פרשת צו

ממתק לשבת - פרשת צו

מדור חדש באתר הידברות - ממתק לשבת, המציג נקודות מבט שונות על פרשת השבוע: תמונת השבוע, פתגם קצר, סיפור קצר, בדיחה יהודית, שו"ת בהלכה ועוד

| י"ב ניסן התשע"ה |
אא

1. תמונת השבוע – רעשן "ויזתא"

מנהג קדום בקהילות ישראל, להכות ברעשן בעת קריאת שמו של המן בקריאת המגילה. למנהג חב"ד, מכים רק כאשר אל השם המן מוצמד תואר גנאי, כגון 'האגגי'.

יסוד המנהג ממצוות מחיית עמלק, שהמן היה מזרעו. הנוהג המקורי היה, לרשום את שמו של המן על פיסת אבן או עץ, אותם הכו זה בזה עד מחיקת שמו של המן. במרוצת השנים התפתח המנהג בגלגולים שונים, עד שנותר ממנו עניין ההרעשה בקריאת השם המן. כך התחיל השימוש ברעשן בעת קריאת המגילה, ומאוחר יותר הוחל השימוש בכלים שונים להשמעת קולות ורעשים.

רעשן "ויזתא"

הרעשן הפך לחפץ אומנותי ומעניין. הוא מיוצר מחומרים שונים והפך לאחד מסממני הפורים ומעשיר את אוצרותיהם של חובבי אומנות יהודית היסטורית.

דורשי רשומות מצאו רמז מעניין, בכך שבחנוכה מסובבים סביבון ואוחזים אותו מלמעלה, כי בחנוכה התחילה ההתעוררות בעם מהשמים; ואילו בפורים, אוחזים ברעשן מלמטה, כי אז נוצרה ההתעוררות מלמטה, בעת שמרדכי עורר את העם לחזור בתשובה, ומנהג ישראל תורה היא.

הרעשן שבתמונה, מכונה "רעשן ויזתא" והיה בשימוש בקהילות צפון אפריקה. כשהכו ברעשן זה נוצר רעש חזק, עקב מוטות העץ הרבים הממוקמים בו. הרעשן מעטר את אוסף הרעשנים ב'מוזיאון וולפסון' שב'היכל שלמה' בירושלים.

2. תמונה היסטורית - "הגדה לליל שכורים" - הגדה היתולית לפורים

שמחת פורים והרצון להביא כל אדם מישראל לבדיחות הדעת, הולידה ספרות רחבה של הגדות ומסכתות שונות לפורים, שנכתבו בצורה היתולית ומבדחת.

מאז המצאת הדפוס החלו להתפרסם מסכתות פורים שונות, פזמונים לפורים, הגדות, נוסחי קידוש וכדומה. ב"מחזור ויטרי" הידוע, פורסם קידוש בנוסח פורימי המתחיל במשפט: "ליל שיכורים הוא זה הלילה, לשמוח ביין הטוב ולגילה".

חלק מגדולי ישראל התנגדו לפרסום מסכתות פורים, מחשש לקלות דעת וזילות דברי חכמים. בין השאר מוזכרת ההתנגדות בספר "דבר שמואל" לרבי שמואל אבוהב ובספר השנוי במחלוקת "חמדת ימים".

"הגדה לליל שכורים" - הגדה היתולית לפורים

החיבור הראשון שפורסם, הינו "מסכת פורים" לר' קלונימוס בר קלונימוס, שנדפס בפיזה בשנת רע"ה (לפני כ-500 שנה!). החיבור נחשב כמשובח מבין כל חיבורי הפורים והוא יצא לאור במרוצת השנים בחיקויים שונים. חיבור דומה ל"מסכת פורים" פורסם בהנובר בשנת תר"ד, אך הוא נשרף כליל בפקודתו של הגאון רבי נפתלי אב"ד פוזנא, שהתנגד לתוכן הספר. 

הרלב"ג (רבי לוי בן גרשום) חיבר את "ספר חבקבוק הנביא על שגיונות, לקרוא בו בעת רצון ביומי פורים", ויניציאה שי"ב. ואחריו שורה ארוכה של חיבורים שונים לפורים.

"מסכתות פורים" נחשבות יקרי ערך עקב נדירותן הרבה ומעטרות ספריות רבות בארץ ובעולם.

3. פתגם השבוע

"ושאינו יודע לשתות, את פתח לו, שנאמר הרחב-פיך ואמלאהו"... ("מסכת פורים והגדה לליל שכורים", ורשה תר"ץ)

4. סיפור קצר

בקהילות רבות נהגו בחודש אדר למנות עליהם "רב פורים" בצורה היתולית, כדי לקיים את דברי חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". תחת הנהגתו של 'הרב', הצטרפו גם מנהיגי הקהילה ואף הרב לא הוציא את עצמו מן הכלל.

שנה אחת, החליטו בני הקהילה בעיר רודניק לחמוד לצון ושיגרו מכתב אל הגאון רבי אברהם, רבה של העיר אילינוב הסמוכה, ובו הודיעו לו על מינוי 'רב' ו'ראשי קהילה'. אל המכתב צורף סכום כסף כמשלוח מנות ובסוף המכתב נכתב, כי ב'פקודת' הרב הפורימי, על הרב מאילינוב להופיע ביום י"ד באדר בעיר רודניק, יחד "עם כל בני ביתו וכל חפציו מחוט ועד שרוך נעל"...

על המכתב התנוססה גם חתימתו של רב העיר, הוא הגאון רבי חיים הלברשטאם בעל "דברי חיים", שכיהן באותה עת כרב ברודניק.

כולם התייחסו אל המכתב כמהתלה והוא נשכח מלב. בעיצומו של יום הפורים, בזמן שבני קהילת רודניק היו עסוקים במצוות היום, נדהמו כולם לגלות מספר עגלות חונות בסמוך לביתו של רב העיר. מאחת העגלות ירד רבה הנערץ של העיר אילינוב ואחריו ירדו הרבנית וילדיהם. ראשי הקהילה לא ידעו את נפשם וחיש מהר אצו אל האורח כדי להבין את פשר הגעתו לעירם ביום הפורים.

ברוב ענווה ותום הזכיר להם רבי אברהם את תוכן המכתב ששוגר אליו לפני זמן מה ואמר: "חזקה עליי הוראתו של הרב מרודניק, שהוא גאון מפורסם, וקיימתי את הפסק כדין"...

הרב סיפר לראשי הקהילה ההמומים כי נטל עמו את כל חפצי ביתו, ואף התנצל על שלא הביא עמו את ספרי התורה אשר ברשותו, אותם לא רצה לטלטל...

5. בדיחה יהודית

בישיבת וולוז'ין נהגו לערוך משתה ושמחה ביום הפורים ברוב שירה וזמרה. בני הישיבה קיימו את מצוות "עד דלא ידע" ויצאו בריקוד ומחול. החריפים שבתלמידים, הראו את כוחם בדברי חידוד ובדיחה. שרידי הישיבה, התרפקו בערגה על זיכרונותיהם מהישיבה ונהגו לומר: "מי שלא ראה שמחת פורים בישיבת וולוז'ין, לא ראה שמחה מימיו"!

מנהג היה בישיבה למנות את אחד מחבריהם ל"רב פורים". 'הרב' היה דורש דרשות של הבל בדרך חידוד ופלפולי סרק, עוקר הרים וטוחנם, מכניס פיל בקופו של מחט ומוציא קופה של שרצים, פותח בכד ומסיים בחביתין - וכל המסובים נהנים ושוחקים.

פעם, פגע ה"פורים רב" מתוך שכרותו בכבודו של ראש הישיבה הנערץ, הגאון רבי נפתלי צבי ברלין - הנצי"ב. למחרת, בא התלמיד לפייס את הרב.

השיב לו הנצי"ב: "חלילה, אין לי עליך שום טינה. פתגם שגור הוא בפי הבריות 'מה שלפיכח על ריאתו לשיכור על לשונו'..."

"אלא שקשה לכאורה, מדוע צריך לבדוק את הריאה לאחר שחיטת הבהמה? הרי ניתן להשקות את הבהמה יין לפני השחיטה וכל מה שעל הריאה יראו על הלשון? אלא מכאן אתה למד, שכלל זה נכון רק באדם ולא בבהמה"...

6. מושג ביהדות - ביטויי לשון פורימיים

חג הפורים העשיר את לשון הקודש בפנינים וביטויים שונים.

