מגזין

מייק קרוצ’י, הזמר הישראלי שגרם למלך מרוקו להתפעם מהעם היהודי, מספר על חלום חייו

מה הייתם משיבים, כשהמלך מעניק לכם אפשרות לבקש דבר-מה? תשובתו של מייק קרוצ'י, הזמר הישראלי, גרמה למלך מרוקו להתפעל ולומר: "יהודי תמיד יישאר יהודי". ראיון מאלף על שורשי המוזיקה המרוקאית ועולם הפייטנות

| ג' שבט התשע"ט |
מייק קרוצ’י
אא

הזמר מייק קרוצ'י (55) עלה לישראל מקזבלנקה בתחילת שנות ה-90. כזמר מפורסם ששר בפני מלכי מרוקו, הוא חושש שב-2019, כשצומח דור חדש של מוזיקאים, כבר לא יהיה למי להעביר את תיבת הפנדורה העצומה של המוזיקה האנדלוסית, ששורשיה בספרד של ימי הביניים. בימים אלה הוא מקדם הקמה של בית ספר לפַּיְּטָנוּת בעיר מגוריו - באר שבע. כדי להבין את הכאב של קרוצ'י, כאב שמהול בהרבה תקווה, צריך לחזור עשרות שנים אחורה.

קרוצ'י הוא צאצא לשושלת יהודית שמגיעה עד לרבי יוסף קארו, מגדולי הפוסקים ומחבר השולחן הערוך. שם משפחתו המקורי היה קארו. בנדודי המשפחה באיטליה הפך שם המשפחה מקארו לקרוצ'י. אמנים וזמרים, מייצגי הז'אנר, הבינו בשנות ה-80 וה-90, שרק הדלת האחורית פתוחה לתרבות המוזיקלית ששורשיה בארצות המגרב. בניגוד אליהם - קרוצ'י לא גדל על ברכי המחאה של הפנתרים השחורים, שזעקו את צעקתם של יוצאי מרוקו בשנות ה-70.

באותם השנים נדחקה התרבות המרוקאית לשולי החברה הישראלית. בחיים מקבילים, כמעט אחרים לגמרי, קרוצ'י הנער יצא למסע הופעות בחו"ל עם להקת 'קוברה'. שם הוא נחשף למוזיקה מערבית, ולומד לנגן בתופים, כינור, פסנתר, באנדיר וטאר.  כשבגר החל להופיע בפני חסן נסיך מרוקו, שלימים שלט במדינה עד סוף שנות ה-90. קרוצ'י הופיע גם בפני יורשו מוחמד השישי, מלך מרוקו הנוכחי. כדי לסבר את האוזן - מעמדה של המוזיקה במרוקו הוא לא פחות מאשר מעמדן של אמנויות כמו ספרות או ציור. לכן, מוזיקאים נחשבים לא רק לאמנים, אלא לאינטלקטואלים, אנשי רוח עם הבנה מעמיקה בתחומם. מי שנבחר להופיע בפני המלך הוא לרוב זמר שנחשב לוירטוּאוֹז, מעין אמן-על שמבין את רזי השפה ודקדוקיה ובדומה לגדולי הזמר המצרים עבד אל-והאב, עבד אל-חלים חאפז ואום כולתום – הוא יכול לספר את השיר במשך 40 דקות.

הקילומטראז' שקרוצ'י עשה בשנות הקריירה המוזיקאלית ארוך מכדי לתמצת. הוא כבר מזמן חצה את גבולות ישראל, ונחשב עוד מצעירותו לזמר מבוקש במרוקו, בקרב הקהילה היהודית ובכלל. אחיו, מקסים קרוצ'י ממשיך להופיע דרך קבע בפני המלך הנוכחי.

כיום, קרוצ'י הוא אחד האמנים הבולטים שמביאים לקדמת הבמה את המוזיקה המרוקאית, נטולת המחאה. מוזיקה שמזמן הפכה לחלק בלתי נפרד מפס-הקול של מוזיקת המיינסטרים הישראלית – כפי שהיא חיה ובועטת, רוקדת את המילים ומגלגלת אותן עם לא מעט הומור עצמי. מוזיקה שמביאה את הניחוחות הרחוקים מארצות מַגְרֶבּ. רק לאחרונה הוא השתתף בפרויקט לכבוד הבבא סאלי יחד עם מיכאל פרץ, ליאור אלמליח, בנימין בוזגלו ואריק משעלי. "הנכדים של בבא סאלי ע"ה הם חברים שלי", אומר השבוע קרוצ'י. "מהיום שעליתי לארץ אני עורך להם את ההילולות. הבאבא סאלי זה קדושה, ענווה - זה הכל. צריך לשמר את זה"

קרוצ'י מציין שכאשר הוא לא שר - הוא שותק. לפחות 20 ימים בחודש הוא גוזר על עצמו תענית דיבור כדי להתחבר לרוחניות של השירה, לעומקן של המילים, לסודות שעוברים במשך אלפי שנים מאבא לבנו. לאותם ניגונים שמעלים ניחוחות של נוסטלגיה לביתה של האימא המרוקאית -  מָאמָא דִיאלי. "באותם ימי צום, אני לא אוכל ולא מדבר. גם במהלך העבודה, אני לא מדבר דברים שאינם קשורים. הסיבה לכך היא שאני רוצה לעלות על הבמה ולהביא משהו רוחני.

"השתיקה שומרת על שקט פנימי", הוא מסביר. "בזמן התענית אני לומד תורה, אני מחפש את הפנימיות שנותנת לנו שלווה ונחת רוח. אנחנו נמצאים בעולם שכולו גשמי, צריך לתת לנפש להירגע. כשלא מדברים חוסכים הרבה. כשמאזינים מהצד לשני אנשים שמנהלים שיחה, זה ממחיש כמה עדיף לשתוק. ממילא אני לא מדבר אלא על מוזיקה. בנושא הזה אני יכול להתווכח, אבל רק עם מי שמבין. עם מי שלא מבין אני לא מתווכח". 

 

מלך מרוקו התפעם ואמר: "יהודי תמיד יישאר יהודי"

קרוצ'י מתגורר בבאר-שבע עם אשתו, להם שלושה ילדים ונכדה. "מצד אבי אני דור שישי של שירה. סבי מצד אימי היה הרב סלאלי אפריאט ז"ל, אותו לא הכרתי אותו. נכון שעליתי בגיל מאוחר יחסית, אבל נהייתי ישראלי רק לפני כמה שנים. היהודים במרוקו חיים עד היום טוב. גם בעבר מרוקו אפשרה ליהודים לחיות ולקיים את אורח חייהם, לא היו בעיות או אנטישמיות, לפחות בתקופה שלי זה היה ככה".

קרוצ'י חולק את החוויות מהופעות בפני מלך מרוקו: "הופעות בפני המלך הן מעמד לא רגיל. לא כל אחד מגיע לזה. הופעתי בפני המלך חסן עוד כשהיה נסיך, וגם בפני המלך הנוכחי. הם ידעו שאנחנו יהודים כמובן וכיבדו את אורחות חיינו. להופיע בפני המלך זה מעמד. יש בזה הרבה עוצמות. המלך לא בוחר זמר רק לפי הקול היפה שלו. היינו מופיעים לפני חג הרמדאן למשל, היו עושים שלושה ימים של הופעות בהיכל התרבות של הארמון. בזמנו לא ידעו מי זאת אשתו או אימו של המלך, היה אסור לראות אותן. בני משפחת המלוכה היו יושבים מאחורי פרגוד. גברים ונשים ישבו בהפרדה. המלך ישב קדימה, כשהוא רואה מימינו ומשמאלו ואת הלהקה על הבמה. היה אדם שהיה אחראי על הארגון כמו מפיק, הוא היה מעביר לו רשימה של זמרים והוא היה מחליט מי עולה לשיר.

מייק עם הדרבוקה

"הופענו בפני המלך כבר בתור ילדים. אבא שלי הביא אותנו בפני המלך חסן. עלינו על במה, שרנו שיר אחד, והוא ביקש כמה שירים. שרנו שעה וחצי. המלך היה מאפשר לזמרים לבקש בקשה. ככה זה היה נהוג. רוב הזמרים היו מבקשים ממנו שיסייע להם בפרנסה, ואילו אנחנו – כשנשאלנו מה אנחנו רוצים – השבנו לו שימשיך לחיות, שיהיה לו בריאות והצלחה. המלך היה מופתע ונרגש, והשיב: 'יהודי יישאר תמיד יהודי'.

"משם התחלנו להופיע בחתונות של בכירים במלוכה. אני ניגנתי בלהקה הקבועה שליוותה את הנסיך חסן, שהיה שולט בפועל.

במרוקו יש מעמד מיוחד לזמרים, הם אנשי רוח. "להבדיל, כמו שמישהו מקבל אסמכה של רב רק אם הוא בקיא בתורה, גמרא, זוהר, הלכה ועוד - גם שם זמר חייב להבין בדקדוק במשמעות של המילה. הם לא מתלהבים מזמר שיודע לשיר או מקול יפה. אלא שואלים מה הידע והפנימיות שלו. זה עמוק יותר. יש שירים ששרים אותם כמו סיפורים ששרים אותם 45 דקות, זה כמו בלדה זה לא רק המילים".

קרוצ'י רכש השכלה מוזיקאלית כבר בגיל 8. "עד גיל 14 למדתי אנדלוסית אצל מורה בכיר. בגיל 11 ניגנתי בדרבוקה והתחלתי להתלוות ללהקה של אבא. בגיל 15 הצטרפתי ללהקת "קוברה" והופענו במרוקו, בצרפת ובאנגליה. הביקורים בארץ אלו גם חשפו אותי למוזיקה מערבית. עבדתי במועדונים מוכרים ועם זמרים מפורסמים מלבנון, מצרים וטוניס. אגב, לא נתקלתי אף פעם באמירות אנטישמיות או שלא רצו להופיע איתי כי אני יהודי. במוזיקה זה לא קיים, אולי, וגם זה נדיר, לשמוע שמישהו ברחוב מעיר משהו. אם היו אומרים לנו: 'לכו למדינה שלכם', היינו אומרים: 'מה זה המדינה שלי? אני פה לפנייך'. הרי היהדות במרוקו קדמה להופעת האסלאם, כך שלא היו חיכוכים. היה כבוד הדדי, ועד היום זה ככה".     

 

"הם רוצים אותי חזרה במרוקו, אבל אני רוצה לתרום למדינת ישראל"

את רעייתו הכיר בארץ כשקרוצ'י הוזמן לשיר בחינה: "אחרי הנישואים גרנו גם במרוקו מספר שנים, ואשתי רצתה לגור שם לנצח. אבל אני בשום פנים ואופן לא רוצה לחזור. ב"ה הבת שלנו נישאה לאדם דתי, זה הכיף שלי, אנחנו חיים את היהדות שלנו. היום מדברים על יציאת מצרים בעוד שאנחנו חיינו את זה. באנו לכאן אחרי 2000 שנות נדודים, חזרתי לכאן אחרי שהעם היהודי עבר פוגרומים, וכל השורשים שלנו נטועים ברוסיה, באיטליה ובמרוקו. אני מאמין בזה בקיבוץ הגלויות הזה".

בשנת 2014 קיבל קרוצ'י תואר כבוד מיוחד של שגריר תרבות וחינוך מטעם מלך מרוקו, מוחמד השישי, שהעניק לו את התואר באופן אישי, יחד עם שלושה אמנים נוספים. "הם רוצים אותי חזרה במרוקו, שאתרם לפרויקטים, אבל אני רוצה לתרום למדינת ישראל".

לדעתך, צריך ללמד מוזיקה אנדלוסית כחלק מתוכנית הלימוד בבתי הספר?  

"זה לא רק אנדלוסית. צריך ללמד על מורשת היהדות בארצות המגרב, ועל הערך של המוזיקה שלנו. צריך ללמוד על השורשים לעומק. זאת הסיבה שהחלטתי להקים בית ספר לפייטנים, שבו צוות מקצועי יעסוק בלימוד שורשי המוזיקה". 

יצחק אזולאי (37), שותפו של קרוצ'י למיזם, מצטרף לשיחה. "מייק הוא בין היחיד בתחום שמבין את גודל העניין. רצינו לשמר את מורשת מרוקו את המוזיקה האנדלוסית. לכן פנינו אליו והוא נרתם לעניין. ב"ה המיזם בשלבי הקמה, הוא יתקיים על אדני היהדות בתוך בית כנסת מפואר בבאר שבע. כבר עכשיו פונים אלינו מכל העיירות. מלבד העברת הידע ושימורו, אנחנו שואפים להקים מקהלה אנדלוסית שתורכב מהאנשים המוכשרים שיש פה באזור. אנחנו מאוד מחוברים למוזיקה הזאת. נולדנו לתוכה, וגדלנו עליה. אני מאמין שעוד הרבה יוצאי העדה בגילי אוהבים אותה. אנחנו רוצים שהלימוד יהיה בפן רוחני, הרי שירת הבקשות מקורה במוזיקה אנדלוסית. מוזיקה מנצחת. מוזיקאי אמיתי מבין שבמוזיקה המרוקאית שיש אמנות, ומוזיקה אנדלוסית זה קונצרט לכל דבר, בטח לא פחות מבטהובן".

בית הספר ישלב לימודי שירה, מקאמים, פיטנות ועוד. אזולאי מדגיש: "מייק יודע את סודות השפה והדקדוק. הוא יודע איך לשלב את המילה עם הקצב. אנחנו רוצים ללמד איך משלבים בין שירה לתפילה. יש כאלה שיודעים לשיר אבל  צריך להעביר את הניגון לתפילה, זה פותח את הלב בתפילה".

קרוצ'י מחדד: "אני פוחד שמורשת יהדות מרוקו תיעלם לנו יום אחד, וכמו שכתוב: 'מלך חדש שלא ידע את יוסף'. אני למדתי, ויש לי ידע שאותו אני יכול למסור לדור החדש. זה ידע שעובר מדור לדור. אני רוצה לשמר גם את המוזיקה העיראקית והתוניסאית, לעשות שילוב ביניהם שילמדו אותה, כמו מאכל עם כל הטעמים. הדור החדש גדל על משהו אחר, הוא הולך לדברים אחרים והמוזיקה אחרת לגמרי. בזמנו הילדים באו לבית הכנסת שם שמעו והאזינו ללחנים מרוקאיים שהתבססו על המוזיקה האנדלוסית, היום זה פחת, לכן הצורך בשימור רק הולך וגובר. ב"ה אני מאמין שנצליח".      

הנקראים ביותר
הידברות שופס

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

48 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

זוגיות עם רגש - הרב מיכאל לסרי

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

שבויות

לכל המוצרים