איך יוצאים?

שלום רב! לאחרונה אני מרגיש ירידה באמונה ובתורה שלא הרגשתי כמותה מעולם. רמה כזאת שאני כבר מזלזל בהנחת התפילין ובתפילות ובכלל בשאר הנושאים, כגון: נידה, ברכות על מאכלים, שמירת העיינים, הרהורים וכו` מה שפעם היה לי לפחות יראה ולא האמנתי שאני יגיע ליום שאני לא יניח תפילין, בסוף קרה ואני לא מניח תפילין. אינני יודע בדיוק ממה זה נובע, פשוט נהייתי אדיש לחיים ואם קורה מצב שבו למשל לא הנחתי תפילין יום אחד זה כמו שעברה גוררת עברה ופשוט אני לא יכול לעשות שום מצוה אחרי זה מכיוון שאינני שלם עם עצמי. ובכלל יכול להיות שזה בגלל כל הדברים שבדור הזה קשה לי יותר ללמוד או לקיים את המצוות, במיוחד אחרי שהתחתנתי והילדים באו אז זה יותר קשה לגמרי, מהחתונה ניסנו לשמור נידה ולא הצלחנו פשוט לא הצלחנו,ויש יותר תככים ומריבות ביננו, וזה גם אחד הדברים שלא נותן לך להמשיך הלאה כמו שנקרא, וכל זה גם משליך על שאר החיים שאתה פשוט ניהיה אופטימי לחיים ואדיש לא איכפת לך אנשים מתים, קרובים או רחוקים, פשוט אתה נותן לחיים לזרום ואתה "זורם" ולא שאני לא יודע את הדברים ואת התשובות לכל דבר, אני יודע פשוט כבר אין תחשק ואת הכח לנסות עוד פעם, כי כל פעם אתה נתקל בקושי אחר מצד יצר הרע, ולדוגמא שישי אתה לא מניח תפילין אז אתה לא הולך להיתפלל בשישי בערב וגם בשבת וכן הלאה והלאה... אפילו מריבה עם האישה וקצת אתה רואה שאתה עצבני אין לך חשק לכלום. לא יודע אני מסכם את כל זה, כאדישות ואופטימיות ואטימות, כלשהי. השאלה שלי איך יוצאים מהמצב הזה, וכל התשובות תלך לשיעור, ניסיתי כבר אומנם לא קבוע אבל שיעורים מזדמנים כאלו ניסיתי ולא עוזר, קורה משהו ועוד פעם אתה שוכח את הכל. בברכה שמעון