ידידיה מאיר

למה צריך לאחל "יום כיפורים שמח"? ידידיה מאיר בדקה על יום כיפור

הטור הזה נכתב במוצאי ראש השנה בלידס שבאנגליה. אני עוד מעכל את 48 השעות האחרונות. האנשים שהזמינו אותנו לכאן להיות חלק מתפילות ושיעורי ראש השנה אמרו לנו: "קהילה כזאת עוד לא ראיתם"

"יש היום עניין כזה של רגשות אשמה. רבותי, זה יצר הרע. מה אתה כזה רשע בעיני עצמך? הלו, מה קרה? זה פשוט יצר הרע"

עזבו רגע את המספר הקדוש 61 ואת מי יגיע אליו ראשון. אנחנו עם אחד, בני אברהם יצחק ויעקב, ו"מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו", כמו שכתב הרמב"ם

ברור לי שצריך ללכת ולהצביע, למרות הכול. מה עוד? ברור לי שצריך להצביע למפלגה דתית. ברור לי גם שהחזית של ארץ ישראל, ברוך השם, בוערת פחות ושהחזית היהודית, לצערנו, בוערת יותר. אה, וברור לי שצריך להצביע למפלגה שעוברת בוודאות את אחוז החסימה

בכל סיטואציה מקבילה, חולדאי היה זוכה לשיימינג. אבל התקשורת כמובן שותקת, ואם היא כבר מטפלת בשערורייה היא הופכת את היוצרות ומאשימה את הדתיים

"חודש אלול נחשב לעיר מקלט - חודש של תיקון נפש וחישוב מסלול מחדש": ידידיה מאיר מתוך פרויקט "דקה מהפרשה". צפו

אל דאגה, עוד תהיה הפגנה גדולה ומדוברת, וישתתפו בה מאות אלפים שיביעו בצורה מסודרת, אחד אחד, כל אחד בתורו, את מחאתו על מה שקרה השבוע. ההפגנה תתקיים בעוד שבועיים וחצי, בי"ז באלול

תתארו לעצמכם מה היה קורה אם באמצע ויכוח סוער על חוק המרכולים בתל אביב, למשל, או על אוטובוסים בשבת ברמת גן, או על עבודות הרכבת בשבת, היו פתאום עושים פוס, ומשמיעים שיר מזמירות שבת

"איך זה שרק דתיים עוסקים בזה? מה, יש להם זיכרון יותר ארוך?", שואל אברי גלעד, ועירית לינור מביעה חשש מ"הזיכרון החילוני, שהוא זיכרון שצריך תמונות"