כל התכנים של יוכי דנחי

אז מה עושים כדי לא לייצר קנאה בין אחים? מי בכלל אמור להחליט? איך תוכלי לדעת מתי כן להתחשב בדעותיהם של הילדים ומתי לא?

אם יש לך ילד כזה בבית או ילדה כזו שהם יותר מידי קפיצים ותזזיתיים וקשה להם לקבל סמכות, אל תתחמקי מזה

בד"כ אנחנו חושבות שהילדים לא מקשיבים ולא משתפים פעולה, וזה מה שגורם לנו להיות חסרות סבלנות וכעוסות. אך ברוב המקרים זה הפוך בדיוק

איך מקבלים ואיך מתייחסים למישהו שהוא לא כמוני? שהוא שונה או מוזר, או סתם כך לא כמו כולם?

אפשר להבין אותם, את הילדים המתוקים הללו, שכל כך רוצים ללכת, לנסוע, לטייל, להשתחרר וליהנות. אז צריך לתאם ציפיות

יש לי הצעה בשבילך, שיכולה לפתור לך חלק גדול מהחשש של "מה יהיה, הגיע החופש הגדול..."

למה הילדים בוכים בלי הפסקה, ולמה ניסיונות ההרגעה של אמא לא עוזרים להם? מה שהילד שלך באמת צריך

אם הילדים יתרגלו לשמוע בקולך, לא תצטרכי להיות ה"שוטרת" שלהם. נשמע פשוט, נכון? בואי להתחיל

למה צריך להגיד 10 פעמים, לדבר, להסביר ולשכנע? למה הילד שלי לא יכול פשוט לעשות מה שמבקשים ממנו?

"למה לא להסביר לילד? מסכן, לפחות שיבין למה החלטתי כך..." האם הסברים באמת מועילים לנו?

סוד ההמתנה – הסוד שייתן לילדים שלך, בתת המודע, את ההבנה והתחושה של הסמכות, וגם יעודד אותם לומר "תודה"

האם בקשת סליחה מילד מורידה מהערך שלי כאמא? יוכי דנחי מסבירה למה לא, ממש לא

מה טוב בהתפרצויות הכעס של ילדים, ואיך אפשר לסייע לילד לפתח עצמאות מבלי להרשות לו לדבר בצורה לא מתאימה?

היא אמרה: "בחינוך הדתי-חרדי מקפידים עם הילדים יותר מידי, ובסוף, כשהם גדלים - הם בועטים בהורים שלהם ומצפצפים על הכל, וזו תוצאה של חינוך קשה". שאלתי אותה: "ומהו חינוך לא קשה?"

ניקיונות, קניות, ריצות והספקים וגם עם כל הילדים בבית באמת יכולים להיות לא קלים. אז איך הופכים את ההכנות לפסח לזיכרון נעים ומהנה?

ממה נובעות הבחירות שלי, ולמה אני מחליטה לעשות משהו אחד – אבל בסוף עושה משהו אחר לגמרי?

הרבה פעמים, בלי לשים לב בכלל, אנחנו מנסות לחקות כל מיני אנשים וכל מיני התנהגויות, ומסתירות את מי שאנחנו באמת - כי להיות מי שאני זה מבייש, זה לא מספיק מוצלח

עומס המטלות והריצה ממקום אחד לשני משאירים אותך בלי טיפת סבלנות. אפשר לשמוח עם הילדים באמת, גם בפורים?

הילדים מביאים את השיחות על פוליטיקה ועל התרחשויות עכשוויות אל הבית. איך מנתבים את השיחות האלה לכיוונים חיוביים, ללא לשון הרע?

האם אני, אמא, צריכה להיות רכזת חברתית האחראית על משחקי חברה, או אולי להיות צוות הווי ובידור של הילדים שלי כדי שלא ישעמם להם?