שלום בית

"אל תצפי לזה שהוא יחשוב לבד ויחזיק את הבית והילדים באותה צורה שאת מחזיקה אותם, כי אני מבטיחה לך שאת תתאכזבי", עניתי. "אז זהו? אני אמורה להשלים עם זה שזה המצב שיישאר? כל הבית הזה יהיה עלי?"

"כשאת מסכימה להיות עם הכאב, את נותנת לכאב להוביל אותך לבירור הנקי והפנימי של – איך היית רוצה להרגיש? איך היית רוצה שיתייחסו אליך?"

הגמרא עוסקת בקביעה של המשנה "אין מוציאין למלחמת הרשות – אלא על פי בית דין של שבעים ואחד". לפי זה, מלחמה אינה רק עניין של המלך, הוא לא יכול להחליט מתי יוצאים למלחמה, אלא צריך לבקש רשות מהסנהדרין. מנין למשנה שכך הוא פירוש הפסוק?

כל עוד הבעיות תשארנה בעיותיו של האחד, גם אם יהיה רצון מצד זולתו בשינוי לטובת בעיותיו של בן זוגו, שינוי זה יהיה קוסמטי וזמני, כי שינוי מהותי ועמוק מתבצע אך ורק כשהבעיה היא של שניהם

"לפעמים צריך דווקא לשנות, כשהאמת לא יועיל אלא יזיק, כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ואילו מה שנראה כשקר מביא לתכלית האמת"

"אני צריכה להרגיש שאני חשובה לך, ולכן אתה ממש רוצה להקשיב לי. אני רוצה להרגיש שאני נשארת העניין, וזה לא יכול לקרות כשאתה מיד הופך להיות הקורבן והמסכן. אני צריכה שתישאר איתי"