תשובה לסילופי "היהודים המשיחיים" - חלק א

שלום וברכה

לא תיתכן בשום אופן התיאוריה שהמשיח כבר בא, ואנחנו פשוט לא רואים אותו, וכדבריו הברורים של הרמב"ם שהיו מצונזרים הרבה שנים, ושוב נדפס היום בכל המהדורות, מכתבי היד, וזה לשונו:

(יד החזקה הלכות מלכים פרק יא):

"ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה`, הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקב"ה אלא לנסות בו רבים שנאמר (דניאל יא לה) `ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן, ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד"`.

"אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר (שם יא יד) `ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו`. וכי יש מכשול גדול מזה. שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן. וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי השם".

לי זה טיעון מאוד משכנע, לא יתכן שהקב"ה יכשל בתוכנית הכי מרכזית שלו בבריאה כולה, והמשיח האמור לגאול את העם היהודי פשוט יכשל במשימתו.

מלבד הציטוטים שהרמב"ם מביא גם הוא [להבדיל] מספר דניאל, שלא יתכן שמשיח הנשלח לגאול את עם ישראל לא יצליח במשימתו, בדיוק כמו שלא יתכן שמשה רבינו היה נכשל במשימה לשמה נשלח להוציא ישראל מיד פרעה ומיד מצרים, ואיש זה לא הביא אפי` ניצוץ קטן של אור, אלא בעקבותיו הביא רק מסעי רצח ושמד שיצאו מצרפת ושכנותיה, ועינויים במרתפי אינקוזיציה והעלאת המוני אבותינו ואבות אבותינו על המוקד בספרד הארורה. מבלי לדבר על כך שרבים יצאו מן הדת היהודית, שכמובן לא זה תפקידו של משיח אלוהי יעקב, להרחיק את ישראל משמירת תורה שניתנה על הר סיני, וכפי שאמר ישוע עצמו בחייו, וכמו שאאריך בזה בהמשך.

אני חרדי מבטן ומלידה, ומעולם לא שמעתי מה ששמע עלינו הדוד המשיחי שלך שיש פרק אסור ובעייתי בתנ"ך, אם רק תרצה לשמוע, ונראה לי שאתה כזה, תראה שכל דברי אלו המכונים `יהודים משיחיים` בהבל ובריק יסודם, ואולי אחרי הקריאה תוכל להחזיר את הדוד המסכן מהטעות שלו. ראשית כל נעתיק את הפסוקים מספר דניאל מהם נכנסת להלם, מכיון שאני סבור שלא נכון לשלוף פסוק מפרשה ולפרש אותו מבלי לקרוא מה כתוב לפני ואחרי.

זה דרכם של המשיחיים ששולפים פסוקים בודדים ומוציאים את הדברים מהקשרם, עד שמגיעים לסילופים ולזיופים, מבלי להבין כי בהקשר כולו פירושם מזוייף על פניו, ואינו מתאים לטקסט בכלל. דניאל, ליתר דיוק, לא היה `נביא`, במובן המילה, שלא נשלח אפי` פעם אחת להגיד נבואה לעם ישראל, `נביא` משורש `ניב שפתיים` הוא כינוי לאלו שנשלחו על ידי הקב"ה להגיד דברים לעם ישראל, וכך אמרו חז"ל במסכת מגילה ג עמוד א שדניאל אינו נביא, אבל הוא מבין הרואים ברוח הקודש שנצטוו להעלות את חזיונותיהם על הכתב, ולכן אין ספר דניאל מכלל הנביאים, אלא מכלל ה`כתובים`.

עם זאת, מיוחד הוא ספר דניאל שניבא על כל השתלשלות הענינים שיהיה בימי בית שני לפרטיהם, וכן על שינויי המלכויות שיהיה אחרי חורבן בית שני עד היום הזה, שלולי ידענו זמנו ותקופתו של דניאל שהיה חי בזמן גלות בבל הייינו חושבים שחי אלפי שנים אחרי כך, כי כל הלוקח ספרו ובודק אותם לאור ספרי ההיסטוריה, נוכח, שדברי דניאל נתקיימו במילואם, לא נפל דבר מדבריו ארצה, עד שאפי` חכמי אומות העולם נתפעלו מספר זה שכבר הועתק ליוונית בימי ראשית בית שני עוד קודם קריסת מלכות אלכסנדר וחלוקת הממלכה לארבעה חלקים, כמפורט בספר דניאל, כך שלא יכלו להטיל דופי ופגם לומר שהספר נכתב אחרי שהיו כל המעשים הללו.

וכך נאמר בספר דניאל פרק ט:

ג` אלפים שט"ז [3316] – בשנת הל"א למלכותו מת יאשיהו, והומלך יהויקים בנו שמלך י"א שנים.

ש"כ [3320]– נבוכדנצר כובש נינוה בירת מלכות אשור ומתחיל מלכות בבל [מגילה יא:]

שכ"א [3321]– נבוכדנצר כובש ארץ יהודה ומגלה קצת כלי בהמ"ק וכן את דניאל וחבריו, והמלך יהויקים עובד את מלך בבל [שם]

שכ"ד [3324] – יהויקים מורד בנבוכדנצר [מלכים ב כד: א]

שכ"ז [3327] – הומלך יהויכין ואחר ג` חדשים הגלהו נבוכדנצר - גלות יהויכין והחרש והמסגר [שם, וע"פ ברייתא `סדר עולם` פרק כ"ה]

שכ"ח [3328]– א` למלך צדקיהו שמלך י"א שנים עד החורבן

של"ח [3338] – חורבן הבית וגלות צדקיהו [מלכים ב כה]

שס"ד [3364]– מות נבוכדנצר והמלכת בנו אויל מרודך [יא: ע"פ ירמיה נב: לא]

שפ"ו [3386]– מות אויל מרודך

שפ"ז [3387] – מלוכת בלשאצר בן נבוכדנצר [דניאל ח: א]

שפ"ט [3389] – מות בלשאצר וחורבן מלכות בבל ע"י דריוש המדי וכורש הפרסי [דניאל ה: ל]

ש"צ [3390] – מות דריוש והמלכת כורש , ואז נפקדו עם ישראל לעלות לבנות בהמ"ק, התחלת הבנין - ובהמשך נעצרה הבניה בגין כתבי השטנה.

שצ"ג [3393] – מות כורש הפרסי

שצ"ד [3394] - המלכת אחשורוש בשושן הבירה

ג` אלפים ת` [3400]- נישואי אחשורוש עם אסתר המלכה בשנת שבע למלכותו

ת"ה [3405]– בשנים עשר למלך אחשורוש הפיל המן הפור ובט"ז ניסן נהרג המן האגגי.

ת"ו [3406]– בי"ג אדר נקהלו היהודים בעריהם ויהרגו בשונאיהם

ת"ז [3407] - קימו וקבלו היהודים את אגרת הפורים. מות אחשורוש.

 ת"ח [3408] – מלוכת דריוש בן אסתר

ת"ט [3409] – חידוש העבודה וחידוש בנין בית המקדש בכ"ד כסליו [חגי ב: יח] בשנה השניה לדריוש [עזרא ד: כד]

תי"ג [3413] – בג` אדר חנוכת בית המקדש השני בשנה השישית לדריוש [עזרא ו: טו]

תי"ד [3414] – עליית עזרא הסופר בניסן והגיע לירושלים באב בשנה השביעית לדריוש [עזרא ז: ז-ח תוס` ר"ה ג: ד"ה באותו]

תתכ"ח [3828]– השנה השלמה האחרונה מאז שנבנה המקדש הוא שנת הארבע מאות ועשרים משנת תט

תתכ"ט [3829] – בט` באב חרב בהמ"ק השני.

[שנה זו כבר משתייכת לשנות החורבן ולא נמנתה בשנות בנין בית שני].

כאמור בדניאל תחילת פרק ט היתה החזון הנידון כאן בשנת ג` אלפים שפ"ט, בשנה הראשונה למלוך דריוש, כשחשב דניאל שכבר הגיעה עת הגאולה ממלכות בבל, על סמך נבואת ירמיהו [ירמיהו כט י] "לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה". ומכיון שכבר מלאו בשנה זו שבעים שנה מאז התייסדות מלכות בבל על ידי נבוכדנאצר [בשנת ג`שכ] התפלל דניאל במר לבו לדעת מה זה ועל מזה עדיין לא נגאלו ישראל, ולשם כך באה כל התפילה בדניאל פרק ט, והוא התפלל על הגאולה השלימה שלא תהיה אחריה גלות.

