חברה והשקפה
אדם רגיש מאוד-HSP
- י"א אייר התש"פ
שאלה
שלום כבוד הרב,תראה לפי מספר חודשים נתקלתי במושג הזה של אדם רגיש מאוד(HPS באנלית)ולפי מה שהצלחתי להבין זה אחוז מסויים(לא זוכר כמה בידיוק) של אנשים בחברה שמתנהגים בצורה שונה מאחרים, הם יותר רגישים ואכפתים לאנשים אחרים ויותר מלאי אמפתיה מהממוצע, יותר מזה לא ממש הצלחתי להבין ואשמח שתאיר את עיני בבקשה.
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה,
HSP הוא רעיון של פסיכולוגית אחת בשם איליין ארון, הטוענת כי יש אנשים באוכלוסייה שהם רגישים מיתר האוכלוסייה, תגובותיהם הרגשיות מוקצנות, ולכן הם מטבעם ביישנים וחרדתיים יותר.
אין זו תיאוריה מקובלת בעולם הפסיכולוגיה, ולא ראיתי פסיכולוגים בימינו שעושים בה שימוש.
מכל מקום, הרמב"ם בהלכות דעות כותב בפירוש שאדם נולד עם אופי מסוים, ומשיכות מולדות, ועם כל זאת מוסיף ומבאר שהאדם מסוגל להתגבר על טבעו ולכוון אותו כרצונו עד שישנה נטיותיו . כך כתב בספר משנה תורה (ספר המדע, הלכות דעות פרק א):
"דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם, וזו משונה מזו ורחוקה ממנה ביותר: יש אדם שהוא בעל חמה, כועס תמיד; ויש אדם שדעתו מיושבת עליו, ואינו כועס כלל--ואם כעס, יכעוס כעס מעט בכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח עד מאוד. ויש שהוא בעל תאווה, לא תשבע נפשו מהלוך בתאוותה; ויש שהוא טהור גוף ביותר, לא יתאווה אפילו לדברים מעוטים שהגוף צריך להם.
"ויש בעל נפש רחבה, שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם, כעניין שנאמר "אוהב כסף לא ישבע כסף" (קוהלת ה,ט); ויש מקצר, שדייו אפילו דבר מועט שלא יספק לו, ולא ירדוף להשיג כל צורכו."
"ויש בין כל דעה ודעה הרחוקה ממנה בקצה האחר, דעות בינונייות זו רחוקה מזו. וכל הדעות--יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו, לפי טבע גופו; ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם, במהרה יתר משאר הדעות; ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו, אלא למד אותן מאחרים או שנפנה להן מעצמו, לפי מחשבה שעלתה בליבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה."
"הדרך הישרה--היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם.
כיצד--לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש; אלא בינוני: לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו, כדי שלא ייעשה כיוצא בו פעם אחרת."
אכן הבורא בורא אנשים מסוימים עם טבע ביישן, כשם שהוא ברא אנשים אחרים עם אופי חברותי, או אופי כעסני. אך בידינו הבחירה לפתח מידות חלשות שיש לנו, או להתגבר על מידות רעות שיש לנו, ולא להיסחב אחרי הקיצוניות של אופיינו, אלא להוביל את מידותינו לדרך הבינוניות הבריאה והטובה לנו. כלומר יש לנו את הבחירה לעצב את אופיינו!
פירוש הדבר שאם אדם ביישן יותר מידי, והדבר מונע ממנו להתחבר עם אנשים אחרים ולהצליח בחיים, אז מן הראוי שיתאמץ וילמד להיות חברותי יותר, ויפתח את היכולת להתגבר ולהתעלם מביישנותו. בזכות התגברות חוזרת ונשנית - ישיג את היכולת להיות ביישן במידה הגיוניות סבירה ולא מוגזמת. כדברי הרמב"ם - בינוני. וכן בכל מידה ומידה שיש לך, ההתגברות עליה צריכה להוביל לדרך האמצע.
נא לראות הרצאתו של הרב זמיר כהן על ביטחון עצמי:
https://www.hidabroot.org/video/64225
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il