הפסקת הריון

"ואז הרופאה אמרה לי: 'התינוקת לא תחיה'"

איך מרגישה אישה שיודעת שהתינוקת שתביא לעולם לא תחיה? "התפללתי להקב"ה בכל בוקר בדמעות", מספרת חנה, "בכיתי לפניו: 'אני סומכת עליך. מי אני בכלל שאחליט על חיים? רק אתה תחליט". וכיצד השפיעה הרצאתו של הרב זמיר כהן על קבלת ההחלטה?

| י"א אב התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

קשה. קשה לשוחח עם חנה ולשמוע את סיפורה. זה סיפור עם תקווה ועם צער, עם אהבה ועם כאב, ועם הרבה ביטחון ואמונה.

היא מתגוררת באזור המרכז, מנהלת פנימייה לנוער בסיכון, ועובדת סוציאלית בעלת תואר שני. "יש לנו ילד בן שנתיים וחצי, אוצר יקר ומתוק", היא מספרת, "וחיכינו מאד לזכות בילדים נוספים. לאחר שנה וחצי שלא זכינו לכך, ערכנו ברור רפואי וגילינו שיש לי בעיה מסוימת. הפתרון הפשוט 'לכאורה' התנגש בהלכות טהרת המשפחה, אולם זה היה חשוב לי יותר מכל, וברוך ד', אני שמחה שזכינו לעמוד בניסיון. התייעצנו עם רבנים ורופאים, ומצאנו דרכים נוספות לטפל. לאחר טיפול קצר נכנסתי להריון. שמחנו מאד, אך השמחה הייתה קצרה: עד שהלכתי לרופא לבדיקה ראשונה בשגרת הבדיקות בהריון - הוא בישר לי בצער רב כי לעובר אין דופק, וההיריון הסתיים".

 

"לא תקין"

הם המשיכו להמתין בסבלנות, והפעם הבשורה הטובה הגיעה במהירות, בתוך חודש בלבד. "מובן שברגע שיכולתי מיהרתי לרופא, מחכה במתח לשמוע אם יש דופק. ואכן, ברוך ד', לעובר היה דופק! הייתי מאושרת. יצאתי ממנו רגועה ושלווה, חשבתי שאם יש דופק - נזכה בעזרת ה' בילד בריא. בהמשך הלכתי לבדיקת שקיפות עורפית. אני יודעת שיש כאלו שמדלגים עליה, אבל אני רגילה לעשות את כל הבדיקות המוצעות. הלכתי לבדיקה אפילו ללא בעלי, סתם, עוד בדיקה שגרתית. למה להטריח אותו? 

"ישבתי בנחת, והרופא בודק, ומהמהם לעצמו 'אוי, לא תקין. לא תקין בכלל'. נלחצתי.

"'מה זאת אומרת, מה לא תקין?', שאלתי אותו בחרדה.

"והוא מפרט לי חד וחלק: 'לפי הסטטיסטיקות, לעובר יש תסמונת, ובטוח יש לו גם מומים קשים: אני רואה שהמעי בחוץ, האיברים הפנימיים לא נכנסו למקומם, יש בצקת גדולה מאד סביב לראש. הסבירות לעובר פגוע מאד היא... 1 ל-2. (סבירות גבוהה מאד. נחשבת לכמעט וודאית). ובכן, אני רושם לך הפניה למיון. תעשי הפלה'".

איך התמודדת עם בשורה קשה ופתאומית כזו?

"ההודעה שלו נפלה עלי כמו אבן בפרצוף. התחלתי לבכות בהיסטריה. הרופא הורה לי ללכת לרופא נוסף שנמצא באותה מרפאה, שיחווה דעתו. הלכתי, כולי דומעת ומתייפחת, והגשתי לרופא את המסמכים. הרופא עיין בתוצאות הבדיקה, ואמר לי: 'אין לך מה להתלבט. גם במכתב למיון הרופא הפנה אותך לוועדה להפסקת הריון. אין כמעט סיכוי לילד בריא'.

"יצאתי מהחדר שלו בוכה עוד יותר ממה שבכיתי כשנכנסתי אליו. מה פתאום הפלה? קיוויתי לילד בריא ושלם, היה דופק, כבר הרגשתי תנועות של העובר! תנועות קטנות, אמתיות של יצור חי שמתפתח וגדל. איך אפשר לדבר על הפלה? איך הגעתי לכזאת סיטואציה?

