שאלה שאין עליה תשובה בעולם הזה.

לכבוד השואלת, 

אשריך שהגעת למסקנות אמיתיות אודות החיים בעולם הזה, וכמו שכתבת: " שקיים בורא וכל העולם הזה הוא כולו ניסיון ותיקון, ושקיבלנו אפשרות בחירה לצעוד בדרך אמת בלי ליפול לידיי היצר הרע שקיים בכל אחד מאיתנו." וכן מה שכתבת שהיא הבחנה אמיתית: "לא יוכל להסביר את ההרגשה בבטן והאמונה העמוקה שלו בבורא ועד כמה היא חזקה ואמיתית." 

לגבי שאלתך, כבר נזכר דבר כזה בגמרא קידושין (פב:): " אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות. אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקיבות", שהמשמעות של זה שיתכן שנשמת זכר יולד נקבה.

והנה את בעצמך כתבת, "אני בטוחה שיש מטרה ודיוק לבריאה שלי. אולי משהו שלקחתי איתי מגלגל קודם שעדיין אוחז בי". וכן מובא בספרי קודש, שיתכן נשמת זכר יולד כנקבה. 

אם כן, דבריך נכונים: יתכן שאכן שאלתך היא "שאלה שאין עליה תשובה בעולם הזה".

ועל כל פנים, אין צורך בכעס ושנאה הנובע ממציאות זו. ואני אסביר למה.

כל מטרתינו בעולם הזה הינו לבנות יחס אישי עם בורא העולם.

המידה הכי עקרונית בבנינת יחס עם הזולת היא מידת האימון. וזהו הכלל: כאשר יש אימון,  יש קשר פנימי והרגשת קירוב ויש התפתחות ובניית יחס; כאשר אין אימון, אין קשר פנימי, אין קירוב, ואין התפתחות ובניית היחס.   

ונמצא לפי זה, שעיקר הביטוי שדרוש מאתנו כדי להגיע למטרה שלנו - לבנות יחס עם בורא העולם - הוא באימון שאנחנו נותנים לבורא עולם.

כולנו מכירים את יסודות האמונה (י"ג עיקרים): הבורא אין לו ראשית ואין לו תכלית; הוא הכל, והכל ממנו, וכל הטוב שבעולם הוא ממנו.  והוא ברא את העולם בכדי להטיב לברואיו. 

ואם כך, אז עיקר האימון שאנו צריכים לתת לבורא עולם, היינו האימון שכל מה שהוא עושה ופועל בעולם (וכל מה שנפעל בעולם חייב להיות ממנו, כי הכל ממנו) הינו הטוב הכי גדול ואפשרי בשביל ברואיו. ואפילו כאשר אנחנו לא רואים את זה, נוכל לתת אימון לבורא העולם שכל מה שנעשה בעולם, הוא רק לטובתינו. 

ולפי זה, אפילו אם נאמר שאת נולדת בגוף השונה מרגשות מסויימות שיש לך בפנים, ומשום כך את מרגישה שאת סובלת מזה, מכל מקום נדע בבירור ובלי ספק,  שהמצב הזה דוקא, מביא את נשמתך לידי הטובה הכי מושלמת והכי נעים ולתענוג הכי גדול שיכול להיות בסופן של דברים. ורק עכשיו באמצע התהליך לא ניכר שום הטבה, וגם אין כעת אפילו רמז האיך ההשגחה הזאת תוכל להביא יום אחד לידי טובה אמיתית.

ובכל זאת, בתור בניית היחס עם הקב"ה, אנחנו צריכים לתת אימון למטיב הכי גדול, והכי חכם, והכי עמוק  בעולם - שכוונתו בהשגחתו עלינו הוא בהחלט רק לטוב - ולהיפך, שכאשר רק נשיג ונראה את התוצאת הטובות לעתיד בסוף הימים, אז נראה בבירור שדוקא צורת החיים הזו היה מוכרח שנעבור בכדי להשיג תכלית כזו, ובלתי אפשרי היתה להשיג את התועלת וההנאה האין-סופית שזכינו אליה, אם לא היינו עוברים דוקא את התהליך שעברנו באופן המדוייק שעברנו בו.

