ששש... שתיקה!
כוחו של הדיבור עצום. אך כבר גילו לנו רבותינו כי "מילה – בסלע, שתיקה – בתרי". על הכוח שמעבר למילים
כוחו של הדיבור עצום. אך כבר גילו לנו רבותינו כי "מילה – בסלע, שתיקה – בתרי". על הכוח שמעבר למילים
מילה אחת השתנתה בדברי יעקב לעומת דברי עשו. אך מהמילה הזאת אפשר ללמוד תפיסת עולם שלמה של המציאות
"בנתניה מתקיים סמינר יהדות, כפייה דתית לשמה. אתה תהיה הבלש, ותחזור משם עם כתבת צבע עסיסית בת 3,000 מילה"
בפרשתנו, פרשת חיי שרה פותחת בפסוק "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". התורה מצמצמת מאוד במילים, כל מילה וכל אות מלמדים אותנו מסר לדורות, מהו פשר אריכות הדברים, למה לא נכתב "ויהיו חיי שרה מאה עשרים ושבע שנים"?
כידוע, אין מילה מיותרת בתורה. אם כך, לשם מה היא כותבת את תפריט הסעודה שאברהם הגיש בפני המלאכים? סתם לתת לנו מושגים קולינריים?
אני מסתובב ליד הר האפר, ליד הררי הנעליים והשערות, ואיני מסוגל לקלוט במוחי את גודל הזוועות... מילה אחת ניצבת מול עיניי הדומעות: איך? איך ילודי אישה, שהצטיירו בעולם כ"נאורים", התנהגו יותר גרוע מחיות טרף?
על עוצמתו של עידוד התלמידים, ועל ההשפעה שיש לנו ההורים והמורים בעצם אמירת מילה טובה לכל תלמיד ותלמיד - במאמר שלפנינו
באותן שעות ארוכות של שתיקה בעל כורחו, הוא חשב על עצמו, על חייו, על תכלית חייו, על מי ברא את העולם, ואיך ברא, ולמה ברא, ומדוע התאונה הזו נכפתה עליו, ולמה הוא שותק ולא יכול לפלוט מילה מפיו. מי משתיק אותי?! הדממה הפנימית חוללה בו זעזוע וטלטלה
מילה טובה או גערה? מה היחס הנכון שיש למחנך לנהוג בתלמידיו?