"אחת האחיות עברה שם במסדרון, ומיד אספה אותי אליה והושיבה בחדרה. היא נתנה לי לשתות, שמעה מה אמרו לי והחלה לנחם אותי. היא שיתפה אותי בהפלה שגם היא עברה בחודש רביעי, כאשר לעובר שלה פסק הדופק, ויחד בכינו עוד קצת. היא חיבקה אותי והרגיעה, הרגשתי שהיא הייתה כמו מלאך שנשלח אלי ברגעים הקשים האלו.

"יצאתי ממרכז בריאות האישה ומיד התקשרתי לבעלי. הוא ניסה אף הוא להרגיע אותי ויחד עם גיסו מיהר לנסוע לרב גדול ולבקש ברכה ועצה. הרב ברך אותנו, ואמר שאבוא גם אני לדבר עם אשתו הרבנית. בערב נסעתי אליה עם בעלי והיא ברכה אותי בחמימות רבה, והרגיעה אותי אף היא. באותו זמן התנהל בביתה שיעור לנשים על הלכות שבת, ואני ישבתי והקשבתי. לא הייתי מרוכזת מאד, אבל התפלאתי לשמוע הלכות חשובות שכלל לא הכרתי קודם. אנו שומרי שבת, אך היו פרטים קטנים שהתחדשו לי כעת. הבנתי שתמיד כדאי ללמוד ולהתקדם.

"יצאתי מביתה של הרבנית עם תחושה מרוממת יותר, קרובה יותר לד', מחוזקת יותר. זה היה חשוב, כי הייתי צריכה הרבה כוחות לימים הבאים.

"באותו ערב, בעלי החל לחפש את כל המידע הזמין על הפלות, ומהר מאד הגיע לאתר הידברות. הקשבנו יחד להרצאה של הרב זמיר כהן, והבנו שאסור להפיל את העובר החי. בסוף ההרצאה הוא הזכיר את מחלקת אמ"א שמסייעת במקרים שונים למניעת הפלה ולנשים הרות במצוקה כלשהי, והחלטתי ליצור איתם קשר בבוקר.

"עבר עלינו לילה קשה מאד, עם הרבה מחשבות עצובות ומבולבלות. האם בגלל שהעובר לא יהיה מושלם- צריך להרוג אותו? איך אפשר? מצד שני - פחדתי מאד מההשלכות של ילד חולה כל כך. לא ידעתי מה לחשוב ומה להרגיש. 

"בבוקר חיפשתי עוד מידע על מחלקת אמ"א, ויצרתי איתם קשר. שלחתי להם את תוצאות הבדיקות, והם הפנו אותי לרופא מומחה בבית החולים שיבא תל השומר, שמתמצא במיוחד בנושא רפואת העובר ומומים. באופן מדהים הוא חזר אלי עוד באותו ערב, שמע את הדברים וביקש שאקבע אצלו תור דחוף ואבוא לבדיקה. התור הקרוב ביותר היה כעבור שבוע וחצי, וקבענו.

ולא היית בלחץ? לא רצית תשובה כאן ועכשיו?

"לא, דווקא שמחתי להרוויח זמן יקר. כל סימני השאלה והבירורים סיפקו לי עוד זמן לחשוב, לשקול, להתלבט. ידענו שכעת הכי חשוב הוא לא להחליט בחיפזון. לא רצינו להתחרט כל ימינו על החלטה פזיזה ולא נכונה. 

"בינתיים לא היה לנו שקט. שמעתי חברות בסביבה, חיפשנו מידע ברשת, קראנו המון מחקרים ומאמרים בכל התקופה והייתי בהתלבטות נוראה. כששמעתי וקראתי את דברי הרופאים המייאשים ומזהירים - אמרתי 'זהו זה, הולכים להפלה' וכאשר שמעתי את הרבנים, אמרתי 'לא הולכת להפלה, אסור'. זה היה קשה מאד. בדרך כלל אני שכלתנית, פועלת לפי מסקנות הגיוניות, ועכשיו לא ידעתי איך להחליט, ומה לעשות".

 

נס בדרכים

"יום למחרת הייתה לי טלטלה נוספת: באותו בוקר התפללתי. כשסיימתי את התפילה, הרגשתי תחושה מוזרה שאומרת לי שהיום אני צריכה הגנה מיוחדת. בלי להבין למה ומדוע, נעמדתי מול המראה ובחנתי את עצמי עם מטפחת. איכשהו, זה מצא חן בעיני. 'במקרה' לבשתי באותו יום חצאית, והמטפחת השתלבה נהדר. החלטתי להשאיר אותה עליי וללכת כך לעבודה.

"בדרך, בעודי נוהגת, כשהבן שלי יושב מאחורה בכיסא הבטיחות, הייתה לנו תאונת דרכים קשה. נהגת נכנסה לצומת במהירות אדירה והתנגשה בנו. היא העיפה אותנו בעוצמה והמכונית נחבטה אל העמוד בצד הדרך. כל החלק הקדמי של המכונית נהרס. הרגשתי סחרחורת חזקה וכאבים עזים. לא הבנתי מה קורה לי, רק שמעתי את הבן שלי צורח מאחור, ומיד חשבתי על העובר. שלא יינזק. שלא יקרה לו כלום.

"יצאתי בקושי מהרכב, ואמבולנס פינה אותנו לבדיקות דחופות בבית החולים. הרכב הלך טוטאל לוס, אבל הבן שלי ואני ניצלנו! הוא לא נפגע בכלל, ואני חטפתי רק מכות יבשות. גם את העובר בדקו, וראו שהוא לא ניזק מהתאונה כלל. הרגשתי שזה היה נס שמימי, הודיתי לד' ואמרתי לו: 'אתה שמרת עלינו היום, ובעזרתך יהיה טוב, ויהיו לנו עוד ניסים'.

"מאותו יום זכיתי להישאר עם כיסוי הראש והחצאיות, אני יודעת שזו השמירה הטובה ביותר. אחר כך שיתפתי גם את הבחורה מהידברות בתאונה שהייתה לנו, והיא התרגשה יחד אתי וחיזקה אותי. היא גם אמרה שזהו נס, ורק ד' שמר עלינו, וד' יכול לעשות ניסים תמיד, גם כשהרופאים מייאשים. נראה שזהו סימן לחיים, כך קיווינו.

"אחרי השבוע המסויט הזה הגיע פתאום תאריך של חופשה שהזמנו מראש ולא יכולנו לבטל. נסענו לחופשה, וקיבלתי הפוגה קטנה ממרוץ הטלפונים וההתייעצויות. אבל לא הצלחתי באמת לנוח: ישבתי וקראתי עשרות מחקרים רפואיים והקשבתי להרבה הרצאות רבנים, ונהייתי עוד יותר מבולבלת ואמביוולנטית".

האם עשית עוד בדיקות מאז השקיפות העורפית?

מאז ההודעה על המומים של העובר וכל תחזיות הרופאים, לא חשבתי להמשיך בשגרת בדיקות הריון. הרופאים לחצו לבדיקות נוספות כי כל בדיקה תיתן מידע נוסף ובהיר יותר.

במפגש עם הרופא הוא עיין במסמכים ובתוצאות הבדיקות, שאל אותנו שאלות שונות, ולבסוף אמר: 'שככל הנראה אין מנוס אלא לשלוח אתכם להפלה. יש לך אופציה לעשות בדיקות מעמיקות יותר כמו בדיקת מי שפיר, ולוודא את הממצאים'. אמרתי לו: 'זו בדיקה מסוכנת מאד, נכון?'. הוא משך בכתפיו וענה: 'גם להביא ילד חולה זה מסוכן'.

"הוא היה הרופא הראשון ששוחח איתנו בפתיחות ובכנות. הוא הבין שאנו לא רוצים לעשות הפלה, ודי רמז לנו כי הרופאים נצמדים  לנהלי משרד הבריאות מחשש לתביעות. הם לא באמת יכולים להגיד מה הם חושבים ברמה האישית, וההנחיות הכלליות הן לסיים 'הריון פגום' כמה שיותר מוקדם. זהו תפקידם של הרופאים ועליהם להמליץ לא למשוך זמן עד להפלה. אבל הוא קיבל את רצוננו שלא להפיל, כתב שאני מסרבת (בינתיים, עוד לא הרגשתי בטוחה בשום החלטה...) ואמר לי באנושיות שאני יכולה עדיין להמתין, ההיריון לא מסכן את חיי שלי. הוא ייעץ לי לעשות סקירת מערכות, ולחזור אליו עם תוצאות.

"הישר ממנו הלכנו לסקירה המוקדמת. הרופאה קראה את המסמכים ורעדה כולה: עם כאלו תוצאות בשקיפות לא הלכת לשום בדיקה נוספת? ומי אמר לך בכלל שיש לעובר דופק? ראיתי שהיא כל כך לא רוצה להיות אשת הבשורה הרעה.

"היא החלה בבדיקה, וקודם כל נרגענו שתינו בהקלה: 'יופי, יש דופק'. שמחתי באותו רגע. היא אמרה שזו תינוקת, ובכך המיסה אותי כולי. בבית יש לנו בן, אולי נזכה לנס ותהיה לנו גם תינוקת? אבל היא המשיכה בבדיקה ונבהלה: 'התינוקת חולה מאד. יש לה הרבה מומים...'. היא אישרה את כל הממצאים הקודמים, הוסיפה בעיות בכלי דם וקצב גדילה לא מספק, ומילאה מסמכים בהמון מילים מפחידות. לסיכום היא אמרה לי בצער: 'גם אם התינוקת תשרוד את ההיריון, היא בוודאי לא תשרוד את החיים בחוץ. היא לא תחיה'.

"יצאתי ממנה מיואשת לגמרי. לשמוע שחור על גבי לבן כי לתינוקת יש מומים קשים, ואין אלו רק סטטיסטיקות באוויר - היה לי קשה מאד. לא ידעתי איך נעבור את הניסיון הזה. ידעתי שהפלה אסור לי לעשות כל עוד יש דופק, ובעלי גם כן היה נחוש שלא להפיל, אבל אני לא ראיתי את עצמי מסוגלת להמשיך ולשאת את ההיריון בלי טיפת תקווה. איך אשאר שפויה בכל החודשים הבאים עד לסוף? איך אמשיך לסבול ככה? רציתי לרוץ באותו רגע למיון ולעשות את ההפלה, אבל רגע אחר כך, שכך הגל הכואב, נשמתי עמוק, והזכרתי לעצמי לא לפעול בחיפזון. כל עוד אין סיכון בריאותי לחיי, אחשוב טוב טוב מה אני עושה".

האם כל הרבנים פסקו לך שאין לפנות להפלה?

"אגיד לך את האמת - כאשר החברות שלי שמעו על המצב, הן המליצו לי מאד לפנות לרבנים נוספים. 'תבררי עוד', הן אמרו לי. 'בטוח יש אפשרות הלכתית להקל'. הן הפנו אותי לארגון מסוים, ואני התקשרתי. הבחור שענה לי הקשיב לשאלתי ואמר לי בכנות: 'זה תלוי מה את רוצה לשמוע, ולאיזה רב תפני. יש רבנים שיתירו לך לעשות הפלה, ויש רבנים שיגידו לך את ההלכה'. הבנתי מיד מה כוונתו, ואמרתי: 'לא. אני רוצה לשמוע את ההלכה ורק אותה'.

"חזרתי למחלקת אמ"א בהידברות, עם תוצאות הסקירה ותשובת המומחה. הייתי שבורה מאד, והגעתי אליה בהחלטה שאין עוד מה להמתין, ואני לא עומדת בכך יותר.

"אבל אז הנציגה של הידברות זעזעה אותי, ואמרה לי במילים נוקבות: 'מי אנחנו שנחליט אם לסיים חיים? בורא עולם נותן חיים, ורק הוא יקבע מה שיהיה! תתפללי אליו שיעשה מה שטוב לך, אבל תשאירי לו להחליט'. ועוד הוסיפה עניין מאוד נכון וחזק, הרי ממה כל הרופאים נלחצים ? מזה שהעובר לא ישרוד ? אז לכן מעכשיו הם רוצים להפסיק לו חיים בעצמם ? הרי זה אבסורד לא ?

הם בטוחים שהעובר לא ישרוד ולא ימשיך את חייו אז מה הלחץ ? אז מלהפסיק לו את חייו עוד קודם לכן מזה אתם לא חוששים ? זה כל כך נכון, פשוט אנחנו לפעמים מושבעים והולכים שבי אחרי כל משפט של רופא כתורה מסיני, אבל אם תחשבו לרגע אז תבינו כמה הדברים של מח' אמא נכונים, למה להפסיק חייו טרם זמנו ?

והם היו לצידי והמשיכו ללוות אותי בכל מה שנחוץ.

"המשפטים הללו ליוו אותי בכל הימים הבאים. הדהד לי בראש מול בדיקות ותחזיות, ליווה אותי בשיחות עם חברות וקרובות, וחיזק אותי לעמוד בניסיון ולא למעול בו, חלילה: אנחנו לא לוקחים חיים. רק הקב"ה יחליט לפי הטוב בעיניו.

"התפללתי אליו בכל בוקר בדמעות. התפללתי שחרית, קראתי 'נשמת', הוספתי פרקי תהלים ובכיתי לפניו. 'אני סומכת עליך. מי אני בכלל שאחליט על חיים? רק אתה תחליט. ואם אני יכולה, אז אני מבקשת שאם ההיריון צריך להסתיים - בבקשה, תסיים אותו מוקדם'.

"אחרי התפילות והבכיות הייתי צריכה לצאת לעבודה, ולהמשיך כאילו הכול כרגיל. הייתי בלחץ אדיר, אבל התחזקנו שלא לפנות להפלה אלא רק להמתין.

"בעלי רץ לרבנים נוספים, וקיבל מהם ברכות. כולם אמרו פה אחד - לא לגשת להפלה, רק להתפלל. בין לבין חיפשתי מידע נוסף על מומים של התינוקת, ופתאום ראיתי שיש טיפולים תרופתיים לחלק מהבעיות שלה, אבל בשילוב של כולן יחד - הסיכויים קטנים מאד. בכל אופן זה עודד אותי מעט, הרי הרופאים לא הזכירו כל תקווה לריפוי. הבנתי כמה חשוב לברר מידע בעצמנו ולא לסמוך רק על מה שהרופאים אומרים".

 

סוף בידי שמיים

"ואז, לאחר חודש וחצי שכל יום בהם הרגיש כנצח, הרגשתי שיש האטה בתנועות. אמרתי לבעלי שמשהו קורה, פתאום אני לא מרגישה כאישה בהריון. דאגנו, והלכתי לבדיקת אולטרה סאונד. הרופא בדק ובקושי מצא דופק חלוש ואיטי. הוא אמר שנראה שהתינוקת נחלשת מאד, והסוף קרוב... זה היה רגע עצוב מאד עבורנו, אבל גם רגע של הקלה.

"ארבעה ימים אחר כך הלכנו לפי הנחייתו לבדיקה חוזרת, וכבר לא היה דופק. הגיע הסוף. אבל הקב"ה קבע אותו ברגע הנכון ביותר. אנחנו לא התערבנו ולא הזקנו. איזה נס שזכינו לעמוד בניסיון.

"בתחילה התעקשתי שלא לעבור לידה, פחדתי מאד ורציתי רק פרוצדורה בהרדמה, אבל לאחר שעברתי שלושה בתי חולים ואף אחד לא הסכים, הבהירו לי שבשבוע כזה הדבר מסוכן מאד, ונכנעתי.

"בחסד ד', זה נגמר בקלות יחסית, ללא כאבים וללא סיוטים. אנשי הצוות היו עדינים מאד ורגישים, והשתדלו מאד להרגיע אותי.

"המדהים הוא, שבאותו לילה ארוך וסופי בבית החולים, בעלי הסב את תשומת ליבי להרצאה שנשמעה בדיוק אז ברקע: הייתה זו הרצאה נוספת של הרב זמיר כהן על הפלות. הרגשתי שהקב"ה איתנו ממש עכשיו ומדבר ישירות אלינו. הרב זמיר דיבר על הורים שקורית להם הפלה, ואמר שאם ההורים לא נכשלו בעבר בהפלה יזומה, זהו לא עונש עבורם, אלא להיפך: מדובר בנשמה גבוהה שהייתה צריכה תיקון קצר בעולם. אני מודה לד' שזכינו להשלים את התיקון של אותה נשמת צדיק, וזכינו שלא לפגוע בה ובתיקונה.

"עד עכשיו אני נרגשת לחשוב על הנס שארע לנו, שלא התערבנו ולא פגמנו, לא אנחנו הפסקנו את חיי העובר שלנו, אם חלילה היינו נכשלים, לעולם לא הייתי יכולה לשאת את רגשות האשמה של 'אולי היא הייתה חיה, אולי היינו זוכים לנס, אולי ואולי...'. כך, הלב שלנו נותר נקי וללא נקיפות מצפון. נתנו לבורא לקבוע, ולא עברנו על האיסור החמור והנורא של להפיל את העובר החי. היום, כמה שבועות לאחר שהכול הסתיים, אינני מאמינה שעברתי את כל זה, אבל מרגישה שמחה גדולה והודיה על שזכינו לעמוד בניסיון הזה".

שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו.

לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.8 (12 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

יומן "שנה וברכותיה" לשנת תש"פ - הרבנית ימימה מזרחי

65לרכישה

מוצרים נוספים

ערכת חזרה ללימודים לבנות - חיים ולדר וילדות מספרות על עצמן

ערכת חזרה ללימודים לבנים - חיים ולדר וילדים מספרים על עצמם

ערכת חזרה ללימודים - מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 3 - חיים ולדר

60 גיבורים - הרב יוסף ברוק

סדר הדורות הקצר - הרב שלמה בניזרי

לכל המוצרים
שוקלת הפלה? צרי קשר כאן