ידידיה מאיר

תושבי עיר גדולה במרכז הארץ נשארו כמעט לבד מול אויב ערבי אכזרי ששורף את בתיהם ואת רכביהם ומחלל את בתי הכנסת שלהם, ובלי המתנדבים שהגיעו מכל רחבי הארץ - גם היה שוחט אותם

מה המשותף לכל החבורה הזאת? הם מאותו מגזר? מאותה חצר? מאותו זרם? אותה מפלגה? אותה עיר? אותה מדינה? ממש לא. אבל יש ביניהם קשר הדוק שהוא מעל למקום ולזמן

אגב, נפתלי, לאן נעלמו בכל הנאומים והסטטוסים שלך, הדיבורים היפים על דאגה לפרנסה ועל היציאה מהקורונה? הרי על הטיקט הזה, ורק עליו, רצת בבחירות האחרונות

בואו נדבר על יתר הימין: אני לא מבין, איך זה עובר לו בשתיקה? איך ההתנהגות של סער נחשבת לגיטימית? איך בכלל דנים בשיקוליו בכובד ראש? למה הוא לא הפך לבדיחה?

מנייני החצרות היו של כולם. של כל השכנים, מכל המגזרים, מכל המעמדות. שנה שלמה התפללנו מתוך אחדות אמיתית

ועד שהקמפיין הזה יעלה, ואנשים יעברו לתודעת "מודה אני", כנראה נצטרך להמשיך עם המציאות הבלתי נתפסת שבה אנחנו חיים. מצד אחד עוד ועוד מחלקות קורונה נסגרות ומצד שני, חלק מרכזי בעם ממשיך להיות מריר

יכול להיות שיש מישהו שיקרא את הטור הזה, מישהו שגדל במחוזות מוזיקליים אחרים, יחפש בגוגל "מרדכי בן דוד" ויתחיל את כל הסיפור מההתחלה

אי אפשר לסמוך רק על נתניהו. איך נאמר בקמפיין ההוא של ש"ס? "ביבי צריך אריה חזק". זה נכון. וביבי צריך סמוטריץ' חזק. וגם גפני חזק. אז נכון, חשוב שהוא ימשיך להיות ראש ממשלה. אבל לאיזה כיוון הוא ינווט אותה?

זה מאבק לא פשוט על התודעה, אבל אני מקווה שלא נתבלבל. שברכת האילנות, שאותה נתחיל לומר בדיוק בשבוע שלפני הבחירות, תזכיר לנו את המבט היהודי הנכון

"ברחבי הארץ פרוסים כיום 50 בתי כנסת רפורמיים ומרכזים קהילתיים". אתם קולטים את המספר? 50 בתי כנסת. לא בתל-אביב. בכל הארץ. סה טו. אני מודה שאפילו אני הופתעתי