שירה כהן

אי אפשר לחזור סתם לסדר היום אחרי חתונה כזו: דודו כהן מראיין את הכתבת שירה כהן על סיפור ההיכרות שלה עם בן זוגה, אחרי 17 שנות שידוכים - באתר שבע ברכות. אל תפספסו 

איך מסכמים 17 שנות שידוכים שהגיעו לקיצן בסוף טוב - חתונה עם אדם שאני באמת, אבל באמת, אוהבת? שירה כהן בטור מסכם - שרבים מכם חיכו לו, לרגל נישואיה

"לעתים המסר שברצוננו להעביר, מעביר אותנו על דעתנו - פשוט כך. תפיסת עולם של כתב הופכת להיות משהו אחר כשהוא מתיישב מאחורי המקלדת, וכשהמילים עומדות לפקודתו ואומרות 'אמן' על כל מה שהוא רוצה להגיד. אז אני מבקשת סליחה". שירה כהן, כתבת בכירה באתר הידברות ומעבירת סדנאות לרווקות ב'קמפוס היהודי' של הידברות - מסכמת שנה

אלול ממשיך. החיפוש עוד לא נגמר במציאה, אבל באלול הזה אני כבר מרגישה אחרת, ויודעת ש'עליתי על הגל הנכון'. מה הוביל לזה, ולמה אסור לנו להמשיך ולהתבוסס בחיפוש? 

כל אחד מאיתנו הוא 'צליל' קטן בסימפוניה אדירה של צלילים, שברא הבורא יתברך בעולמו. לכל אחד מאיתנו יש את הדרך הייחודית שלו, את הייעוד שעמו נברא כדי לפעול פה בעולם. בעזרת לבו ונשמתו, 'הצליל' הקיים, מפיק מתוכו אינספור צלילים נוספים, וגם אם לא כולם מושלמים, הם שלו. ולכן הוא צריך לשמוח בהם, גם אם 'הלב הסומא' מוביל אותו לעתים, לכבישים סואנים... ככלות הכל, כל הצלילים 'נוסעים' לאותו מקום

כמו השמש, גם אנחנו - לעתים 'זורחים' ורוקדים משמחה, לעתים 'שוקעים' בהרהורים נוגים. 'ימי השנאה והאהבה', קורא לזה הרב וולבה זצ"ל בספרו 'עלי שור'

שירה כהן: "שיר זה מוקדש לכל הרווקות המחפשות, הדומעות, המבולבלות, הקרובות לייאוש חלילה. שיר זה מוקדש לכל הנשמות התועות שאבדה להן הדרך אל עצמן. שיר זה מוקדש לתקווה ולאמונה. כן. לתקווה ולאמונה, שיום אחד זה יקרה. יום אחד עוד יימצא לך - הזיווג שלך"

שירה כהן: "מי זה ששמע את התפילה החרישית / מתוך מעיי זעקתי, והיא כל כך אישית / מי זה שלמד שביליי - בעל פה, ללא מפות? / ממיטיבי הלכת הוא, הן זאת אפשר לראות"

שירה כהן: לא. כבר אין שאלות, ודמעות מהולות בדממה/ לא. לא עוד אפציר שתיתן הצרי לנשמה/ הן ידעתי כי בי אדוני השבילים שבחול/ הן ידעתי שאם אחזור - אקבל את הכל"

שירה כהן: "כמי שמקורבת בכל ליבה אל נושא השואה, כתבתי את השיר לאות הזדהות עם אחת מן הניצולות - ששכלה את אחותה בת השבע, בסלקציות באושוויץ"