תרבות דיבור
מלקחי הפרשה: גם כאשר אתה כועס ובצדק כיעקב, עדיין עליך לשמור על לשונך לבל תתבטא בצורה שאינה הולמת
מלקחי הפרשה: גם כאשר אתה כועס ובצדק כיעקב, עדיין עליך לשמור על לשונך לבל תתבטא בצורה שאינה הולמת
תאמין לי שאני יודע למה אני בגלות. הקטיושה המתוקה שלי היא בת קול משמים שלימדה אותי לקח: לעולם יהא אדם וותרן בממונו. כשם שגרמתי לגלות ופיזור של המשפחה המורחבת שלי, קיבלתי גלות בעל כורחי
לבלעם בוער לנצח את עם ישראל, ומכיוון שהוא מאד חכם ברור לו משהו שהלוואי והיה ברור לנו: הוא יודע שעם ישראל הוא עם מוזר. רק פונה לאלוקיו והוא מיד מושיע אותם. לכן הוא מוצא פתרון מקורי...
לאורך מאות בשנים הצליח העם היהודי לשרוד כמיעוט קטן הפוסע כנגד הזרם. כיצד הוא עשה זאת? העם היהודי, מסתבר, לא חדל לרגע להאמין בביטחון מוחלט בנכונות דרכו. מה איתנו? האם גם אנו יכולים להאמין במאת האחוזים שמה שאנו רואים זו אכן המציאות הנכונה? האם יש בכלל דבר כזה "אמת מוחלטת" שאנו יכולים להיות בטוחים בה?
כשאת מחשיבה את עצמך, את גורמת למחסום בינך לבין הקב"ה. רק כשאת ככלי ריק יש מקום לברכת ה' לחול
רבבה של אנשים, בתוכם גם אלפי יהודים, קיבלו את חייהם במתנה בזכות התפילין של דייוויד מילר, וליתר דיוק, בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצווה יקרה זו
משהו קורה בעולם עכשיו, משהו גדול, איראן והנשק האטומי הם רק הפתיח... אבל - זה בדיוק מה שאנחנו צריכים!
"אני מאמין להכל... אל תשכח סימון, את הפסוק הנפלא האלוקי של דוד המלך "סור מרע ועשה טוב". ברגע שנכרתה ממנו הערלה, סר ממנו הרע, ומה נותר לו לעשות? רק טוב
מחשבות, מחשבות... מתרוצצות במוחנו ללא הרף. האם שמנו לב מה הן אומרות? ואף אם נטה אוזנינו ונשמע, האם באמת יש לנו אפשרות לנתב אותן ולשלוט בהן? שרה יוסף, מחברת הספר "במחשבה תחילה" חושבת שיש לנו אפשרות לעשות זאת, ואפילו די בקלות קבלו כיווני מחשבה
ההתבוננות בציצית גורמת לאדם להיזכר במצוות ולא לתור אחרי הלב והעיניים. חז"ל אף אמרו בגמרא שכאשר רואים את צבע התכלת שבציצית, מעורר הדבר במחשבתו של האדם מראה הים והשמים וכסא הכבוד של הקב"ה, ובצורה זאת הוא נשמר מן החטא
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה