ידידיה מאיר

שתי משפחות לא יצאו נגד המערכת ולא אמרו שהן לא מאבדות תקווה ומבחינתן הבן עדיין חי, אלא הרכינו ראש מול המציאות המרה והחלו לשבת שבעה. איזה ניסיון קשה. נדמה לי שמדינה שלמה הסתכלה על האיפוק הזה ואמרה תודה

נכון שגם אתם מרגישים שמשהו משתנה בעם שלנו? שמשהו זז? שבמקום לדבר על ריאליטי אנשים מדברים על המציאות? שכולנו עצובים יותר אבל גם, במובן מסוים, טובים יותר?

אני מכיר את הווטסאפ הזה, ואני ממש לא הולך לעבור איתו את המלחמה. ממש לא בא לי להתחיל עכשיו תקופה שבה אני מתעורר בשלוש בלילה, ונכנס מתוך שינה לאיזו קבוצה רק כדי להתעדכן ראשון על אסון נורא שלא היה או שחצי היה

"עמדתי בתור בנתב"ג", סיפרה דודה של נפתלי פרנקל הי"ד, "ופתאום שמעתי שתי נשים לפני מדברות ואומרות: אני מקווה שלא שידרו את ההלוויה הזאת בחו"ל, שלא יחשבו שם שכל מדינת ישראל כזאת דתית"

מגישת המהדורה המרכזית בערוץ 2, יונית לוי, ערכה ראיון עם שר הפנים, שהפך לקרב של ממש על פניה היהודיים העתידיים של העיר תל אביב. התגובות ברחבי הרשת כללו תמונות ערוכות כדי שנבין עד הסוף מי בעדנו ומי נגדנו

"בטח נורא מכביד עליך כל העניין הזה של שבת", אמרה המפיקה. "הרי יש לך גם ילדים, נכון? בטוח היית שמח לקחת אותם לים או סתם לעשות מה שבא לך ביום שבת בלי כל המגבלות האלה של לא להדליק אש ולא לנסוע"

מאמן הכושר נמרוד זרם איתי, אבל הבעיה התעוררה דווקא אצלי: נסו אתם לעשות שכיבת סמיכה מול ערוץ הידברות, כשהרב פנגר בדיוק מגיע לפאנץ' בבדיחה נורא מצחיקה

מדהים: בנט הרי לא היה חולם לוותר על שום גרגיר אדמה. אז למה בנושאים אחרים כל כך דחוף לו לרצות את כולם? ידידיה מאיר בטור נוקב על גל החקיקה האנטי-רבנית, הדתי המתנחמד ומה שביניהם

רק אחרי שבמשך תקופה ארוכה מציגים אצלנו יום יום את הדוסים כיורקים, מקללים, טפילים, משתמטים, בורים, שורפים, מדירים – אפשר בסוף גם להתעמר בהם ככה, בלי שאף אחד ימצמץ. טורו של ידידיה מאיר