כשבאים לעסוק בחינוך, אי אפשר בלי מבט שכזה, שרואה את שורש הטוב, מצליח להתעלם מהביטויים הקשים שלו ומצליח לשקף ולקדם את הנערים, שיראו גם הם את הטוב שבהם, שיתחברו אליו, שימצאו דרכים אלטרנטיביות לבטא ולממש את כל הטוב הרב שבהם
המבט מייצר מציאות. לכן ביכולתנו לבחור להיות משני מציאות, מעודדי התפתחות חיובית, דרך שינוי המבט. כך אומר הבעל שם טוב בפירושו למגילת רות
ניסיתם פעם לדפוק בורג עם פטיש? זה יכול רק לשבור אותו: קשר חם עם ההורים - זה החיסון והתרופה כנגד כל הצרות
מה עושים כשילד לא מתאים למוסד? איך אפשר למנוע נשירה? ומה עלינו לעשות כהורים, כדי שזה לא יקרה? ואיך מתנהגים עם ילד מכעיס בעבותות של אהבה?
אין ספר רפואה שמדגיש כמה חשוב לנשום, כי זה מובן מאליו. כך בדיוק גם אהבת ה' אותנו
כל דור ודור ניתן לו תפקיד מיוחד. לא רק להעתיק, אלא להרחיב ולהוסיף
זה מחייב וזה לא קל, אבל כדאי להתאמץ לנצל את הימים לחוויות משפחתיות חמות. הרבה "אקשן דקדוּשה"
הקב"ה מאמין בנו. כוחו של היהודי, אפילו השפל ביותר, עוד ינצנץ ויחזור
כיצד הצליח אהרן הכהן לקרב את כולם? ואיך נהיה מתלמידיו?
מה הופך אדם למנהיג? ואיפה זה פוגש אותנו, בעלי התשובה?
אנחנו צריכים להסתכל על ילדינו ללא שיפוטיות, ולעודד את הטוב - כפי שעשו אחרים עבורנו
איך משחררים את הניצוצות החבויים מאחורי לב האבן האטום?
למרות הצורך ללמוד ולקבל, מבחינה תרבותית צריך להפעיל שיקול דעת: לא כל הנהגה ראויה לחיקוי
חשוב לדעת שלא כל מסירות נפש הקשורה לעבודת ה' אכן רצויה לפני הקב"ה
אפילו עם ישראל בשיא תפארתו, בעודו יוצא לארץ לא זרועה, עדיין יצטרך להתמודד עם געגועיו לשומים ולבצלים
כל הצדדים השליליים שכל כך קל לנו לראות בזולת - הם השתקפות של צדדים שקיימים בנו
נוער נושר - איך מצליחים לחנך ולהשפיע על בני הנוער, בשלב הביניים הרגיש הזה של חייהם?
איך מצליחים לחנך ולהשפיע על בני הנוער, בשלב הביניים הרגיש הזה של חייהם?
דווקא אותן מעלות של מסירות הנפש וההכרה בהבלי העולם טומנות בחובן בעיה חדשה: היצר הרע לובש עבורנו זהות חדשה
לא המחייבים החברתיים הם אלה שמחזיקים אותנו במערכת הדתית. אנחנו פה בשביל הקב"ה
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה
