שאל את הרב - כללי
שז''ל ומעשה זימרי
- כ"ז חשון התשע"ה
שאלה
בס''ד שלום וברכה! 1.איני מבין את טעמו ומקורו של איסור שז''ל. טעמו- מה הטעם לאיסור? מדוע שלגבר נשוי בזמן שאשתו אסורה עליו/ בהריון יהיה אסור לו להוציא שז''ל? והרי מותר לו לשפוך זרעו "דרך איברים" כפי שכתוב בתוספות מסכת יבמות לד: וכפי שפסקו הרמב''ם והרמ''א. מדוע "דרך איברים" מותר ואילו בינו לבין עצמו אסור? (אשמח לקבל תשובה שאינה עונה על דרך הקבלה, ואם כבר קבלה אז מדוע בדרך איברים אין איסור?) ומדוע זה נקרא "לבטלה"? והרי האדם נהנה מזה. על אכילת גלידה אין אומרים שהאדם משחית את הגלידה מכיוון שנהנה מכך ולכן מותר, אם כן מדוע בשפיכת זרע זה אסור, ועוד ש"דרך איברים" הותרה? מקור- מהו המקור לאיסור? והרי בחטא ער ואונן התורה מספרת שה' הקפיד עליהם מכיוון שנמנעו מלהכניס את האישה להריון, אך אני מדבר על מציאות שכבר האישה בהריון, או שהאדם מתכוון להביא אתה ילדים, אם כן מדוע יש בכך איסור? 2. מה היה חטאו של זמרי בן סלוא? התורה אומנם אומרת "לא תחיה כל נשמה" על מנת למנוע מצב שהגויים יחטיאו אותנו בע''ז, אך מהו האיסור לחיות עם גויה שאינה עע''ז? (בהנחה שאותו אדם כבר קיים מצוות פרו ורבו), ומדוע על החי עם גויה נאמר הכלל "קנאים פוגעים בו" ואילו בשאר האיסורים ב''ד מעניש את החוטא, במה נבדל איסור זה (אם קיים ומהו) משאר האיסורים? תודה רבה על ההתייחסות!
תשובה
לכבוד השואל,
1. זה לשונו של הרמב"ם (הלכות דעות פרק ד' הלכה יט):
"שכבת זרע, היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים; וכל זמן שתצא ביותר, הגוף בולה וכוחו כולה וחייו אובדים... לפיכך צריך אדם להיזהר בדבר זה, אם רצה להיות בטובה. ולא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר, והוא מתקשה הרבה שלא לדעתו, ומסיח עצמו לדבר אחר, והקישוי כשהיה; וימצא כובד ממותניו ולמטה וכאילו חוטי הביצים נמשכים, ובשרו חם."
ולמדנו מזה שיש לאדם ליזהר מכל הוצאה יתירה ואפילו בהיותו נשוי, חוץ מבזמנים שמוכח שגופו צריך לזה, שכידוע שאלו הזמנים רק מזדמנים לעיתים לא תכופים ודוקא כאשר האדם פורש מן ההוצאה.
האיסור שבהוצאה נובע ממה שזה תלוי במחשבה והרהור אסורה, וכמו שדרשו חז"ל (עבודה זרה כ:):
"ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג, י) - שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה."
דרך אברים שנזכר בתוספות מסכת יבמות מדובר דוקא בלא הוצאה וכמו שמפורש שם, וכך הבינו הפוסקים את פסקיהם של הרמב"ם והרמ"א.
הטעם שנקרא "לבטלה", כי אין ההוצאה מביאה לידי תכליתו שעל פי תורה, דהיינו לידי מצות פרו ורבו או לידי מצות "ועונתה לא יגרע". זה שהגבר נהנה לעצמו בהוצאה, אין לזה מקום במצוות התורה. ולא דמי לאכילה שכן ע"פ תורה יש ענין לאכול וכמ"ש "ואכלת ושבעת וברכת".
כפי שהבנתי, מקור האיסור להוצאה דרך אברים עם אשתו, הוא ע"פ קבלה.
2. האיסור שעשה זמרי הוא על פ הלכה שנמסרה למשה בסיני, כדאיתא ברש"י לסנהדרין (פא:).
ענין העונשים המסורים לנו בדיני תורה היא לצורך זיכוך הנשמה מתוצאת העברה, ואין ידיעת דבר זה מסור בידינו. רק נדע את העונשים שצוה השם יתברך בתורה ומזה נדע שיש חילוק גם בהשפעה הרוחנית של העבירה.
בברכה,
רב נחום
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il