקות וחיוכים".
נראה שישיבת אור החיים היא לא רק ישיבה, היא בית חם. בבית מקבל הילד את כל צרכיו הרגשיים והגשמיים, וכך גם בישיבת אור החיים. "בוגרי הישיבה אף פעם אינם מפסיקים להיות חלק מהישיבה", מפרט הרב יריב אבנעים, "ראש הישיבה מכשיר את תלמידיו ללכת בדרכו בכל מקום שאליו הם מגיעים. לדוגמה, הרב יואב חנו, מתלמידיו המובהקים של ראש הישיבה, נשלח לפני למעלה מ-20 שנה לאילת, כדי לקרב את עם ישראל. באותם ימים הייתה שם שממה רוחנית, ואילו היום יש שם קהילה של שש מאות תלמידים הרשומים במוסדות אור החיים. כך גם עם הרב שי פרי המתגורר בחיפה ונקרא 'הרב אלבז של הצפון'. ראש הישיבה שלח אותו לפני הרבה שנים לשכונת עין הים, שם היו אז כ-80% ערבים. היה בשכונה בית כנסת נטוש, שרצו להפוך אותו למועדון, רחמנא ליצלן. לראש הישיבה כאב מאוד שבארץ ישראל יכול להיות כזה צלם בהיכל, לכן הוא שלח אותו למקום עם עשרה תלמידים. ראש הישיבה ליווה אותם, עד שהמקום קרם עור וגידים והפך לאימפריה של ממש. כיום בחיפה, כל ראש עיר שרוצה להיבחר, יודע כי הוא צריך לעבור דרך הרב שי פרי שחולש על כל הצפון - נהריה, עכו, הקריות, וכל זה בהדרכה צמודה של ראש הישיבה".
הרב אבנעים נזכר גם ברב איתן דהאן. "ראש הישיבה שלח אותו לרמלה, והיום יש שם מעצמה של חזרה בתשובה ונהירה של תלמידים לישיבה. כך זה בכל רחבי הארץ, מאילת בדרום עד מטולה שבצפון. בנוסף, בכל תקופה מגיעים כל 250 ראשי הסניפים, וכשאני אומר סניפים אני לא מתכוון לעוד קרוואן עם עשרה תלמידים, אלא משהו גדול ומכובד, כולם מגיעים עם שאלות שהצטברו במהלך התקופה, וראש הישיבה מנחה ומנתב את דרכם, כדי שכולם יהיו דבוקים במידות טובות ובהנהגה ישרה, לפי פסקי מר"ן זצ"ל, שאהב מאוד את הישיבה ואף היה מגיע לבקר בה רבות".
סדר יום הבלתי שגרתי
כשאני שואל את הרב אבנעים על סדר יומו של ראש הישיבה, הוא לוקח אוויר.
"צריך כמה ימים רק בשביל לפרט סדר יום של יום אחד אצל ראש הישיבה", הוא אומר בלהט. "ראש הישיבה מתחיל את יומו בחמש וחצי בבוקר, בשעה שש וחצי יש לו חברותא קבועה, ובשעה שבע ראש הישיבה עולה לתפילה בישיבה. לאחר התפילה ועד השעה שתים עשרה, יש לרב חברותא בכל שעה, אחד מדייני הישיבה או אחד הר"מים. משעה שתים עשרה עד שתיים יש שיעור לכיתה הגבוהה".
הרב אבנעים מסביר לי כי בישיבת 'אור החיים' ישנן שתים עשרה כיתות של תלמידים, שמתחלקות בעצם לשתים עשרה רמות רוחניות ולימודיות. "אי אפשר להושיב באותה כיתה תלמיד שזה עתה חזר בתשובה, ובקושי יודע לומר אביי ורבא, עם תלמיד ותיק שכבר שוחה עמוק בליבון פוסקים וראשונים". הוא מוסיף כי "הכיתה הגבוהה, זאת הכיתה שראש הישיבה מכשיר אותה לקראת יציאה לרחבי הארץ, להקמת קהילות, להתרחב ולהפיץ את אור התורה.
"כידוע, ראש הישיבה הוא מוהל בחסד עליון, לכן לאחר השיעור הוא יוצא כל יום לארבע או חמש בריתות. לאחר שהוא מסיים הוא חוזר לישיבה, כי בשעה שש כבר יש שיעור דף היומי שהוא מוסר לבעלי בתים. לאחר מכן יש שיעור לאברכים בהנהגת הבית, ובשעה שמונה הוא מוסר שיעור בהלכה לכלל הישיבה. לאחר מכן סדר היום תלוי בימים, כל יום והתכנית שלו. למשל, יום ראשון, זה יום שאנו קוראים לו 'יום הפשיטות', כל שבוע ראש הישיבה פושט על מקום אחר ברחבי הארץ. השבוע היינו בבאר שבע ו'עשינו נפשות' לקדוש ברוך הוא. ביום שלישי ראש הישיבה מוסר את השיעור המרכזי והמפורסם שלו המשודר בערוצים החרדיים, וביום חמישי זה השיעור המועבר בלוויין. באחד מימי השבוע ראש הישיבה עושה תיקון 'שבע כורתי ברית' בחצות הליל בכותל המערבי. במקום נערכות תפילות וזעקות שקורעות את השמים, מהתיקון הזה יצאו ישועות שראש הישיבה לא מרשה לדבר עליהן. לאחר מכן, באחת בלילה, החברותא כבר מחכה בבית של ראש הישיבה, ובשעה שתים וחצי האור בבית ראש הישיבה כבה. הסדר הזה מתנהל כך כבר חמישים שנה, בקביעות ובהתמדה, מסירות נפש ללא גבולות".
