סיפורי צדיקים

כיצד נשאב כוח להמשיך? זוהי תשובתו המיוחדת של ה’חפץ חיים’

ה'חפץ חיים' עמל במשך 3 יממות על 2 שורות בלבד בספר 'משנה ברורה'. כאשר חתנו שאל אותו מי ידע להעריך את העמל וההשקעה בשורות אלו, השיב לו גדול הדור בסיפור שייתן כוח לכולנו להמשיך ולעבוד את ה' ללא לאות

| ט"ז אייר התשע"ט |
החפץ חיים
אא

ספר ה'משנה ברורה' הוא ספר ההלכה והפסיקה המרכזי מאת מרן החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין. מדובר בפירוש על חלק 'אורח חיים' בשולחן ערוך, כאשר הוא מבאר ומוסיף על דברי השולחן ערוך, וכן מכריע ופוסק הלכה על פי הספרות ההלכתית לאורך כל הדורות.

ה'משנה ברורה' התקבל בכל עדות ישראל, והוא משמש כספר בסיסי בהלכה. הוא כולל שישה חלקים, וכתיבתו, על ידי ה'חפץ חיים', ארכה כ-30 שנה.

ה'חפץ חיים' עמל רבות על כתיבת הספר. מסופר כי במשך שלוש יממות עמל עם חתנו הרב הירש לויסון על 2 שורות קצרות ובהירות, שתהיינה מדויקות ומובנות לכל יהודי. תמצית הזיקוק של ימי עמל ויזע נוקזו לתוך המשפטים הברורים שנכתבו לבסוף.

עם סיום כתיבת השורות הבודדות, פנה החתן, ביראת כבוד אל חמיו הדגול ושאלה בפיו: "רבי, שאלה בפי. בעז"ה הספר שאנו כותבים כעת יתקבל בכל תפוצות ישראל. רבים יהגו בו וישננו את הכתוב בו. אך האם אחד מהלומדים בו יעלה על דעתו כמה עמל והשקעה טמונים במילים הפשוטות שהוא קורא?"

בתשובה, סיפר ה'חפץ חיים' את הסיפור הבא, שהוא בעל מוסר השכל עצום עבור כל יהודי החפץ לעבוד את ה'. "פעם נקלעתי למחוז רוסי שבו הועסקו פועלים בעבודות למען הצאר", פתח ה'חפץ חיים את דבריו. "קר היה אז, האצבעות קפאו תחת הכפפות, הקרה פשתה בעצמות, והנה הבחינו עיני בשני גברתנים, מבוגר וצעיר, שנראו כאב ובנו, ועבדו ללא לאות לסקל בידיהם אבנים מן הדרך, כדי להכשירה לשמש כדרך ראשית".

"אבנים חדות נעקרו בציפורניהם זבות הדם, הסדקים שעל גב ידיהם התמלאו ברסיסי קרח וצבו את בשרם, פתיתי שלג התעופפו לכל עבר וכיסו את עיניהם, והם ממשיכים במטרה ללא לאות, באותו מרץ, סוללים את הדרך.

"או אז, יישר הצעיר את גבו, מתח את שריריו בלאות ופנה אל אביו: 'אבא, הדרך הזו עתידה להפוך לכביש ראשי. המונים יאוצו על פניה וישעטו עליה. האם מי מהם יידע וישער כמה דם, שרירים, מאמץ וטרחה הושקעו בכל פיסת אדמה שהם חולפים על פניה ביעף?'", מצטט ה'חפץ חיים' את שאלתו של הנער שעמל כה רבות.

אכן, זהו טבע האדם. מעטים מסוגלים לעמול במשך שנים בלא שיידעו על קיומם; עוד פחות מכך מוכנים שאחרים יקטפו את פירות הצלחתם, ואילו הוא, נער אלמוני, עומד על הדרך הזו זמן כה רב, מסקל את האבנים, מיישר את המהמורות, מוסר את נפשו עבור הדרך, וכי מי יכיר במעשיו המשמעותיים?!

"האב שמע את שאלת בנו", ממשיך ה'חפץ חיים' בסיפורו, "פסק גם הוא מעבודתו, התבונן מקרוב לתוך עיניו של בנו והפטיר שתי מילים: 'צאר פפושקה'. (כלומר: 'הצאר הוא האבא') לאחר מכן התכופף חזרה אל הקרקע הקפואה והמשיך בעבודתו. כשעובדים עבור הפפושקה, עבור האבא, אין שאלות. לא צריך תשובות. עושים מה שצריך".

ה'חפץ חיים' פנה לחתנו, והשיב לו את התשובה לשאלתו: "אנחנו עובדים עבור אבינו שבשמים בלי כל חשבונות, כאשר מטרתנו יחידה: לעשות רצון אבינו שבשמים, מעבר לכך הכל זניח. כאשר יהודי עובד את בוראו, אל לו למדוד את הכמות ואל לו לאמוד את ההספק, או להשלות את עצמו כי אם רק הוא בלבד ייעדר מן הלגיון הגדול, לא יארע מאומה, אף אחד לא יחוש בחסרונו. חלילה. כל מטרתנו היא לעשות את רצונו יתברך – זה העיקר, זו המטרה".

עוד שורה של לימוד תורה, עוד דף גמרא, ביקור נוסף בבית הכנסת, הנחת תפילין בכוונה, חסד נוסף בלי שאף אחד ידע, חיוך עבור מי שזקוק, מילה טובה נוספת, ופרק תהילים נוסף – אל ייאוש. כשעובדים בשביל אבא שבשמים, לא מחכים למחמאות ולפידבקים יומיומיים. לעשות רצון אבינו שבשמים.

באדיבות אתר 'דרשו'.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (15 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים