מגזין

"המאירים": יאיר קרייף בתיאור מרטיט על הרגעים בהם תרם כליה

"זהו זה, זה מגיע, אפשר עדיין להתחרט, לא זה לא שייך, אפילו לא בא בחשבון! הלב מפרפר בהתרגשות, הכנות של למעלה משנה מסתיימות ברגעים אלו, וחיים חדשים יפציעו בחדר הניתוחים". יאיר קרייף בתיאור של החוויה המעצימה בתרומת כליה

| כ"א כסלו התשע"ט |
יאיר קרייף ואחיו יהודה – שניהם תרמו כליה (צילום: מנחם שלוס)
אא

רחובותיה של העיר העברית הראשונה הורגלו למראות שונים מהמחזה שנגלה לפניהם – איש צעיר, בעל חזות חרדית, צועד לו בצעדים נמרצים, ופניו מועדות אל עבר הכיכר המפורסמת במדינה, הלא היא 'כיכר המדינה'.

השעה 4:30 לפנות בקר. מעטה החושך מסתיר מעט את פניו, שדוק של זוהר עילאי משוך עליהן. רשת צפופה של אלפי כוכבים מנצנצים לו ממעל, וכמו מעודדים אותו הם, ואומרים לו: "עלה, עלה למעלה עלה, כי כח עז לך, למשימת חייך הגדולה". שעות ספורות נותרו לפניו בטרם יתקדש עליו יומו הגדול, אולי הגדול ביותר עלי חלדו. הכיכר הגדולה הגיע לסיומה. הוא חש צורך נפשי עמוק, להתקדש ולהיטהר, כמו אותו הכהן הגדול מאחיו, שהיה נכנס אחת בשנה לפני ולפנים, כשהוא מזוכך בזיכוך אחר זיכוך, רק שלדידו תהיה הכניסה לפני ולפנים 'אחת בחייו', הזדמנות שניה – לא תהיה.

רגליו הוליכו אותו אל הקומה התחתונה, שבבית הכנסת סדיגורא הסמוך, אל מקווה הטהרה. "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", ממלמלות שפתיו, "הריני מקבל עלי, ובגופי, מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, ומוכן ומזומן לעקוד עצמי, על שולחן הניתוחים, כעקידתו של אבינו יצחק זכותו תגן עלינו, בתרומת כליה ליהודי שאינני מכירו, שמעולם לא ראיתיו, וייתכן שלעולם לא אראהו שוב". במוחו הדהד פתגמו של הבעש"ט: "לפעמים שבעים שמונים שנה בעולם נועדו למטרה אחת – לעשות טובה ליהודי".

וכך הוא טבל בקדושה ובטהרה, והיה בה בטבילה זו השראת טהרה עליונה. וכהכנה להגעה לפסגת הפסגות מחר בבוקר, עת איזמל המנתחים יחתוך בבשר החי, וכליה אחת מכליותיו, תיפרד לשלום מגופו ותצא לשליחות במקומה החדש, כדי להעניק חיים חדשים ליהודי שפרפר בין חיים למוות. ועתה יינצלו חייו, ויזכה לאריכות ימים ושנים.

הדימוי לעקידת יצחק תפס אותו במיוחד, ובמוחו התנגנו מילות הפיוט הנאמרים, לפני תקיעת שופר ביום ראש השנה:

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

אנא! "אבי אב הרחמן, זכיני וייפתחו בפניי שערי רחמים ורצון, בזכות תרומת כליה, ענני אבי ענני".

 

מי כעמך ישראל

תפילת שחרית אחרונה בחיים עם שתי כליות. זהו זה, זה מגיע, אפשר עדיין להתחרט, לא זה לא שייך, אפילו לא בא בחשבון! הלב מפרפר בהתרגשות, הכנות של למעלה משנה מסתיימות ברגעים אלו, וחיים חדשים יפציעו בחדר הניתוחים. הדמעות נגרות כמים, הפרידה מבני המשפחה אוי כמה מרגשת, והדמעות, דמעות של שמחה מהולות ביראה גדולה, וקבלת עול מלכות שמים באהבה גמורה לבורא יתברך ויתעלה.

סניטר לבוש חלוק צחור מגלגל את המיטה שלפניו בעדינות. עיניו של התורם עצומות, פניו מפיקות אור מעולם טמיר ונשגב. עיניו לחות ושפתיו לוחשות תפילה חרישית. גופו מונח על מיטה צחורה ונפשו משוטטת בגבהי גבהים. השעה שעת רצון היא, וכל שניה יקרה, בעוד רגעים ספורים יירד מסך ההרדמה, ופרק מסירות נפש וגבורה יהודית, ייחקק באותיות של זהב בספרא דרחמי.

 דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ

מעולם הוא לא היה שם, אך נדמתה לו המיטה, כמזבחו של יצחק אבינו, וכאילו עומד מעליו אבינו אברהם הראשון בשעת הניסיון הקשה מכולם, שממנו שואבים בניו, ובני בניו ועד לרגע זה ממש, דליים של מסירות נפש והקרבה בעבור שמו הגדול.

ושם בשמי רום פונה בורא כל העולמות אל מלאכיו, שרפיו ואופניו, וכל פמליא דיליה, התמהים מה לילוד אישה ביננו? מה ליילוד אישה ביניכם? הן מימות עולם לא נגרמה לפני נחת רוח בממדים מפליאים שכאלה, והיה מעשה התרומה, כהקרבת קרבן  לריח ניחוח, לפני מי שאמר והיה העולם.

לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה...

 ובזכות תרומת כליה ְ- אֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה ינּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ

"ברוך אתה השם, אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקידשנו במצוותיו". ריבונו של עולם, מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, עם אשר בניו חפצים לעשות רצונך, מידבקים במידותיך ומתאמצים בכל לב לקיים "והלכת בדרכיו" - מה הוא רחום אף אתה תהא רחום. ורוממתנו מכל עם ולשון, להיות מסוגלים להתעלות מעל האנוכיות, לראות את הזולת, לחוש את כאבו, להצטער בצערו ולהיות נכונים להקריב את כל כולם למענו.

בימים בהם מרצחים שפלים, ואכזריים נוטלים נפשות ישראל, ומקדשים את מלחמת החרב והרשע, למולם ניצבים מאות תורמי הכליה המקדשים את ערך החיים ומוסרים את נפשם להביא חיים חדשים, ובכך מביאים רפואה וגאולה לעולם כולו.

 

רק להודות

ריבונו של עולם,

מודה אני לך בכל ליבי ונפשי על הזכות הנשגבה והנפלאה, על המצווה הנדירה שגלגלת לידי בחסד חינם ממש מאוצרך הטוב, שלא לפי מעשי כלל וכלל. שהרי מימות עולם, לא ניתנה אפשרות מדהימה זו, שדורנו דור יתום זכה בה – תרומת כליה. ומתוך מיליוני מיליונים בחרת בי, וזיכית אותי במצווה זו. וגם אם אשורר ואשבח לך בכל ובכל רגע, אין אני מספיק להודות לך ולברך את שמך על הזכות הגדולה!

ויהמו רחמיך על עמך, ורפא נא לכל מכאובם, ובזכות תרומת כליה תערה עלינו ממרום שפע אורך ורחמיך. ושם נעלה וניראה ונשתחווה לפניך, בשמחת עולם, בזכות מתנת חיים – חסד של אמת עם החיים, אמן כן יהי רצון!

לרגל חודש כסלו, יוצאת הידברות ללקט סיפורי אור והוד על אנשים שמאירים את הדרך. גם אתם מכירים אנשים כאלה? אתם מוזמנים לשלוח את פרטיהם למייל debi@htv.co.il, או לכתוב עליהם בעצמכם. בואו ונפיץ יחד את האור הגדול!  

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (82 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

48 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

זוגיות עם רגש - הרב מיכאל לסרי

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

שבויות

לכל המוצרים