שני לוחות הברית

שלום וברכה

בתורה נכתב שני פעמים את מעשה קבלת התורה פעם אחת בספר שמות בפרשת יתרו ופעם שניה בספר דברים בפרשת ואתחנן ששם חוזר משה רבינו על מעשה קבלת התורה ואומר שוב את עשרת הדיברות שאמרם הקב"ה במעמד הר סיני ואכן ישנן שינוים קלים, ואחד מהם במצוות שבת שבפרשץ יץרו כתוב זכור את יום השבתלקדשו ובפרשת ואתחנן אמר משה שמור את יום הששבת ועל כך אמרו חכמים ששניהם בדיבור אחד נאמרו דהינו שה` אמר במעמד הר סיני זכור - שנמור את יום השבת לקדשו, בדיבור אחד - בבת אחת שמעו את שניהם.

ספר גור אריה על דברים פרק ה פסוק יב ואם תאמר, ולמה נאמרו "זכור" ו"שמור" בדבור אחד, ולא כתב `זכור ושמור את יום השבת`. ויראה, כי מה שהם בדבור אחד נאמרו, לפי שהם שני דברים - והם באמת דבר אחד; ויש לך לדעת כי "שמור" הוא שיושלל כל מלאכה מן היום, באופן שלא ימצא בו מלאכה - עד שיהא ראוי לקדשו. ומכל מקום בשלילת המלאכה מן היום הזה לא נמצא בו השבת, כי כמה פעמים שהאדם הוא שובת מן המלאכה, ולא יהיה ניכר שיש לו שבת, לכך ציותה התורה "זכור את יום השבת" לקדש את השבת, ולזכור אותו לקדשו, שבזה יהיה היום מקודש.

ואמנם בזכירה אין זה כלום אם יעשה בו מלאכה, דמאי מועיל קדושתו בפה לומר שהוא קדוש, ויהיה נוהג מנהג חול בעשית המלאכה. הרי "זכור" ו"שמור" כמו דבר אחד, שעל ידי שניהם הוא השבת, ולפיכך נאמרו בדבור אחד. והקדים הכתוב בדברות הראשונות הזכירה ואחר כך בדברות האחרונות השמירה, כי הזכירה היא עיקר, לפי שהוא מעשה, ובו יראה קדושת שבת יותר, מה שאין כן בשמירה, לפי שלא נראה בו קדושת שבת: ויש בזה דבר עוד מופלג בחכמה, כי זהו ענין שבת שיש בו כפל תמיד.

אמרו במדרש (שוח"ט תהלים צב, א) כל ענין שבת כפול; לחמה כפול - שני עומרים, קרבנו כפול - שני כבשים, עונשה כפול - "מחלליה מות יומת" (שמות לא, יד), אזהרתה כפול - "זכור" ו"שמור", שכרה כפול - "וקראת לשבת עונג ולקדוש ה` מכובד" (ר` ישעיה נח, יג), מזמור כפול - "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צב, א). וכל זה רמז כי השבת כפול בעולם הזה ובעולם הבא, ולפיכך כל ענין שבת כפול, מפני זה באו אזהרות שלו כפול:

בברכה - בנימין שמואלי