כיצד אוכל לסלוח לבעליעל שבגד בי?

שלום וברכה,

הרגשותייך מובנות בהחלט, זה קשה מאד לסלוח לאדם שציער אותך זמן ממושך. עם כל זאת, אנסה לתת לך 2 כיווני מחשבה, שאם תפנימי את הדברים הבאים, אקווה שתוכלי לסלוח לבעלך. (בגלל הקושי לסלוח, לכן אני מאריך, אולי לאחר האריכות יהיה לך הכוח לסלוח לבעלך):

1) כאשר האדם יודע ומאמין באמונה שלימה, שהצער הזה נשלח לו מאת ה' יתברך, לכפרת עוונותיו או לסיבה אחרת, והאיש שציערו הוא רק שלוח הבורא, אז הוא איננו שומר טינה כלל לזה שציערו. כמו אם הדוואר מביא לאדם מכתב לשלם קנס מסוים, או הזמנה לבית המשפט, וכדומה. בוודאי שאף אדם אינו כועס על הדוואר, כי הוא בסך הכל שליח.

לחיזוק, אעתיק לך את לשונו הקדושה של ספר החינוך (מצוה רמא), בקשר למצוות "לא תיקום ולא תיטור": "שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא, ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא. על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכך. ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב [הגורם], וכמו שאמר דוד עליו השלום [שמואל ב' ט"ז, י"א], "הניחו לו ויקלל, כי ה' אמר לו קלל", תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא".

2) על ידי שהאדם יודע ומאמין באמונה שלימה, שהצער והסבל הן לטובתו, לכפרת עוונותיו. כשאדם מפנים ידיעה זו, הוא דווקא יכול להיות מרוצה... כיצד? כי הוא יודע שהתכפרו לו עוונותיו בייסורים קלים יחסית לעונשים קשים, כמו חולאים או מיתת הבנים, או עונש בעולם הבא שזה הכי קשה.

וכמו שהאריך בזה המקובל הגדול רבינו משה קורדיברו, המכונה הרמ"ק, לגבי מי שסובל מהעלבות, ומזה נלמד לכל מיני צער שמישהו מצער אותנו. וזו לשונו הקדושה בספרו "קול בוכים" (איכה, ג,ל): "שבכל התשובות שבעולם, המעולה שבכולם, למרק החטאת והזדונות והפשעים היא סבילת העלבונות והחירופים והגידופים. והיא מעולה יותר מכל מלקות וסיגופי תעניות שבעולם, כי אם יסגף עצמו לבד, יחלש ויבטל מדברי תורה למאן דלא אפשר ליה, ונקרא חוטא (תענית יא ב), וכן במלקיות וכיוצא. אמנם במידה זו תאכל ותשתה ותעבוד, והעוונות מתכפרים. מבינתך תשכיל [=תחשוב]! כי הגע בעצמך [=תתאר לעצמך] שיאמרו לך: "תרצה שיבוא לך [לכפרת עוונותיך] הפסד ממון? נפילת בתים?" תשיב: "לא". ואם יאמרו לך: "תרצה לקבל עליך מיתת בנים?", תשיב: "חס וחלילה, אלא אתה ד' תשמרם". וכן הלאה הוא הולך ומונה צרות בעולם הזה ובעולם הבא, שאדם לא יסכים בשום אופן לקבלן לכפרת עוונותיו. ומסיים: "לכן זאת העצה היעוצה, מאת ד' צבאות יצאה לאמר: "יתן למכהו לחי, ישבע בחרפה [=קבלת העלבונות באהבה]".

אחרי כל מה שכתבתי, אינני מיקל ראש בסבל שעברת, אני פשוט מנסה לעזור לך כיצד תוכלי לסלוח לבעלך, כפי בקשתך.

בברכה,
מנשה בן פורת