לא מספיק לראות שאחר טועה – צריך גם ללמוד מזה

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים (י"ג, א'-ב').

מקובל בשם ה"בעל שם טוב" הקדוש זצ"ל, כי כל מה שאנו רואים מסביבנו, כמוהו כראי אשר בו ההשגחה העליונה מראה לנו את עצמנו. צריך האדם להתבונן בכל הסובב אותו, ולדעת כי השי"ת מראה לו דברים שונים, שמטרתם ללמדו לקח ומוסר.

הנה רבותינו אומרים (סוטה ה' ע"א): למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך כי כל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין. כאשר רואים אדם בקלקלתו, במקום לבוז וללעוג למשבתו, צריך האדם לדעת שלא לחינם הראו לו זאת, אלא כדי שיחפש עצות בנפשו לבל ייכשל כמוהו. כך מראה לנו ההשגחה העליונה את עצמנו.

הקדמה זו נועדה להבהיר לנו את חטאם של המרגלים. רש"י מביא את דברי חז"ל (במדבר רבה ט"ז, ה'): "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה בצרעת על עסקי דיבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר". מרים הנביאה דיברה לשון הרע על משה רבנו, ולקתה בצרעת, והמרגלים ראו את אשר קרה, אך לא חשו שהדבר נוגע אליהם. המאורע הזה לא נגע בעולמם הפנימי, ולכן הם לא הסיקו את המסקנות המתבקשות.

והנה, המרגלים הללו, בעת שנבחרו לתפקידם, היו צדיקים, ולפי רום דרגתם ומעלתם היה להם להסתכל על מעשה מרים ולדעת להפיק ממנו את הלקחים המתבקשים, להחדיר בקרבם זהירות בדיבור לשון הרע. אך המרגלים לא לקחו מוסר באותו רגע, ולכן כבר מרגע זה נקראו "רשעים"!

כאמור, אדם צריך להתבונן סביבו ולדעת כי השי"ת מראה לו הן את נגעי עצמו, אבל בד בבד, גם דברים האמורים לעורר באדם כיסופי עלייה והתעלות בעבודת ה'.

קדש עצמך במותר לך

על הפסוק (דברים ז', ו') "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ" דרשו חז"ל בספרי: "קדש עצמך במותר לך – דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור, אל תתירם בפניהם".

יכולים היינו להבין, כי לפנינו גדר של זהירות והתחשבות ברגשותיהם של המחמירים, שאם ינהגו בפניהם היתר בדברים שהם נוהגים בהם איסור, הם עלולים להורות לעצמם היתר בדבר, ולרדת ממדרגתם.

ברם, אם זו כוונת חז"ל, מדוע הם קוראים לזה "קדש עצמך"? הרי כל המטרה היא להיזהר לבל יינזק המחמיר, ואין בזהירות זו, לכאורה, כל "קדושה". אם כן, מדוע זה מוגדר כ"קדש עצמך"?

אמנם, אומר רבי שלמה וולבה זצ"ל בספרו "עלי שור" (ח"א עמוד קל"ז), רבותינו גילו לנו גדר נפלא בקדושה: כאשר אדם נמצא בין אנשים הזהירים יותר ממנו, עליו לשאוף להיות כמותם, ללמוד מוסר ממעשיהם ולרצות להתקדש כמותם. לכל הפחות כאשר הוא שוהה במחיצתם, עליו ללמוד מהנהגותיהם, ולהיזהר בזהירות שהם נזהרים, וזהו גדר של קדושה!

כשם שהרואה סוטה בקלקולה צריך לגדור עצמו לבל יחטא, כך בצד הקדושה, הרואה אנשים המתקדשים ונזהרים בעבודת ה', בתפילה, בלימוד תורה, בקיום מצוות, צריך לעורר עצמו להתחזק ולהתעלות כמותם, וזהו גדר של קדושה.

תפקיד המוסר - גילוי הפנימיות

כל רעיון המתאמת על פי דברי חז"ל נועד לביקורת עצמית, כדי שיבדוק האדם את עצמו, האם הוא אוחז בדרגה הזאת או לא. האדם אמור לגלות את הצדדים החלשים שבמידותיו, לברר ולהבחין בנטיותיו הפנימיות המכוסות ולעקור את התכונות הרעות שבנפש.

