1
00:00:02,408 --> 00:00:04,525
כל אדם עובר בחיים

2
00:00:04,997 --> 00:00:08,409
תקופות יותר טובות, תקופות פחות טובות.

3
00:00:08,602 --> 00:00:13,770
יש זמנים שאדם מרגיש צער גדול
על איבוד כסף בעסקה כושלת

4
00:00:13,795 --> 00:00:15,325
או שכסף נפל ברחוב

5
00:00:15,438 --> 00:00:18,331
או חס ושלום גרוע מזה,
אובדן של אדם קרוב משפחה,

6
00:00:18,752 --> 00:00:20,648
ואז ההרגשה היא הרגשה מאוד קשה,

7
00:00:20,767 --> 00:00:23,651
תחושה מאוד עצובה, מתכנס בתוך עצמו.

8
00:00:24,343 --> 00:00:26,245
השאלה, איך מתמודדים עם מצבים כאלה?

9
00:00:27,205 --> 00:00:30,414
יש יסוד גדול שברוריה,
אשתו של רבי מאיר בעל הנס,

10
00:00:30,423 --> 00:00:33,229
לימדה אותנו, כשהאדם אומר לעצמו:

11
00:00:33,238 --> 00:00:35,530
כל מה שיש לי בחיים זה לא שלי,

12
00:00:35,819 --> 00:00:38,571
זה פיקדון שהקב"ה הפקיד בידי.

13
00:00:38,714 --> 00:00:40,527
מי שמרגיל את עצמו בצורה כזו,

14
00:00:40,642 --> 00:00:44,330
שהוא אומר "הכסף הוא פיקדון,
הדירה פיקדון,

15
00:00:44,420 --> 00:00:47,250
"הרכב פיקדון, הילדים פיקדון,

16
00:00:47,331 --> 00:00:50,690
"כל מה שיש לי בחיים זה הפקדה
שהקב"ה נתן לי לזמן מה",

17
00:00:51,281 --> 00:00:55,651
אדם כזה, גם אם חס ושלום קורה לו
שפתאום הלך כסף, קרה משהו,

18
00:00:55,659 --> 00:00:57,552
במקום לכעוס למה זה הלך,

19
00:00:57,580 --> 00:01:02,090
הוא מודה לקב"ה על כל התקופה הטובה
שזה כן היה אצלו בידיים,

20
00:01:02,348 --> 00:01:04,090
כי הוא קיבל פיקדון מבורא עולם.

21
00:01:04,611 --> 00:01:09,165
מספרים על הרב אברהם זלמנס,
הוא לימים היה ראש ישיבת נובהרדוק.

22
00:01:09,416 --> 00:01:11,598
אבל בצעירותו היה בחור שלמד בישיבה,

23
00:01:11,598 --> 00:01:14,607
ואז בתקופה שלפני השואה
היה עוני עצום בישיבות.

24
00:01:14,779 --> 00:01:19,168
הישיבה זה היה רק מקום שלומדים
ומי שרוצה ישן על הספסלים בבית המדרש.

25
00:01:19,274 --> 00:01:22,168
וכשהוא למד בישיבה המקסימום שיכל להשיג,

26
00:01:22,322 --> 00:01:26,407
שכר מיטה באיזו אכסניה
שהייתה שייכת לאישה אחת אלמנה

27
00:01:26,466 --> 00:01:30,890
וההסכם שלה: הוא מקבל
כל ארוחת צהריים פרוסת לחם וחמאה.

28
00:01:30,997 --> 00:01:32,142
זו ארוחת צהריים קבועה.

29
00:01:32,152 --> 00:01:35,890
כך במשך חודשים היה יושב,
מגיעה ארוחת צהריים, אוכל לחם וחמאה

30
00:01:35,946 --> 00:01:36,805
ומזה מתקיים.

31
00:01:37,051 --> 00:01:38,462
מסירות גדולה לתורה.

32
00:01:38,791 --> 00:01:43,080
יום אחד, היא כרגיל כמו כל יום
הניחה לו בצלחת את החתיכת חמאה,

33
00:01:43,111 --> 00:01:45,080
פרוסת לחם, כמו ההסכם שהיה.

34
00:01:45,216 --> 00:01:50,050
הוא קצת איחר, המשיך ללמוד.
והנה נכנס חתול מהחלון ואכל את החמאה.