על משפחתו של ראש הישיבה שמעתי מהחברותא של ראש הישיבה, הרב יעקב ישראלי: "לראש הישיבה יש שבעה ילדים - ארבעה בנים ושלוש בנות. חתניו הם שלושה גאונים: הרב ישי טולדנו, ראש ישיבת 'דעת חיים'; הרב אהרון ביטון, רב בשכונת המושבה הגרמנית; והרב אופיר מלכה. ארבעת בניו עסוקים בעולם התשובה, רבנים ומגידי שיעורים בישיבה, לב בנים על אבותם ממש".
אוסף נשמות
איך נראית השבת אצל ראש הישיבה? שאלתי את הרב אבנעים.
"השבת של ראש הישיבה היא שבת של עונג ומנוחה, אבל לא כפי שאתה מבין זאת, אלא כפי שראש הישיבה מבין. עונג ומנוחה בשביל ראש הישיבה, זה הכנסת אורחים קבועה שיש כל שבת בישיבה, של כל מיני קבוצות נוער וחיילים, שנשלחים על ידי הסניפים ועל ידי ארגונים שונים, שמקבצים את הרחוקים ושולחים אותם לטעום טעמה של שבת בירושלים. במסגרת האירוח הם זוכים לשמוע הרצאה אישית מראש הישיבה, וסועדים יחדיו את סעודות השבת, בהתעלות רוחנית. לאחר הסעודה בליל שבת, יש דרשה מאלפת בהיכל הישיבה לכל בני הישיבה, שמתקיימת כבר 50 שנה, ולאחר מכן עונג שבת עם שירה ובקשות, ממגוון זמרים ופייטנים שמתארחים בישיבה, כמו מידד טסה (שהוא גם תלמיד מן המניין בישיבה), ישי בן חיים ועוד. אבל הדבר הגדול באמת זה מה שקורה אחר כך, כאשר ראש הישיבה צועד לביתו, ומאחוריו מאות בני הישיבה תלמידיו הנאמנים, מלווים אותו בשירה וריקודים לכל אורך רחוב יחזקאל. המחזה מרגש כל שבת מחדש, מעמד קידוש השם בתפארתו. בשבת בבוקר, לאחר התפילה, יש שיעור עיוני ברמב"ם, סעודת שבת, ולאחריה עוד שיעור לאברכים בטור ובבית יוסף".
אני לא מבין, אז מתי ראש הישיבה נח?
"הוא נח בשיעור בבית הכנסת 'מוסיוף', שמתקיים אחר הצהריים. זה שיעור מוסר, קליל ומהנה יותר, ללא פלפולים, וזאת מנוחה בשביל ראש הישיבה. אם רצית לשמוע ממני שראש הישיבה נח על הספה ונרדם, לא תשמע, כי זה לא קיים ולא נכון. עם סיום השיעור במוסיוף, ראש הישיבה מגיע לביתו עם דמדומי חמה, אוכל סעודה שלישית וחוזר לישיבה לעוד שיעור גמרא".
רבים מאוד בחברה הישראלית, כששומעים על 'ישיבת אור החיים' נזכרים מיד, איך לא, בימים הנוראים, בלילות הסליחות המפורסמים, שסוחפים אליהם את כל שכבות העם, מנער ועד זקן, טף ונשים. "אכן, סיור הסליחות הגדול ביותר אחר הכותל, זה בישיבת 'אור החיים'", אומר לי הרב אבנעים בהתרגשות, כאילו הוא עומד שם עכשיו, בטבורן של הסליחות. "כל רחוב יחזקאל מלא באוטובוסים המביאים את ההמונים, בניין הישיבה מלא עד אפס מקום - עשר קומות שכל קומה אלף וחמש מאות מ"ר הצופים במסכים בסליחות. בשיא הזמנים כמות המשתתפים מגיעה לעשרת אלף איש. הלב נשפך שם, האדמה רועדת. וזה עוד כלום, עד לרגע שראש הישיבה עוצר את ההמונים באמצע הסליחות, ומוסר שיחה בת עשר דקות. לב מי לא יחרד? מעמד מרטיט שלוקח את האדם גבוה-גבוה, קרוב לאלוקים".
אבנעים מספר לי גם על הפסיפס של עם ישראל המשתתף בסליחות. "אתה יכול לראות שם את כל הסוגים ואת כל הדרגים, החל מהאדמו"ר מבעלז, ולהבדיל קיבוצניקיים ואתאיסטים, זמרים כמו קובי פרץ, משה חבושה, שמואל ריאחני, חיילים, יחידות מובחרות ואלופים בצה"ל, אשכנזים, ספרדים, דתיים, חילונים, כולם כאיש אחד בלב אחד זועקים שמע ישראל".
הוא עוצר לרגע, ואז מוסיף בהתרגשות: "זה לא פלא שלרב יש כל כך הרבה זכויות, הוא פשוט אוסף אותן אחת לאחת במשך שנים. אוסף זכויות, אוסף נשמות".