וגם שמעתי,  שלעתיד לבוא, אלו הם מן הסודות שמשיח יגלה לנו וילמד אותנו, למה כל אחד ואחד מאיתנו היה צריך דוקא לעבור עליו את מה שעבר מקודם  בכל ימי חייו על האדמה. 

~~~

ועכשיו השאלה שנשארת היא, האיך אפשר לעזור לך למעשה? אפילו אם נקבל שהקב"ה הזמין לך מצב מסויים בחיים האלו לטובתך, אבל כעת את מרגישה שלא בנוח, וכמו שכתבת: "הקושי והמסך השחור שמופיע ממולי כאשר אני מנסה לדמיין את עתידי... קשה מנשוא"; מה יוכל לעזור לך בעתידך שלא תצטרכי לסבול כל כך?

את כותבת שחלק גדול מן הסבל מגיע מ"החולשה בלב לדעת שלעולם לא תספק את הסביבה במה שאתה בטוח שאתה צריך ויודע לספק." - אם כן איך אפשר להתגבר על זה? מה ניתן לעשות כדי לגשר את מציאותך הגשמית עם שאיפותיך הפנימיים?

ונראה לי, שאם תוכלי לשנות מבט בקשר למחשבה אחת שהזכרת, יתכן שיש בשינוי מבט זה לבד כבר התקדמות הרבה לדרך שיוכל לעזור להקל לך בעתיד. 

את כותבת: "אני מרגישה שהשלמות שלי לא תלויה בי ושיא השלמות שאוכל להגיע אליה אי פעם תעמוד על שיא של 70% מתוך 100%."

אם נחזור על המטרה, מהו מטרת כל אדם בעולם? נסיק על פי אמונתינו כיהודים, שכל מטרתינו בחיים הוא רק לעשות

רצונו של הקב"ה ולהתקרב אליו.

ואם כך, וזה ברור לנו שזהו כל מטרתינו בחיים, הרי ברור שאת כן יכולה להגיע לידי 100%  מזה.

ומסקנה זו היא מוכרחת.

כי אם כוונתך בניצול כוחותיך בחייך בעולם הזה הכל בכדי שתוכלי להגיע למטרה זו, אז אפילו אם את מוציאה בסוף את החלק מכוחותך אשר לדעתך הם רק 70% של הכוחות שהיית יכולה להוציא אילו היה לך גוף שונה, אבל למעשה, הרי עצם זה שאת מחסירה 30% מתוך הפוטנציאל של כוחותך, זהו בעצמו קיום רצון השם - שהרי כך הוא יתברך ברא אותך בהגבלה הזו.

וא"כ אם נמדוד את יכולת ההספק שלך כדי להגיע למטרה האמיתית, שהוא ההתקשרות לבורא עולם וקיום רצונו, הרי שאת מקיימת את זה כל רגע מחייך לא רק במאה אחוז, אלא אפילו יותר. כי רוב אנשי העולם מקיימים את השגת המטרה ע"י שהם כן מוציאים לפועל את מה שנראה להם ככוחותיהם הטבעיים ועוד הם מרגישים טוב מזה בסוף; ונמצא שלמסקנה כאשר הם עושים 100%, יכול להיות שקצת מעורב בתוך קיומם גם הרצון לקיים את רצון השם, וגם הרצון לעשות את רצון עצמו, שהרי הם גם מקבלים סיפוק אישי ממה שהם מוציאים את כל כוחותיהם לפועל.  אבל העבודה שלך להקב"ה אינו מתערב עם שום פנייה עצמית או הנאה פרטית - להיפך כל יום שאת פועלת ועושה, את מתכוונת לעשות את המוטל עליך רק בהנחה כי כל מציאותיך הגשמית היא בעצם רצון השם, ואין לך הנאה פרטית מעורב בה הממעטת מהמסירות הנקייה לעשות רצון השם. 

ולגבי שאלתך ומה שהצטערת למה הקב"ה לא עוזר לך יותר בגלוי: "אני מצפה לקבל תגבורת..אז למה אבא שלי שבשמיים לא מדריך אותי...? אחרי שהגעתי להבנה שהוא קיים ושולט והתחלתי לברך ולהתפלל מידי יום מתוך רצון ואמונה בו."

הנה מכל מה שכתבת מוכח שאת חושבת בעומק, וממילא אנו מבינים שאת גם כן מעוניינת בחיים שיש בהם עומק ורצון לעשות את האמת מפני שהוא אמת.

את בעצמך מבינה שהקב"ה ברא את העולם הזה בכדי לתת אפשרות לבן אדם לעשות משהו מצדו, כדי שאחרי מאה ועשרים שנה יזכה האדם לקבל את הטובה הכי גדולה, ולהנות ממנו - הואיל והוא זכה אליו מכח עצמו.

והיינו, שהקב"ה רוצה שלטובת האדם,  שהוא יזכה בעצמו לבחור בדרך האמת מתוך ההסתר השורה בעולם הזה.

ואע"פ שקשה לאדם והוא צריך להתגבר לעשות דברים שאינם טבעים לו מצד גופו, אבל על ידי זה בסוף הוא יוכל ליהנות במלוא ההנאה בזמן קבלת השכר - כיוון שהתגבר מכוחות עצמו. וכל זמן שאנחנו נמצאים בעולם הזה, אנחנו במצב כזה של הסתר פנים, שאין הקב"ה מתגלה אלינו באופן פתוח, והוא יתברך עושה את זה בכוונה: בכדי שתשאר לנו האפשרות של בחירה כדי שנוכל לבחור את האמת מכוחות עצמינו; ואם הוא יתברך יתגלה לנו באופן גלוי, אז יהיה ברור הכל, ושוב לא יגיע לנו שום שכר על מיטב בחירתינו. 

ולכן אע"פ שאת כבר בחרת בטוב, והתקרבת להקב"ה, ובודאי כל מעשה קטן שעשית ומה שאת ממשיכה לעשות מאד מאד יקר אצלו יתברך, מ"מ הקב"ה לא יתגלה אליך באופן גלוי להראות לך איך לסדר את כל החיים, כיוון שאת עדיין נמצאת באמצע תקופת החיים של זמן הבחירה. 

ולבי שאלתך: "האם קיימת האפשרות שהזיווג משורש כאח גדול, כשותפים, כנשמה אחת ?"

לפי מה שאני יודע התשובה היא: כן, יש דבר כזה. 

ועל כל פנים, את לא צריכה לדאוג, כי אותו הקב"ה שעשה אותך עכשיו כמו  שאת, ג"כ התקין לך את האפשרות לקיים את מצוותיו כולל זיווג; ואם כן, הוא כבר הזמין לך בדיוק לפי מי שאת, במצבך כיום, גם את הזיווג הראוי לך. ואין הקב"ה דורש ממך דברים שאינם בגדר תחום יכולתך לקיים. ואם מה שאת צריכה זהו זיווג כזה שאת תרגישי האיך שמציאותו הוא משורש אחד ובגדר שותפות, אז ברור שכבר קיים מישהוא כזה ושהקב"ה יזמין אותו לך בבוא הזמן הנכון.

רק שלפי הכלל שצריכים ג"כ לעשות תמיד השתדלות ראויה כדי לזכות למה שהקב"ה רוצה לתת לנו, א"כ אחרי שנתברר שמצבך שונה משאר אנשים ומאד מיוחד, ראוי לך ללכת קצת לאט בתהליך הזיווג והשידוכין, וכאשר תתחילי לחפש בפועל את זיווגך, תמתיני מעט מלהחליט מיידית עד שתרגישי שזהו הוא באמת מה שאת צריכה, ושתוכלי לפעול באופן חיובי איתו.

ואסיים בברכה, שהקב"ה ימשיך לתת לך את הכוחות הנפש הדרושות לך בשביל החיים המיוחדים שלך, ושתזכי תמיד לזכור מהו המטרה האמיתית שבחיים ושלא תתבלבלי, וממילא שתביני שכל מה שאת עושה זה נחשב אצל הקב"ה למאה אחוז, ושתזכי להרגיש שהלחץ והצער יורם מלבך אפילו במקצת, ושתזכי תמיד לקיים את מצוותיו יתברך ולהרגיש את הערכתו יתברך למסירות נפשך  ואת קרבתו אליך  ושתזכי לראות בחוש האיך השגחתו יתברך עלייך לטובה כאשר יזמין לך את זיווגך ההגון בשעה טובה ומוצלחת,

בברכה,

רב נחום