שם ומלכות

שלום וברכה

אכן כך, יש חילוק יסודי מאוד בין הפסיקה האשכנזית לבין הפסיקה הספרדית לגבי נשים הרוצות לקיים מצוות שהן פטורות מהן, אם מותר להן לברך או לא. שלדעת האשכנזים הפוסקים כמו רבינו תם מותר לנשים לברך ברכה שלמה גם על מצוות שהיא לא מחוייבת בהן כמו על שמיעת תקיעת שופר ועל ישיבה בסוכה וכו`, ואילו לפי הפסיקה הספרדית אין לנשים לברך עם הזכרת השם על מצוות שהיא מקיימת ללא שתהיה מחוייבת בהן, ויש בכך משום ספק ברכה לבטלה.

כך גם לגבי ברכות קריאת שמע שהנשים פטורות מאחר וקריאת שמע עם הברכות היא מצוה התלויה בזמן, לדעת הפוסקים האשכנזים אפשר לברך עם הזכרת השם, ולא כן לפי הפסיקה הספרדית. ולכן, אם את מורגלת כבר לומר את השם, הרי שאם את ספרדיה את צריכה להרגיל את עצמך שלא להזכיר את השם בברכות של קריאת שמע ופסוקי דזמרה, גם בחול וגם בשבת, עד שתרגילי את עצמך ויוצא לך שם השם לפעמים לא יהיה זה נחשב כחטא מכיון שאת עושה לתומך דבר שלדעת פוסקים רבים מותר.

הפסיקה של הרב עובדיה יוסף בעניני שיעורי המצוות דהיינו גודל `כזית` `כביצה` שיעור מקוה` וכן `שיעור להפרשת חלה` וכו` קרובה יותר לדעתו של הרה"ג רבי חיים נאה [המקטין את השיעורים] מאשר לדעתו של החזון איש [המגדיל את השיעורים, בדרך כלל].

בהצלחה - מנשה ישראל