35
00:01:50,340 --> 00:01:51,893
בא אחרי חצי שעה, שעה,

36
00:01:51,906 --> 00:01:54,580
כשנכנס היא אומרת לו בצער גדול:

37
00:01:54,591 --> 00:01:57,168
אני מצטערת לומר לך,
היום אתה אוכל לחם לבד,

38
00:01:57,235 --> 00:01:59,164
החתול אכל את החמאה שלך.

39
00:01:59,241 --> 00:02:01,611
הוא אמר לה: מה פתאום,
חתול לא אכל את החמאה שלי.

40
00:02:01,714 --> 00:02:03,611
היא אומרת לו: תאמין לי,
 אני לא עובדת עליך.

41
00:02:03,675 --> 00:02:06,608
היא חשבה שהוא רוצה
להוציא ממנה עוד חתיכת חמאה.

42
00:02:06,696 --> 00:02:07,605
הוא אומר לה: זה לא נכון,

43
00:02:07,725 --> 00:02:09,085
חתול לא אכל את החמאה שלי.

44
00:02:09,189 --> 00:02:10,619
היא חוזרת והוא חוזר.

45
00:02:10,619 --> 00:02:12,841
בסוף אמר לה: תביני מה אני מתכוון,

46
00:02:12,862 --> 00:02:15,810
אם החמאה הייתה שלי,
החתול לא היה אוכל אותה.

47
00:02:15,820 --> 00:02:18,128
אם החתול אכל, זה חמאה של החתול.

48
00:02:18,235 --> 00:02:21,807
הקב"ה מראש קבע
שהחמאה הזו מיועדת לחתול.

49
00:02:21,834 --> 00:02:22,882
אז מה יש לי להצטער?

50
00:02:23,124 --> 00:02:27,151
אדם שחי מתוך אמונה וידיעה
שהכול בהשגחה

51
00:02:27,179 --> 00:02:30,493
ואין אדם נוגע במוכן לחברו
אפילו כמלוא נימה,

52
00:02:30,702 --> 00:02:33,725
אדם שחי בצורה כזו, גם אם
הוא רואה שיש לו עסק,

53
00:02:33,868 --> 00:02:35,010
יש לו חנות נעליים,

54
00:02:35,179 --> 00:02:38,681
הוא תמיד היה יחיד, בכל הרחובות
שבסביבה כולם קונים ממנו,

55
00:02:38,896 --> 00:02:40,681
הוא רואה, עכשיו בא מתחרה, פתח ממול,

56
00:02:40,837 --> 00:02:42,410
באופן טבעי זה צובט לו את הלב.

57
00:02:42,419 --> 00:02:44,967
מה יהיה? הוא ייקח לי לקוחות,
ומה יהיה עם הפרנסה?

58
00:02:45,066 --> 00:02:48,382
אבל אם הוא חי מתוך אמונה
שמה ששלי זה שלי

59
00:02:48,395 --> 00:02:49,465
והוא לא יוכל לנגוע בזה,

60
00:02:49,482 --> 00:02:51,770
מה ששלו זה שלו,
אני לא אוכל לנגוע בזה,

61
00:02:51,866 --> 00:02:53,654
מאותו רגע איך הוא מרגיש?

62
00:02:53,666 --> 00:02:57,017
הוא מסתכל על החנות של הנעליים
כאילו פתחו שם בית מרקחת.

63
00:02:57,028 --> 00:02:59,810
מי שנכנס אליי לא נכנס אליו,
ומי שנכנס אליו לא נכנס אליי.

64
00:02:59,819 --> 00:03:00,931
זה לא קשור אחד לשני.

65
00:03:01,051 --> 00:03:02,630
לא בא אחד על חשבון השני.

66
00:03:02,882 --> 00:03:07,377
כך גם כשהאדם חי באמונה,
אפילו אם פתחו חנות דומה

67
00:03:07,611 --> 00:03:08,709
אבל הוא אומר לעצמו:

68
00:03:08,724 --> 00:03:10,992
"הכול בהשגחה, מה ששלי זה שלי,

69
00:03:11,038 --> 00:03:12,387
"מה ששלו זה שלו",

70
00:03:12,425 --> 00:03:15,485
וממשיך לחיות מתוך שמחה וטוב לבב.