היסטוריה וארכיאולוגיה

ארכיאולוגיה תנ"כית: מי הרג את גדליהו בן אחיקם?

היכן נמצאה טביעת החותם של גדליהו בן אחיקם, ומה בדיוק היה תפקידו? טעימה מתוך הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית" חלק ד'

| א' אייר התשע"ט |
תל א-נצבה, מצפון לירושלים, בו נמצאו שרידי העיר מִּצְפָּה, בה שהה גדליהו בן אחיקם (צילום: זאב רדובן)
אא

לאחר חורבן בית המקדש הראשון וכניעתה הסופית של ממלכת ‏‏יהודה, גורשו רוב תושבי יהודה מעריהם ומארצם, והוגלו לבבל:

"וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר, וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עָלָיו, וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים, הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים, בָּבֶל".

רק חלק קטן מתושבי יהודה, ביניהם מעט חיילים ששרדו מהמלחמה, הצליח להימלט אל מחוץ לירושלים. חלקם הסתתרו במערות ובמדבר יהודה, ואחרים מצאו מפלט בעבר-הירדן.

‏ציבור יהודי קטן ודל-אמצעים הושאר בארץ בכוונה על ידי נבוזראדן, בידיעה שאלה לא יוכלו להתקומם נגדו, ומאידך יקיימו תשתית חקלאית מינימלית שתספק מזון לצבא בבל שבאזור. בכך גם תישמר הארץ כנכס לממלכת בבל, לבל תהפך לשממה:

"וּמִן הָעָם הַדַּלִּים, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מְאוּמָה, הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה; וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים בַּיּוֹם הַהוּא".

 

גדליהו בן אחיקם

כמושל מטעמו על שארית-פליטה זו, מינה נבוכדנצר מלך בבל את גדליהו בן אחיקם, איש נכבד ובן למשפחת שפן הנודעת, שבניה היו שרים בממלכת יהודה, והיו בין המתונים שהתנגדו לדרישה למרוד בבבל:

"וְהָעָם הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן".

 

חותם גדליהו

בחפירותיו של הארכיאולוג הבריטי ג'יימס סטרקי בלכיש הקדומה, בשנות השלושים של המאה העשרים, נמצאה טביעת-חותם אשר לדעת החוקרים יתכן מאוד שהיתה שייכת לגדליהו בן אחיקם.

על החותמת כתוב: "לגדליהו [א]שר על הבי[ת]". היא מתוארכת לסוף המאה השביעית או תחילת המאה השישית לפני סה"נ, הלא היא תקופתו של גדליהו בן אחיקם.

טביעת-החותם "לגדליהו אשר על הבית", המשוערת כשייכת לגדליהו בן אחיקם, שהתמנה על ידי נבוכדנצר למושל יהודה, אחרי חורבן בית המקדש הראשון. למטה: צידה האחורי, ועליו סימני האריג או החבל אליו הוצמדה

התואר "אשר על הבית" שמופיע על החותמת מוזכר מספר פעמים במקרא, וידוע כתוארו של הפקיד רם-הדרג הממונה על ארמון המלכות, ויתכן שגם על המשק המלכותי.

מסתבר שגדליהו, שהיה כאמור שר חשוב בממלכת יהודה, כיהן בתפקיד "אשר על הבית" לפני שהתמנה למושל. ומתקבל מאד על הדעת שחותמו הגיע ללכיש, עיר שהיתה באותם הימים בירה משנית למלכי יהודה, אחרי ירושלים.

טביעת-חותם "לגדליהו עבד המלך". יתכן כי היתה שייכת לגדליהו בן אחיקם, כששימש בתפקיד מלכותי תחת אחד ממלכי יהודה, בזמן שממלכת יהודה היתה קיימת (צילום: זאב רדובן)

טביעות-חותם נוספות עם השם גדליהו ותואר של בעל משרה מלכותית נמצאו באזור ירושלים ויהודה, ונקנו מסוחרי עתיקות. פרופ' נחמן אביגד, שבדק אחת מהן, עליה הוטבעו המילים "לגדליהו עבד המלך", קובע כי צורת האותיות שלה "זהה לגמרי" לכתב שעל חותמת "לגדליהו אשר על הבית" מלכיש, ועל כן "אולי שני הפקידים האלה זהים זה עם זה, אלא שבולה [טביעת-חותם] אחת הוטבעה בזמן שגדליהו נשא בתואר עבד-המלך, והשנייה שימשה לאחר שהועלה לדרגת אשר-על-הבית".

 

העיר מצפה

כמושל חדש, קבע גדליהו את מושבו בעיר מצפה הסמוכה לירושלים. מקובל לזהות את מצפה המקראית עם תל א-נצבה, על דרך ראשית מצפון לירושלים. העיר מוזכרת מספר פעמים במקרא, ושמה רומז שהיישוב שכן במקום גבוה הצופה על סביבותיו. הארכיאולוג האמריקני פרופ' וויליאם בייד חפר בתל א-נצבה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. בחפירותיו נחשפו שרידים מימי השופטים ועד ימי שלטון פרס, ונתגלו טביעות-חותם "למלך" רבות, המעידות שהיישוב היה בעל חשיבות בימי המלוכה. לא נמצאו במקום סימנים לחורבן בכיבוש הבבלי. משערים כי העיר נכנעה לבבלים ולא נחרבה כערי יהודה האחרות, ולכן גדליהו העדיף להתגורר בה כאשר התמנה למושל יהודה.

(copyright Badè Museum of Biblical Archaeology)

(תצלום מספרם של תלמידי בייד. הוספת צבע: בית אהרן)

תקווה לתקומת יהודה

לשמע מינויו של מושל יהודי על ידי מלך בבל, התקבצו אליו למצפה פליטים יהודים רבים, בתקווה להשתקם מהאסון שפקדם. ההתכנסות זכתה גם לנוכחותו הנכבדה של ירמיהו הנביא:

"וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם, הַמִּצְפָּתָה; וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם, הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ. וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם, כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם, בָּאָרֶץ... וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה... וְגַם כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל הָאֲרָצוֹת שָׁמְעוּ, כִּי נָתַן מֶלֶךְ בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה... וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים, מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם, וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ, הַמִּצְפָּתָה".

גדליהו הצהיר כי אכן יש לציבור אפשרות להתאושש מן המצב הקשה שלאחר החורבן, בתנאי שיצייתו לשלטון הבבלי:

"וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן, וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר, אַל תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים; שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל, וְיִיטַב לָכֶם".

 

חותמו של יאזניהו

אחד מ"שָׂרֵי הַחֲיָלִים", שרידי צבא יהודה, שבאו לשהות במצפה עם גדליהו היה אישיות חשובה בשם יַאֲזַנְיָהוּ:

"וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים, הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים, כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ. וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה, וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי, וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם".

יַאֲזַנְיָה הוא שם יהודי שמופיע במקרא מספר פעמים, בתקופה שאנו עוסקים בה. משמעותו היא "יאזן-יה", כלומר ישמע ה'.

בחפירותיו של פרופ' בייד במצפה בשנת 1932 נחשף קבר ובו חותם עברי עם המילים "ליאזניה עבד המלך" חקוקות על גביו. החותם מתוארך לסוף המאה השביעית או לראשית המאה השישית לפני סה"נ, תקופה שאכן תואמת לזמנם של גדליהו בן אחיקם ויַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי, ששהה עימו במצפה.

פרופ' בייד כותב בספרו כי "התגלית היא בעלת משמעות תנ"כית מרגשת. זהו לא פחות מאשר חותם [מאבן-חן] אוניקס, של אחד מהמפקדים הצבאיים המוזכרים בשמם במלכים ב' כה, כג, שבאו למצפה... בעליו הוא לא אחר מאשר יאזניה המוזכר בפסוקים שציטטתי... התגלית מאשרת באופן דרמטי את זיהויו של תל א-נצבה, כמצפה שבחבל בנימין, שהפכה לבירת יהודה אחרי חורבן ירושלים על ידי הבבלים".

בתחתית החותם נחרטה דמותו של תרנגול בתנוחה תוקפנית. בייד מציין כי "מראה התרנגול הלוחמני מתאים לחותמו של איש צבא".

 

רצח גדליהו בן אחיקם

אך התקוות הגדולות של היהודים לחזור לחיי שגרה ביהודה נגוזו לאחר זמן קצר. גדליהו ונאמניו נרצחו בערמה ובבוגדנות, יחד עם חיילי המשמר הבבלי, על ידי איש צבא יהודי בשם ישמעאל בן נתניה, ואנשיו:

"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ, וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ, אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה, וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו, בַּמִּצְפָּה. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב, וַיָּמֶת אֹתוֹ... וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, אֶת גְּדַלְיָהוּ, בַּמִּצְפָּה, וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם, אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, הִכָּה יִשְׁמָעֵאל".

 

חותם "לישמעאל בן המלך"

המקרא מספר כי ישמעאל היה ממשפחת מלכי יהודה, ולפני החורבן כיהן כאחד מבכירי ("רַבֵּי") השרים בחצר המלכות:

"בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע, מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ...".

טביעת חותם של אדם נכבד בשם "לישמעאל בן המלך" נקנתה מסוחר עתיקות בירושלים ונלקחה לאוסף הפרטי של ו. שטרן בניו-יורק. הארכיאולוג ד"ר גבריאל ברקאי בדק אותה, ולדעתו מסתבר שבעליה אכן היה אותו ישמעאל בן נתניה, שקשר נגד גדליהו בן אחיקם ‏והרגו.

התואר "בן המלך" היה בשימוש גם למי שהיה בקרבה משפחתית לבני המלוכה, או בתפקיד נכבד בחצר המלכות, ולאו דווקא צאצא ישיר. ישמעאל בן נתניה עונה על הגדרה זו, וד"ר ברקאי כותב כי החותם נשאר כנראה עם ישמעאל מהימים בהם כיהן בחצר המלכות.

לרכישת הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית" חלק ד', לחצו כאן.

 


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.6 (10 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

יומן "שנה וברכותיה" לשנת תש"פ - הרבנית ימימה מזרחי

65לרכישה

מוצרים נוספים

ערכת חזרה ללימודים לבנות - חיים ולדר וילדות מספרות על עצמן

ערכת חזרה ללימודים לבנים - חיים ולדר וילדים מספרים על עצמם

ערכת חזרה ללימודים - מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 3 - חיים ולדר

60 גיבורים - הרב יוסף ברוק

סדר הדורות הקצר - הרב שלמה בניזרי

לכל המוצרים