זהו תפקיד המוסר, שהאדם יגלה בו את עצמו. 

הגמרא (נדרים פא ע"א) אומרת, כי את השאלה ששואל הנביא ירמיהו ערב החורבן (ט', י"א) "על מה אבדה הארץ", שאלו את החכמים, ולא ידעו להשיב, כך גם את הנביאים ואת מלאכי השרת, עד שהקב"ה עצמו השיב: "על עזבם את תורתי".

ולכאורה – שואל מרן הגרא"מ שך זצ"ל (מחשבת זקנים עמוד קס"ט) – זהו דבר פלא. אם החכמים, הנביאים ומלאכי השרת לא ידעו להשיב מהו החטא הגדול של כלל ישראל, מדוע נענשו כלל ישראל בחורבן בית המקדש ובגלות? הרי רואים אנו שגדולי עולם לא עמדו על שורש חטאם, ואם כן - מהי התביעה על עם ישראל?

אמר הרב שך: החכמים לא ידעו, הנביאים לא ידעו וגם מלאכי השרת לא ידעו, אבל האדם לבדו היה צריך לדעת! לו רק היה מתבונן בתוך עצמו, יכול היה לדעת את שורש החטא יותר ממלאך, יותר מנביא ויותר מחכם.

זו היתה התביעה של הקב"ה כלפי עם ישראל: מדוע לא התבוננתם ולא הבנתם את עומק חטאיכם? ועל כן הביא עליהם חורבן.

רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, בספרו "יערות דבש" (ח"א דרוש ג'), אומר כי הדבר הקל ביותר לאדם, הוא לרמות את עצמו, ואילו כדי לרמות אחרים הוא זקוק לתחבולות רבות. בקלות מרמה האדם את עצמו, כי הוא לא מתבונן ואינו מחפש להכיר את עצמו. ואם אדם מתרגל לכך, הרי כל לשונו מרמה רחמנא ליצלן.

יותר מגילוי אליהו!

הרב וולבה, בספרו "עלי שור" (ח"ב עמוד רע"ו), כותב דבר נפלא בשם גאון המחשבה רבי יצחק הוטנר זצ"ל: הסבא מסלבודקה היה שואל: מי גדול יותר, האדם או מלאכי השרת? רבותינו אומרים שנשמת האדם גדולה יותר. ואם כך, האדם שיזכה להעמיק בנשמתו ולגלות את עצמו, מדרגתו גבוהה יותר מזו של מי שזכה לגילוי אליהו, שהרי אליהו הנביא הפך להיות מלאך, ואם האדם מגלה את שורש נשמתו, הרי הוא מגלה נשמה גבוהה יותר מזו של מלאכים. נמצא שגדול הוא יותר מאשר גילוי אליהו.

זו עבודת המוסר: שיכיר האדם את עצמו, את כוחותיו, את עומק נשמתו. להבין את הסתירות הפנימיות שבהנהגתו, ולתקנן.

גדולי המוסר דברו לעצמם

מי שראה את גדולי המוסר בדור הקודם, ראה כיצד בעת שהם מוסרים שיחות מוסר, הם בעצם מדברים אל עצמם, ואם יהיה מישהו שיקלוט משהו מדבריהם - מה טוב, ואם לא – לפחות הם עצמם התעלו מכך.

זכיתי לראות את הרב וולבה, ואפשר לומר שהוא היה כל הזמן עם עצמו. הוא הגיע לדרגות מופלאות של נקיות עצמית, והיתה כל הזמן תחושה שהוא מדבר אל עצמו.

גדולי המוסר היו מזככים את עצמם, וכאשר באו לדבר - הם לא חיפשו את המעטפת החיצונית היפה, אלא דיברו לעצמם, ושאפו להעלות את השומעים יחד עמם. זכיתי לשמוע כמה מגדולי בעלי המוסר, ואינני זוכר שהם סיפרו סיפורים ומעשיות, אלא אמרו דברים נוקבים, עמוקים, יורדים עד לנבכי הנפש, כי הדברים שהם השמיעו לאחרים, היו הם עצמם. ולוואי ונזכה להשיב עטרה ליושנה, ולהרים את קרן המוסר. נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה – וְנָשׁוּבָה אֶל ה'.

נלקט מתוך "משכני אחריך" במדבר ח"א. לרכישה לחצו כאן.