איזה אומץ יש לחתול מול תנין. צפו
החתול האמיץ שלנו לא פחד מהיצור האימתני שיצא מהים, הסתכל לו בעיניים ואפילו הצליח להבריח אותו. מדהים
החתול האמיץ שלנו לא פחד מהיצור האימתני שיצא מהים, הסתכל לו בעיניים ואפילו הצליח להבריח אותו. מדהים
"אני בוכה כל הזמן לקב"ה שיעזור לי לקיים את המצווה החשובה הזו, ולכבד אתכם, אבל בסופו של דבר, קשה לי לכבד אתכם וקשה לי שלא לכבד אתכם. הלוואי שהייתי מסוגלת להסתכל לכם בעיניים ולהגיד: "אבא, אמא ,אני אוהבת אתכם, וכל האי כיבוד הורים שלי זה מכאב וקושי גדול! ואני מבקשת סליחה מעומק ליבי..." – מכתב טעון שממוען אולי לכל ההורים באשר הם...
"פגשתי פעם בחורונת חמודה שהיה לה קשה לקבל את הדברים. היא הבטיחה לי בעיניים נוצצות, שאצלה זה לא כך והם אפילו הבטיחו זה לזו להינשא. חצי שנה אחר כך היא הגיעה כאובה להודות, שהבינה מאוחר מידי שאלו לא סתם סיפורים" – פנינה לשם בטור מיוחד על פיתויים ואהבת אמת. טור רביעי בסדרה
"הייתה לה אימא מבוגרת, שהיא הייתה מאוד קשורה אליה. פתאום האימא קיבלה שבץ ובמשך ארבע שנים שכבה כמו צמח. לא מגיבה. לא מתעוררת. לא כלום. אחר כך היא חטפה זיהום ומתה. היא לא יכלה להתאושש, זה סתר את כל התפיסות שלה. היא סבלה ואפילו לא פתחה את העיניים בחיוך אחד מאיר של סוף, וזהו. נעלמה. מה זה? למה היא לא יכלה למות יפה?" – חיה הרצברג בטור על מה שנראה לנו טוב, ועל טוב אמתי
"בעוד היא כבר צברה כמה וכמה 'חוויות', בסיטואציות שונות – לי זה עוד היה זר. היא סחבה איתה אכזבות, כאבים, חרטות על קשרים, שרק התעצמו מהעובדה שהיא נתנה להם את כל מה שיש לה, למרות שהם היו נצלנים, שקרנים או סתם לא יציבים. בעוד אני חיכיתי, בעיניים בורקות, לזה שיצליח לגרום לי לרצות להיות אתו כל החיים" – פנינה לשם בטור חשוב על אהבה וניצול. טור שלישי בסדרה
"אחרי יום של הרצאות אחת אחרי השנייה, אני לא מסוגלת להכיל יותר מידע, ועולה לחדר במלון. מסתכלת בראי, ומתחילה לבכות במשך חצי שעה. ואז, מגיעה עת רצון שבה הקב"ה מגלה לי אותו. חיים שלמים עוברים לי מול העיניים, ופתאום אני מבינה שהכל היה מהלך אחד שלם, שיביא אותי עד לרגע הזה. שאבא היחיד שחיבק, מחבק ויחבק. שאני לא לבד" – חן אורן, שחקנית לשעבר, בתיאור מרגש למדור 'חוזרים כותבים'
סופר 'מקור הברכה' בצפת. כולם, כולל אני, מחכים בתור עמוס לעייפה, ומתבוננים בריכוז בקופאית הזריזה ומאירת העיניים, שלא שכחה גם לצרף חיוך לעומת הלקוחות המזיעים. לפתע נעצרה העבודה, ותשומת לבה של הקופאית הופנתה לשתי ילדות קטנות, שבקול דק ושקט שאלו: "יש לכם אולי כוס מים?"
"ואז, ברגע אחד אני לוקחת נשימה עמוקה, מתחברת אליך, ונגמרות לי השאלות. כשאני מצליחה להסתכל על הדברים בעיניים של אמונה, גם הכאב שלי מקבל חיבוק גדול ונרגע. אני מבינה שאני קטנה מכדי לדעת למה, אבל מנסה להמשיך להאמין בכל כוחי, שיום אחד גם הישועה שלי בוא תבוא. שגם אני אזכה להתחתן יום אחד ולהקים בית נאמן בישראל"
בפוסט שהעלתה רננה מאיר לעמוד הפייסבוק שלה, היא פונה לאמה דפנה הי"ד, ומתארת את אירועי הטרור האחרונים. "לראות את פדיה ותהילה עם עיניים קרועות, כי הם ראו הורה, בדיוק כמוני, מוסר את נשמתו חזרה"
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה