עדות ועדים

לכבוד השואל,

לא יצא לנו להעביר את הפנייה לרב זמיר כעת, ואתכם הסליחה.

א. ממה שכתב הרמב"ם בספר המצוות לא תעשה רצז, נראה שאם יש בכבישת העדות נזק גופני או ממוני שמגיע לחברו, יתחייב הכובש כעובר על לאו של "לא תעמוד בדם רעך".

אמנם להלכה עדיין צריך תלמוד אם ילקה, דיתכן והתכללות של לאו זה בלאו של לא תעמוד, הנו נחשב כלאו בכללות שאינן לוקין עליו.

ב. זה לשונו של הרמב"ם בספר המצוות מצוות עשה קעח:

"העובר על מצווה זו- והוא הכובש עדותו - חטאו גדול.

"והוא אמרו יתעלה: "אם לוא יגיד ונשא עונו" (שם). וזהו דבר כללי.

"אך אם העדות שכבשה היא עדות ממון ונשבע עליה העד תוך כבישתה - חייב קורבן עולה ויורד, כמו שבאר הכתוב (שם שם, ה-י) ולפי התנאים הנזכרים בשבועות."

ולמדנו מזה, שרק אם נשבע תוך כדי כבישת עדותו על ממון, חייב הוא יותר להתכפר מאשר העונש המגיע על כל ביטול עשה.

אבל אם כובש עדותו באופן אחר או בלי שבועה, אין זה נחשב אלא כביטול מצות עשה, אשר הכלל בזה הוא, שאם עשה תשובה (בקיום כל גדרי התשובה כראוי בחרטה, וודוי, וקבלה על להבא) אינו זז משם עד שמוחלין לו.

ומכל מקום, הדגיש הרמב"ם שהרי התורה הדגישה בביטול מצות עשה זה: " ונשא עונו" - הרי במידת מה היא יותר חמורה מביטול שאר מצות עשה. וזהו שכתב: "חטאו גדול".

ועל כל פנים, להלכה אין לנו אלא את הגדרים המחוייבים על פי הלכה, אשר ביטול הגדת עדות ג"כ נכנסת תחת הסוג של ביטול מצות עשה, וחיובו כנז"ל.

בברכה

רב נחום