האמת היתה כי לא החל חשבון שבעים שנות הגלות מתחילת מלכות בבל, אלא מאז גלו ישראל באופן טוטאלי בשנת ג` אלפים של"ח, ואכן נתקיימה נבואה זו בשלמות כתום שבעים שנה מאז, בשנת ג` אלפים ת"ט שאז חידשו את בניין בהמ"ק ללא הפסק ברשיון דריוש בן אחשורוש ואסתר, אלא שהנבואה התקיימה גם לפי חשבון נוסף לאחרי שבעים שנה מהתחלת הגלות -גלות יהויקים שהיתה בשנת ג`שכא, בשנת ג` שצ היתה ראשית הפקידה כשהכריז כורש על העליה המחודשת והנחת יסודות המקדש, כך ששבעים שנה אחרי היציאה הראשונית לגלות היתה תחילת הגאולה, ושבעים שנה אחרי היציאה הסופית לגלות היתה סוף התהליך של הגאולה בשיבת ציון]. או אז נתגלה אליו המלאך גבריאל להסביר לו את המהלכים הקרובים והרחוקים, ולגלות לו שהדברים לא יהיו בדיוק כך, ושגם הגאולה שתהיה עוד מעט לא תהיה גאולה שלימה, אלא שלאחריה עוד יגלו ישראל מארצם על ידי טיטוס הרומאי. וכה דיבר:

פסוק כד

א. שבשעה שנגזר על חורבן הבית הראשון כבר נגזר גם על הבית השני שיבנה אחרי שבעים שנות גלות בבל, שיחרב בתום ארבע מאות ועשרים שנה לגמר בנייתו, בס"ה ארבע מאות ותשעים שנה אחרי חורבן הבית הראשון. וזהו ביאור הכתוב:

אחרי נֶחְתַּךְ [נגזר] לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וּלְהָתֵם חַטָּאת וּלְכַפֵּר עָוֹן [לכפר על הפשעים, החטאים, והעוונות, שבגמר הכפרה יגיעו למטרה הנכספת] צֶדֶק עוֹלָמִים [הגאולה השלימה, על ידי משיח צדקנו אשר ימלוך לעולמים]חָזוֹן וְנָבִיא [רוצה לומר, להתקיים כל היעודים והבשורות אשר נבאו כל הנביאים]
וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מוֹצָא דָבָר [כי הנבואה על הבית השני שהובטח לירמיהו] עַד [שימלוך] שָׁבֻעִים שִׁבְעָה [שבע שמיטות - 7X749 שנה, ובאמת היו 52 שנה, משנת החורבן ג`שלח, ועד ג`שצ שנת פקידת כורש, אלא מכיון שהמלאך מנה רק שמיטות שלימות לא הביא בחשבון את היתרות, ואחר כך מהכרזת כורש משיחו יתחיל תקופה חדשה של בניין העיר לתקופה של] תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב [העיר ברחובתיה], וּבְצוֹק הָעִתִּים [שהעתים הנ"ל 62 השמיטות עד לחורבן יעברו עליהם בצרה ובמצוקה, בהיותם כל אותה תקופה נתינים של מלכויות וקיסרים מן החוץ, פרס ויון ורומי].

ובפירוש זה מבואר מה שבפסוק הקודם כלל תקופה של שבעים שמיטות, ועכשיו מנה 7 שמיטות ועוד 62 שמיטות, שהן יחד רק 69 שמיטות, אלא לפי שהמלאך מנה רק את השמיטות השלימות, ויש שבע שמיטות של חורבן טוטאלי, ו62 שמיטות של בנין, ושמיטה אחת באמצע הנחלקת לכאן ולכאן, שלש שנים של המשך החורבן, וארבע שנים מהתחלת הבנין.

פירוש קצת שונה מהמלבי"ם:

וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מוֹצָא דָבָר, שעד שיגיע הזמן לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם לתקופה ארוכה עַד שיכלה משך הזמן שבעם ישראל שיהיה לישראל מָשִׁיחַ נָגִיד [והכוונה לכל תקופת בית שני שהיה לישראל כהן גדול הנמשח בשמן המשחה, או נשיא ומלך המכונים בשם משיח, יעברו] שָׁבֻעִים שִׁבְעָה [49 שנה ועוד, כמו בפירוש הראשון] וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים [כנ"ל בפירוש הראשון]. ויצויין כי בתנ"ך כולו בא הכינוי `משיח` 39 פעמים, כשארבע פעמים הכוונה על כהן גדול, שמונה פעמים על דוד המלך, 12 פעמים על שאול המלך, והיתר נאמרו על שלמה המלך בפרט, ועל שאר מלכי יהודה בדרך כלל, וכן על יאשיהו בפרט, ועל צדקיהו בפרט, וכן על כורש הפרסי בפרט. המלך מבית דוד שעתיד לעמוד באחרית הימים נתכנה בשם `משיח` רק בתהילים פרק פט פסוק נב. ואולי גם בתהילים פרק קלב פסוק יז.

פסוק כו

ג. עתה יאמר המלאך לדניאל מה יהיה אחרי שיעברו שישים ושניים השמיטות של תקופת בניין בית שני כנ"ל, הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם [היינו בשנת ג` תתכ"ט שנת חורבן בית המקדש]וְאֵין לוֹ [ואיננו עוד, -וכפי שאכן נהרג בעיר רומא-, ולא יהיה לישראל עוד מלך אחריו], וְהַקּוֹדֶשׁ [בית המקדש] הַבָּא [על ירושלים], בַשֶּׁטֶף [כללי שיהיה באחרית הימים בבוא המשיח], נֶחֱרֶצֶת שׁוֹמֵמוֹת [דינה חרוץ לשממה].

והמלבי"ם הוסיף שמה שכתוב `וְהַקּוֹדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד` מרמז על כך שרק חיל הרומאים השחיתו את המקדש, ולא היה זה ברצון טיטוס המפקד, כמסופר בספר יוסיפון ליוסף בן גוריון. וכן הוא מפרש קצת אחרת את המילים `וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף` שאין הכוונה כנ"ל על קץ מלכות אדום, אלא שקץ המקדש יהיה בשטף, שבתאומיות יחריבו את המקדש בבהלה גדולה, וכמסופר בספר יוסיפון ההליך המהיר שבו נחרב בית המקדש בשצף קצף.

פסוק כז

ד. יוסיפוס פלביוס מספר כי כשבעה שנים לפני חורבן בית המקדש בידי חיל הרומאים, בקש קיסר רומי לכרות ברית שלום עם אגריפס מלך ישראל, ושלא יקבל מהם אף מס, בלבד שיכנסו עמו בברית שלום, אלא שכעבור כמה שנים הופרה הברית אם על ידי הרומאים או על ידי הפריצים בירושלים בראשות אלעזר בן ענני הכהן, ואז עלו חיל רומאים ומאז הושבתה העבודה בבית המקדש, והיה זה כשלש שנים לפני החורבן. כמו כן שנים אחרי החורבן העמיד אדריאנוס צלמו במקום המקדש. וכל זה מנבא בכתוב אשר לפנינו:

בְּרִית [שלום] שָׁבוּעַ אֶחָד [שבע שנים לפני החורבן], יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה [ממקדש ה`], שִׁקּוּצִים [הועמד צלם ע"ז-] וְעַד [וזה ימשך עד ש] תִּתַּךְ עַל [זה ש] <font color="#0000ff>שׁוֹמֵם [והחריב את בית המקדש].

עד כאן הביאור היהודי לפסוקים בספר דניאל, ואני מבקש ממך שתנהג בהגינות, והדפס את הפירוש במדפסת, התיישב במנוחה ליד ספר דניאל, ותלמד את הפסוקים לאור הפירוש הנ"ל, ואח"כ כבר תדע בעצמך את הערך האמיתי של הפירוש התלוש מבית היהודים המשיחיים ההזויים.

פירושם לארבעה מילים בלבד מכלל הפרשה כולה, לא רחוק מהסיפור על זה שגנב ורצח ונאף, וכששאלו אותו על מעשיו הוא השיב: כך כתוב בתורה - ...תגנוב, ...תרצח, ...תנאף. מבלי לשים לב שלפני אלה כתוב `לא`.

איך כתוב: `יכרת משיח ואין לו`! אה הבנתי! נבואה מפורשת... על הריגת המשיח!!!

את הפרק השני בסידרה נייחד ל"פרק האסור" כהגדרתך,
ובהמשך נתייחס בס"ד ל"המון הפסוקים והרמזים מכל התנ"ך", כפי שכתבת, וביחד נראה שהכל שקר וכזב, ואין לדבריהם שום אחיזה בפסוקים ובמציאות.

`היהודים המשיחיים` הינם בעיני התגשמות אמיתית של נבואתו של דניאל (שם יא יד) `ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו`. אלא שהם בחרו להיות מקיימי הנבואה הזאת, ועל כך הם ייענשו.

יש ייעוד להיסטוריה האנושית, והעולם צועד לעבר תיקונו הרוחני והנעלה. חץ הזמן מורה לעבר המטרה, לא התוהו ובוהו שולט בחיי אנוש, כי אם הבחירה החופשית. יכול אדם או האנושות כולה לבחור בדרך הטוב, הצדק והיושר, ולייסד בכך את מלכות השלום בעולם. וברשות האדם לבחור באלטרנטיבה, בחיים של משחקי כוח אפלים, מלאים שאיפות עצמה וכיבוש, כבולים לתאוות החומר, המצמיחות כל מלחמות איש ברעהו ושואה אחר שואה בתולדות העמים והמדינות. אולם גם אז, אומרת היהדות, תעלה ותופיע מלכות המשיח על במת העולם.

כי האלוקים, בורא עולם ואדם לא הניח את האנושות לגמרי לנפשה. במקביל לחוקי טבע יצר חוקי מוסר והיסטוריה, תוכניתו תצא לפועל בכל מקרה, יבחר האדם את דרכו ככל שיבחר, ויהיו כוונותיו במעשיו ככל אשר יהיו. זהו נוסח חוק היסוד של ההיסטוריה האנושית: קיימת תוכנית אב אלוקית לגאולת האדם. ואף כי זירת פעולתו של האדם בעולם הינה רחבת ממדים, אין ההיסטוריה שדה הפקר, למרות החופש הבלתי מוגבל שהעניק הבורא ליציר כפיו, לעשות ככל העולה על רוחו- לעולם לא יוכל לחרוג מן התוכנית האלוקית עצמה, אף לא לשנותה. בין אם יעשה את המעשה הטוב ובין אם יבחר בדרך הרעה, התוכנית ההיא תצא לפועל. ולא עוד, אלא גם מעשי האדם הרעים משרתים אותה.

אחי יוסף ממחישים היטב חוק זה. הם מכרו את יוסף כדי למנוע את הגשמת חלום המלכות שלו, והנה דווקא במעשה המכירה קרבו אותו לכס המלוכה. זו רק דוגמא אחת מאלו הפזורות בתנ"ך ובספרי התולדה.

באספקלריה זו רואה הרמב"ם את הנצרות והאיסלאם. למרות היותם האיום הגדול ביותר שקם לעם ישראל, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית, ועל אף כוונותיהם ומעשיהם הנתעבים כלפי עמנו, שירתו גם הם את מטרת גאולת האדם והעולם. הגאולה, לדעת הרמב"ם, תרמו הנצרות והאיסלם בבלי דעת, תרומה חשובה. הם יצרו את הרקע הנוח לאפשרות בוא הגאולה. הם עוררו את הציפייה אליה בלב מאות מיליונים, שתלו בתודעת מאמיניהם את השאיפה לעולם מתוקן, לחיי חסד, אמת ויושר במלכותו של משיח. כאשר תבוא גאולת אמת, יהיו מוכנים לה נפשית, יקסלו בשורתה ויגאלו.

 כך כותב הרמב"ם בסוף הל` מלכים:

"אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה` ביחד. שנ` כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה` ולעבדו שכם אחד. כיצד. כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".

ובא לציון גואל במהרה - מנשה ישראל