פרשת תצוה: למה צריך לשאת את העם על הלב – וגם על הכתפיים?
אחד מכלי השכנוע של הדיינים היה, שהם אמרו לעדים – תדעו לכם שעדי שקר הם בזויים אפילו בעיני מי ששלח אותם. על בגדים וכבוד עצמי
אחד מכלי השכנוע של הדיינים היה, שהם אמרו לעדים – תדעו לכם שעדי שקר הם בזויים אפילו בעיני מי ששלח אותם. על בגדים וכבוד עצמי
רבינו בחיי בפירוש קצר שנוגע לחיי היומיום של כל אחד ואחת מאיתנו. והפעם: פרשת תצוה
התורה, בפרשות תרומה ותצוה, מתארת בפירוט את מעשה המשכן, ועושה זאת שוב באריכות ובפירוט בפרשות ויקהל ופקודי. סך הכל ארבע פרשיות בתורה! מדוע כל כך הרבה פעמים, וכל כך הרבה אריכות?
הרב מנחם מנדל פומרנץ בדבר תורה מחזק על פרשת תרומה, מתורתו של "בעל העקידה", רבי יצחק עראמה
הפלא הזה, היכולת של אדם בן תמותה להתעלות מעל עצמו, מעל החומר שבו ולהפוך את חייו ל"בית אלוקים", הפלא הזה ראוי להתפרס על פני ארבע פרשות
למה משמשים השולחן ולחם הפנים במשכן ובמקדש? דבר תורה לפרשת תרומה מפירושו הנפלא של הרמב"ן. שתפו משפחה וחברים
מנהיגי הפרושים והכהנים הנאמנים השתמשו שוב ושוב בתחבולות ובחכמה כדי למנוע משליטים לחמוס את האוצרות, עד שנגזרה הגזרה על חורבן המקדש, והרומאים האכזרים בזזו את כל אוצרות המקדש
התורה מצווה לכסות את המשכן ב"עורות תחשים". מי הוא התחש המסתורי, שזכה לכבוד הגדול הזה? ולמה?
ותוהה אני, אם אין זו המלחמה החשובה בתבל, עליה עומדות כפועל יוצא – כל המצוות כולן: השגת השלום במעונו יביא לבניית המשכן, לימוד התורה מתוך שקט נפשי יפרח, וממילא חזרנו לנקודת ההתחלה – אין זה שייך שאדם העוסק בשלום, יצא למלחמה
בלב המחלוקות, בשורה מרעננת לקראת מושב הקיץ: מקווה נבנה בעלות של עשרות אלפי שקלים. הח"כים ובאי המשכן יוכלו לעשות בו שימוש
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה