שו"ת התניא: איך אני יכול להאמין במשהו שאינני רואה?
קשה לי להאמין שאצליח להביא את עצמי ליראה. באופן טבעי, אני מאמין רק במה שאני רואה. את א־לוהים - אני לא רואה!
קשה לי להאמין שאצליח להביא את עצמי ליראה. באופן טבעי, אני מאמין רק במה שאני רואה. את א־לוהים - אני לא רואה!
אני אוהב את ה'. יש לי הרבה על מה להודות לו. אבל ליראה אני לא מתחבר. למה צריך לעבוד את ה' דרך פחד?
מהי בדיוק כוונה בתפילה? מה אני אמור להרגיש כשאני מתפלל?
מטרידה אותי העובדה שהשורה התחתונה היא מצווות מעשיות. מה עדיף: להשקיע במודעות עמוקה וברגש חי, או לדבוק במעשה השטחי וה'יבש'?
עם כל הדיבורים על הכוח העצום של המצוות, מה עם התורה? חשבתי ש"תלמוד תורה כנגד כולם"?
בפרק הזה אדמו"ר הזקן עוסק לא במהות הנפש אלא בתוצאות בחירותיה. לא ביכולת שלנו להשתחרר ולהינתק מכל רע שעשינו, אלא במה שיהיה בסופו של הרע הזה ובדרך שבה יתוקן
למה ביהדות כל הזמן מבקשים ממך כסף לצדקה? אני אוהב את הדת שלי רוחנית לגמרי, בלי כספים, בלי תרומות ובלי התרמות
אם ה' נמצא גם בעולם הזה, מדוע אי־אפשר לראות/לתפוס אותו?
זה אדיר, אבל לא מציאותי. אני לא מרגיש את נוכחותו של ה' בחיים שלי. כנראה אני פשוט לא ברמה המתאימה.
הסברת לי כבר למה רשימת הדרישות שעבודת ה' מציבה לפני היא לא סיבה לדיכאון. נניח. אבל לא להיות בדיכאון זה לא מספיק, אני רוצה שמחה!
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה