למה אסור בשר וחלב

שלום וברכה

טעם מצוות איסור בשר בחלב, לפי הראשונים והמקובלים האיסור מכלל איסורי הכלאיים, כשם שאסרה תורה שלא ללבוש צמר ופשתן יחדיו, ולא לזרוע פירות וירקות שונים יחדיו, והטעם לכל אלו, מכיון שהבריאה הנראית לנגד עינינו זהו רק השתלשלות מכוחות עליונים רוחניים, ולכל דבר למטה יש שורש עליון למעלה, ובורא הכל אסר על עירוב הכוחות האלו, ופעולת אדם למטה בעירוב בשר עם חלב פועלת גם בכוחות העליונים, להיות האדם מצורף מהעליונים והתחתונים בנשמה אשר בקרבו, לכן כל פעולה שהאדם עושה [ובעיקר האדם היהודי בעל הנשמה האלוקית] פועלת גם בכל הכוחות העליונים, ועירוב שם גורמת לקלקולים בהשפעה הרוחנית לעולם. והדברים ארוכים.

ויש גם טעמים לפי הפשט ואני מעתיק אחת מהן מספר כלי יקר (שמות פרק כג פסוק יט):

''לא תבשל גדי בחלב אמו. וקרוב לשמוע שמצוה זו היא מענין איסור כלאיים ועירבוב הכוחות, כי ידוע שבשר העובר נולד מן הדם של הנקיבה האדום המוליד כל אודם כי משם מקורו, וכן חלב הבהמה גם כן מן הדם מקורו כי הדם נעכר ונעשה חלב, ולפי זה מן דם הבהמה יצא בשר העובר, והחלב, כי משם יפרדו, ואין נכון לחזור ולערבם ע''י בישול או אכילה, וטעם עירוב זה שייך בכל בשר בהמה, וגדי בחלב אמו נקט למופת כי בו נמצא בעצם וראשונה עירוב זה''.

ובדבריו מבואר שזהו מה שנקטה התורה 'בחלב אמו' אף שהאיסור הוא גם בחלב אחר, מכיון שטעם המצוה שלא לערב את הבשר והחלב שיצאו ממקור אחד ובחכומתו יתברך נפרדו להם זה ללובן וזה לאודם, ואין לערב אותם שנית. וכדי לשמוע על מקור הבשר והחלב נקטה התורה בחלב אמו, שמאיפה שיצא הגדי הנולד יוצא גם החלב.

ובסתרי תורה מבארים הטעם, כי האודם הוא מקור למידת הדין בעולם, והלובן הוא המקור למידת הרחמים, ואין ראוי לערב את המידות הללו, וכשאדם מערב הבשר שנובע משורש האודם, בכח הלובן הנובע במשקה החלב, הוא מבטל ומחליש את כוח הרחמים, וכן לא ייעשה.

התורה איננה אוסרת אלא רק בשר בהמה בחלב, ומה שאסור לבשל ולאכול גם בשר עוף שאינו יונק - בחלב, הוא איסור שהוסיפו חכמים על דברי תורה, שכך נצטוו חכמים בתורה לעשות משמרת וסייג לאלו האיסורים שהם רואים שעלולים להיכשל בהם, ומשראו חכמים שאנשים נכשלים באיסורי בשר בחלב הם הוסיפו לגדר וסייג לאסור גם בשר עוף בחלב, ואחרי שהם אסרו זאת לנו, אנו מצווים לשמור מצוות חכמים, מן התורה , וכמו שכתוב בפרשת שופטים לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.

והטעם שראו חכמים לנכון להוסיף ולאסור גם בשר עוף, היה בדיוק מהסיבה הנ''ל, שמכיון והתורה כתבה בלשון האיסור 'גדי בחלב אמו' לטעם שראתה לנכון, יצאו אנשים ופירשו שלא כפי הקבלה שאין איסור אלא רק את הבשר בחלב של האם, וזלזלו עקב כך באיסור בשר בחלב, לכן באו חכמים ובכדי לשמור על איסורי התורה הוסיפו ואסרו אפי' בשר עוף שאינו יונק בחלב, ומעכשיו כבר לא יכשלו בבשר בהמה בחלב אחר שלא מן האם, שהרי אפי' על עוף שאין לו אם מניקה אסרו את אכילתו בחלב.

ודברים אלו כתובים בספר משנה תורה להרמב''ם וזה לשונו: ''וכן בשר עוף, בין בחלב בהמה בין בחלב חיה - אינו אסור באכילה מן התורה; לפיכך מותר לבשלו, ומותר בהנאה, ואסור באכילה מדברי סופרים - כדי שלא יפשטו העם ויבואו לידי איסור בשר בחלב של תורה, ויאכלו בשר טהורה בחלב טהורה, שהרי אין משמע הכתוב, אלא גדי בחלב אימו ממש. לפיכך אסרו כל בשר בחלב''.

בהצלחה - מנשה ישראל