פעמים רבות משתמשים בביטוי: "לֹא מֵאַהֲבַת מָרְדְּכַי אֶלָּא מִשִּׂנְאַת הָמָן". מקור הביטוי מהמובא במגילה, שכאשר נדדה שנת המלך אחשוורוש ביקש להביא לפניו את ספר הזיכרונות ומצא כתוב על מרדכי שהצילו. שאל המלך את עבדיו: "מַה-נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדְּכַי"? והשיבו: "לֹא-נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר". ומובא בגמרא שתשובתם היתה: "לֹא מִפְּנֵי שֶׁאוֹהֲבִין אֶת מָרְדְּכַי אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁשּׂוֹנְאִים אֶת הָמָן", ומכאן מקור הביטוי.

הביטוי "עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת" שגור בפי רבים, ועמו מבקשים להביע נכונות מלאה לבקשה. מקור הביטוי מהמגילה, כאשר אחשוורוש הציע לאסתר לקיים את בקשתה עד חצי המלכות, אך חז"ל במסכת מגילה מדגישים שדברי המלך אינם מהווים הסכמה מלאה לבקשה: "חֲצִי הַמַּלְכוּת וְלֹא כָּל הַמַּלְכוּת". הרי לך ביטוי שהשתנה ממשמעותו המקורית.

הכינוי "פּוּרִים קָטָן", אינו כינוי עתיק. במקורותינו הוא מכונה בשם "פֶּסַח שֵׁנִי" או "פִּסְחָא זְעֵירָא". מתחילת תקופת האחרונים אנו מוצאים בספרים שונים את הביטוי "פורים קטן", המהווה ביטוי דומה ל"פסח שני".

7. שו"ת בהלכה – פרשת זכור

שאלה: על מה צריך להקפיד בקריאת 'זכור'?

תשובה: לדעת רוב הפוסקים, קריאת זכור ומעשה עמלק, הינה מצווה מדאורייתא. לפיכך יש להקפיד בקריאה זו יותר מאשר בקריאה הרגילה של שבת קודש ושני וחמישי, אותם תיקן משה רבנו, ועליהם תיקן עזרא הסופר שיהיו שלושה עולים לתורה ושלא יקראו פחות מעשרה פסוקים, וכן הוסיף שיקראו בשבת במנחה.

א. יש להקפיד לקרוא מספר תורה המהודר והמוגה ביותר שיש בהיכל.

ב. יש לקרוא בדקדוק רב, בביטוי האותיות בבהירות והטעמת המלים והטעמים בקול רם וצלול, כדי שכולם ישמעו היטב.

ג. על הקורא בתורה לכוון להוציא ידי חובה את השומעים, וגם עליהם מוטלת החובה לכוון לצאת ידי חובת זכירת מעשה עמלק וזכירת מחיית עמלק.

ד. אין להעלות לתורה לקריאת "זכור" קטן שלא הגיע למצוות, לעומת המפטיר בדרך כלל שמעלים אפילו קטנים.

ה. נוהגים לקרוא את תיבת "זכר" בצירי ולחזור ולקרוא אותה בסגול, מפני שאיננו יודעים את הניקוד הנכון אם היא נחשבת כמלה נסמכת שהצירי הופך לסגול.

ו. לגבי נשים אם חייבות בקריאת זכור, יש מחלוקת הפוסקים אם זה זכירת מעשה עמלק כרוכה במצוות מחיית עמלק, ובשתיהן נשים פטורות, או שהן חייבות רק בזכירה. לכן, אשה שיש באפשרותה לבוא לבית הכנסת לשמוע קריאת זכור, תעשה זאת ותבוא עליה הברכה. ואם אינה יכולה להגיע, יכולה לסמוך על דעת המקילים.

 

בעריכת מתתיהו דייטש-אשכנזי, עורך העלון והספר רב-המכר "שַׁבָּת טִישׁ".

פורסם בעיתון "גוט שבת" היוצא לאור ע"י ביהכנ"ס המרכזי "מארינה רושצ'ה" במוסקבה, רוסיה.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (82 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

יומן "שנה וברכותיה" לשנת תש"פ - הרבנית ימימה מזרחי

65לרכישה

מוצרים נוספים

ערכת חזרה ללימודים לבנות - חיים ולדר וילדות מספרות על עצמן

ערכת חזרה ללימודים לבנים - חיים ולדר וילדים מספרים על עצמם

ערכת חזרה ללימודים - מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 3 - חיים ולדר

60 גיבורים - הרב יוסף ברוק

סדר הדורות הקצר - הרב שלמה בניזרי

לכל המוצרים