מוסכם בין שיטת משפט התורה למשפט הכללי שיש חובה ללמד זכות על נאשם, חובה להגן על החברה מפני עבריינים, אבל חובה להיזהר שלא להרשיע חף מפשע. שתי השיטות שונות במהות, מבחינת תפקיד השופט בעשיית הצדק. לפי משפט התורה השופט אקטיבי, ולפי המשפט הכללי הוא פסיבי. במשפט הכללי השופט מסתפק בסנגוריה של הנאשם ע"י בא כוחו. במשפט התורה גם השופט חייב ללמד זכות, כדי שהוא יהיה מסוגל לדון דין צדק וגם שהצדק יראה. כך יוצא במשפט הכללי לא תמיד הצדק נראה, ויש שלפעמים נוצר משבר אימון במערכת המשפטית.