קטיושה מתוקה שלי
תאמין לי שאני יודע למה אני בגלות. הקטיושה המתוקה שלי היא בת קול משמים שלימדה אותי לקח: לעולם יהא אדם וותרן בממונו. כשם שגרמתי לגלות ופיזור של המשפחה המורחבת שלי, קיבלתי גלות בעל כורחי
תאמין לי שאני יודע למה אני בגלות. הקטיושה המתוקה שלי היא בת קול משמים שלימדה אותי לקח: לעולם יהא אדם וותרן בממונו. כשם שגרמתי לגלות ופיזור של המשפחה המורחבת שלי, קיבלתי גלות בעל כורחי
האדם יכול לשמוע דברים נכונים וברורים, אך אם הוא בעל אינטרס עלול הוא לפרש את הדברים לפי הנראה והנוח לו
לכל אחד יש התמודדיות שונות אם זה בשמירת מצוות, בתוספת שעות לתורה, בהתחזקות בצניעות, ביראת שמים ועוד, ופעמים שאדם עושה חשבון אם אעשה כך יאמרו עלי כך, ושמא אפסיד מזה? ואולי זה מה שהוא שונה?
ההתבוננות בציצית גורמת לאדם להיזכר במצוות ולא לתור אחרי הלב והעיניים. חז"ל אף אמרו בגמרא שכאשר רואים את צבע התכלת שבציצית, מעורר הדבר במחשבתו של האדם מראה הים והשמים וכסא הכבוד של הקב"ה, ובצורה זאת הוא נשמר מן החטא
אומרת הגמרא "אוי לו לאותו אדם שהרג את עצמו" כי הרגיל את עצמו למאכלים משובחים ומעולים שלא נמצאים בכל מקום, ממילא לא היה מסוגל להכניס לבטנו מאכל כה פשוט כמו עדשים
אדם עובר פעמים רבות בחייו ניסיונות. פעמים והם קשים מאוד, פעמים פחות. פעמים, בואו נודה על העובדה שאנו סתם עושים מזבוב פיל...
בני זוג, גרושים מנישואין קודמים, יכולים לעשות שבת ביחד לבדם? ילדים שנולדו ללא שמירה על טהרת המשפחה נושאים חטא? כל אלה ועוד - במדור השו"ת
היצור השמח ביותר בעולם הוא תינוק. הדבר תמוה: התינוק הוא יצור סיעודי, התלוי כל כולו בחסדי המבוגרים. האדם המבוגר, לעומתו, עצמאי ובעל נכסים. לאור זאת לכאורה המבוגר היה צריך להיות שמח ואילו התינוק – עצוב
השבת אבדה היא מצוות עשה שבין אדם לחברו המחייבת להחזיר אבדה לבעליה. אך מתי המצווה אינה תקפה, ואין חובה להשיב את האבדה?
שאלה: אדם הקורא בספר ומעוניין לסמן בצד הדף מעין סימן, על ידי חריטה קלה באמצעות הציפורן או קיפול בצד הדף, האם מותר לעשות כן בשבת?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה